close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

האם עם הנצח נמצא בסוף דרכו?

אסף גולןה סיוון, תשעג14/05/2013

אנו עדים לגסיסה תרבותית ממשית ומסוכנת של העם היהודי ששרד אסונות ענק בימי חייו וזכה להיות אחד העמים העתיקים בעולם. האם זה סוף העם היהודי?

תגיות:

המאמר פורסם לראשונה בעיתון מקור ראשון

חג השבועות, בו ניתנה התורה לעם ישראל לפני למעלה מ-3000 שנה, הוא זמן מצוין לעריכת חשבון נפש בשאלת הקשר


שלנו עם ערכי הנצח שקיימו את העם היהודי לאורך שנות ההיסטוריה הארוכות שלו. בחינה פשוטה של המצב בימינו תראה כי צבר הערכים והאמונות הזה הוא כיום נחלתם של מעטים מבני העם היהודי. רוב הישראלים וכל שכן היהודים החיים בחו"ל מרוחק ממצוות התורה ועולמה הרוחני באופן שמעורר שאלה על שרידתו של עמנו במאה השנים הבאות.

במקביל קשה שלא להתעלם מהעובדה שאחוז הטמיעה וההתבוללות של צעירים יהודיים בארה"ב, באירופה ובמדינות רבות בעולם חצה כבר מזמן את רף ה-50 אחוז ואולי אפילו את רף ה-70 אחוז. קריסה דמוגרפית זו נעשית מבחירה ומרצון מודע של רבים לנתק את עצמם מההיסטוריה הקשה של העם היהודי ומהעול הרב שיש בלהיות ישראלי או יהודי בעולם בעל נטייה אנטישמית ברורה.

המציאות העגומה הזו מלמדת בסופו של דבר על כשלון לאומי מתמשך של כולנו להבין את זהותנו הלאומית ואת הייחוד ההיסטורי שלנו כעם. שהרי אי אפשר להאשים רק את הרפורמים והקונסרבטיבים, שאשמים ללא צל של ספק בהרס רוחו של עם ישראל, בתהליך ההיסטורי הענקי הזה שכבר נמשך ברמות שונות 200 שנה ושמקיף יהודים וישראלים מכל בתי המדרש ובתי האב בארץ ובתפוצות. במילים אחרות גם בתי המדרש האורתודוקסיים השמרניים ביותר אשמים במצב הנוכחי ולא יכולים לרחוץ את ידיהם בניקיון ולומר כי ידינו לא שפכו את הדם הזה. שהרי אנו עדים לגסיסה תרבותית ממשית ומסוכנת של העם היהודי ששרד אסונות ענק בימי חייו וזכה להיות אחד העמים העתיקים בעולם.

גסיסה תרבותית זו מתקיימת למרבה האבסורד בתקופה בה יש רנסנס גדול של הגות יהודית בכל תחומי הידע הקלאסיים והאקדמיים. בשישים השנה האחרונות יצאו לאור יותר ספרי הגות יהודיים מכל שנות הגלות הארוכות של עם ישראל ואולי יותר מכל היצירה הרוחנית היהודית ששרדה מאז ומעולם. אולם מסתבר כי יצירה תרבותית גדולה ומקיפה זו הפכה משום מה לאזוטרית ולכזו שאינה מצליחה להחיות את הרוח הלאומית שלנו. מבחינה זו ניתן לומר כי משהו בעולם הרוחני בכל בתי המדרש השונים במדינת ישראל ובתפוצות ככל הנראה מנותק מהחיים עצם ולא נותן יכולת למאמין לעמוד איתן מול שאר האנושות. כמובן מדובר בטענה קשה מאד שרובנו, גם תלמידי חכמים גדולים מכל הזרמים ומכל ההשקפות, מדחיקים אותה ביום יום. אלא שזו המציאות העירומה עצמה שמעידה על המצב הזה.

כשלון לאומי קולוסאלי מהסוג הזה מצריך שדרוג תודעה עמוק ומהלך חירום שיפעל לעצירת התופעה. ברור גם שאין פתרון קסם למצב הנוכחי ושכל תרופה שתינתן רק תעצור בשלב הראשון את התהליך מלהחמיר. אולם נראה כי חז"ל כבר רמזו לנו על התרופה לפני אלפי שנים באומרם שאת התורה קיבל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד. החיבור הלאומי שלנו על ערכי הנצח שלנו מבחינה זו כלל לא תלוי ביצירה הרוחנית הרבה שלנו או בגיוון שלה אלה דווקא ביכולת שלנו להתקשר ולהתחבר אל כל ישראל ויהודי בעולם. תחושת האחווה הטבעית, שחסרה לנו היום בצורה משמעותית, היא שתעצור את ההתבוללות ותיתן שוב טעם לביחד הלאומי שלנו. כלומר רק הפנמה מודעת ותהליך של חיבור כל חלקי העם היהודי מחדש, בכל מקום שהם, יאפשרו לנו לעצור את הדימום החמור שמדמם כיום העם היהודי. אלא שלשם כך אנחנו צריכים לוותר על אחת התכונות הקשות ביותר שקיימת אצלנו בשפע: הגאווה והנטייה שלנו לווכחנות ולפלגנות בגלל כל מיני פיצ'פקעס. אלא שנראה כי ללא תהליך כזה ייתכן שאבדנו כולנו.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה