close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

סוכות - זמן שמחתנו

הרב שי הירש  יב תשרי, תשעג  9/28/2012

נראה כי השמחה המיוחדת בחג בסוכות קשורה לתפקידו הנוסף של החג - כחג האחרון והמסכם של חודש תשרי.

תגיות:

בתוך מערכת המועדים בתורה תופס חג הסוכות מקום מרכזי ביותר, זאת משום תפקידו הכפול של החג. מרכזיות זו באה לידי ביטוי אף בשמותיו השונים של החג בתורה.

מצאנו בתורה שני שמות שנקרא בהם החג. האחד - חג הסוכות. (ויקרא כג' לד') והשני - חג האסיף. (שמות לד' כב') מהותו הנוספת של חג הסוכות בתור "חג האסיף" משייכת אותו למערכת הרגלים, שהם החגים הלאומיים, הבנויים על סדרי השנה החקלאית בארץ ישראל, ועל זמני ההתכנסות הציבוריים לצורך עבודת ה'. השם: "חג הסוכות" שייך לתפקיד נוסף של המועדים בתורה כזכר אקטיבי ליציאת מצרים ולמה שארע בעקבותיה. "לְמַעַן יֵדְעוּ דרתֵיכֶם

כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם". (ויקרא כג' מג')

אך מלבד שני תפקידים אלו, מצאנו ביחס לחג הסוכות הדגשה מיוחדת שלא נמצאת בתורה ביחס לאף מועד אחר והיא הציווי המיוחד על שמחה בחג זה. וכך כותבת התורה (דברים טז'):

חַג הַסֻּכּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

שִׁבְעַת יָמִים תָּחג לַה' אֱלהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל תְּבוּאָתְךָ וּבְכל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם:

מעיון בפשט הפסוקים נראה, כי הציווי על השמחה קשור דווקא לאסיף. השמחה של היהודי הפשוט, המתפרנס מחקלאות בדרך כלל. ביבול המבורך שהניבה לו הארץ לאחר חודשי עמל ארוכים והצפייה ממושכת לראות האם ישא עמלו פרי אם לאו, גורמת להרחבת נכונותו לשמח גם אחרים בשמחתו. ועל כן בא הציווי לחלוק את ברכת ה' עם כל הקשורים אליו ועם התלויים בו.

אך מלבד טעם זה, נראה כי השמחה המיוחדת בחג בסוכות קשורה לתפקידו הנוסף של החג - כחג האחרון והמסכם של חודש תשרי. החג שבו מגיעים לדרגת קדושה רבה אף יותר מיוה"כ, קדושה היכולה להופיע גם במציאות הטבעית ולא רק על מישורי החיים הנבדלים והמלאכיים.

כדוגמא לכך, נראה את מצוות השינה בסוכה. בדרך כלל אדם לא יכול לקיים מצווה כאשר הוא נטול דעת. (זהו יסוד ההלכה שהשוטה - פטור מן המצוות – גמ' חגיגה פ"ק) אך כא,ן אדם מקיים מצווה מדאורייתא כאשר הוא ישן ונמצא במצב נטול תודעה לחלוטין! זאת, משום הקדושה המקיפה הקיימת בחג הסוכות הזמן עצמו "מתגייס" לעזרת האדם ומשלים את גורם הדעת החסר!. "ישראל מקדשים את הזמן".

ישנם שני אופנים להתבונן על מצוות השמחה בחג. אופן ראשון, ניתן להתבונן על השמחה כבת לוויה לדבר אחר. מעיין תפקיד שמשי בפני תוכן אחר, שהוא זה שצריך להיעשות בשמחה. כגון - חירות בפסח, או קבלת תורה בשבועות.

אך בחג סוכות השמחה עצמה היא מהות היום! כלומר, השמחה על הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים, ממלאת את לבו של האדם ומתפשטת על סדרי חייו במשך שבעת ימים אלו. לכן, תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפילתנו בחג הסוכות את הביטוי "זמן שמחתנו" - כלומר, הזמן שהוא המקור להופעת השמחה בחיינו. גם הדין על המים, שע"פ המשנה בר"ה, נעשה בראש השנה, צריך שייעשה בששון - ולכן השמחה הגדולה במעמד שמחת בית השואבה. ניתן אף לומר על דרך הדרוש: "בחג - נידונין על השמחה..."

גם על מצוות הסוכה שאף היא צריכה להיעשות בהידור, ניתן להסתכל בשני כיוונים. כיון אחד של קריאה לפרוש מן אשליית הקביעות שלנו בעולם הזה ולצאת ל"דירת ארעי" ולהבין כי העוה"ז הוא רק פרוזדור בפני העוה"ב.

כיון פנימי יותר יבחין כי דווקא בסוכות ישנו יותר חיבור לעולם הזה עד כי אין הטבעיות הפשוטה חוצצת בפני האור האלהי. ועל כן יוצאים אנחנו אל הטבע ומצוות החג מתקיימות דווקא באמצעות הצומח.

ובארץ ישראל מתבררת היכולת להעמיד קדושה בתוך הטבע – ובסוכה הארץ ישראלית, מתאחדים להם שני טעמי הסוכה "זכר לענני הכבוד" ו"זכר לסוכות שישבו בהם בני ישראל במדבר".

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה