close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

תעודות בית הספר ככלי חינוכי למחנכים ולהורים

הרב אורי סמט  א שבט, תשעב  1/25/2012

הרב אורי סמט עוסק בנושא מורכב ומסובך- היחס לתעודות בבית הספר. האם אכן נתינת התעודה יכולה להיות הזדמנות חנוכית?

תגיות:


בבתי הספר שלנו עוסקים ילדינו בדברים חשובים רבים: הם מתחנכים לאמונה וליראת שמים, לערכים שונים ולמידות טובות, לומדים תורה, רוכשים השכלה כללית, מכינים את עצמם לקראת יכולת התפרנסות באמצעות מבחני הבגרות, מפתחים את יכולותיהם הרגשיות והאמנותיות ועוד.

כמובן כל הדברים הללו חשובים. אולם האם הם חשובים באותה רמת חשיבות? סביר להניח שהורה שילדו לא יתחנך כראוי ח"ו לאמונה וליראת שמיים ירגיש פגיעה משמעותית יותר מאשר אם לא יצטיין בלימודי המתמטיקה, וזאת כמובן מבלי לפגוע בחשיבותם של לימודי המתמטיקה.

הרי גם בדברים חשובים יש סדר ומדרגות. כבר חז"ל בספרי דרשו על אחד הפסוקים המהווה מקור עיקרי למצוות חינוך הילדים: "ושננתם לבניך ודברת בם" – "עשם עיקר ואל תעשם טפלה", היינו שדברי התורה צריכים להיות עיקר ודברים אחרים טפלים להם. בדומה, הרמב"ם כינה את החכמות הכלליות "רקחות וטבחות ואופות" לחכמת התורה (איגרת לחכמי לוניל, איגרות הרמב"ם, מהדורת ר"י שילת, חלק ב, ירושלים תשמ"ח, עמ' תקב). ומעבר לצד הלימודי, אנו הרי "מחנכים באמונה" מתוך הנחה שהאמונה היא הבסיס הראשוני שאותו אנו רוצים להנחיל לתלמידינו, והוא חשוב לנו יותר מכל הצדדים הלימודיים שגם אותם אנו רוצים להנחיל להם.

אם כן, למרות החשיבות שיש בכלל הפעילות הבית-ספרית, על שלל עיסוקיה, פעילותיה ומקצועותיה, ברור לנו שיש דברים חשובים יותר ויש חשובים, אבל פחות.

וכאן עולה השאלה: כלום סדר החשיבות הזה מוקרן על ידינו לילדינו ולתלמידינו? האם גם הם מבינים את המדרג, או שמא בלי משים הם קולטים מאתנו מדרג אחר, העלול ליצור עיוותים? האם מרכזיות מקומם של הערכים ויראת השמיים באמת משודרת לילדינו על ידי בית הספר ועל ידי הבית?

הנה דוגמה לעניין: הפעילות החינוכית הלא-לימודית של בית הספר מטבעה פחות פורמאלית ואינה ניתנת ל"מדידה". בדרך כלל אין בעניינה שיעורי בית או מבחנים, ולא תמיד היא באה לידי ביטוי בתעודה. האם ייתכן שבגלל העובדות הללו מתייחסים תלמידינו וילדינו אל הפעילויות החינוכיות כפחות חשובות?

כשילד חוזר הביתה מבית הספר, במה מתעניינים הוריו? האם ההורים מקפידים לשאול את הילד על הפעילות החינוכית שהתקיימה בית הספר (ובכך ללמדו על חשיבותה), או שמא הם מתמקדים בשיעורי הבית שהוא קיבל ובמבחנים הקרבים, ופחות מתעניינים בפעילות החינוכית? איזה מסר הם משדרים לו בכל הקשור ליחסם לפעילות הערכית המתקיימת בבית הספר?

עונת התעודות מתקרבת, ונראה כי זמן זה מתאים לחשיבה על היחס של המורים וההורים לתעודה. מבחינת נפח התעודה אין ספק שהצד הלימודי תופס את עיקר הגיליון, ובצדק מסוים. ברוב בתי הספר חלק ה"הליכות" בתעודה המלמד על מידותיו של הילד תופס מקום קטן (אבל של כבוד) בראש הגיליון. יש אפוא לתת את הדעת לשאלה מהי הדרך הנכונה לעצב את גיליון התעודה כך שיביע את מדרג החשיבות של רכיבי הפעילות הבית-ספרית. האם הערת המחנך בתחתית התעודה יכולה לפצות על כך שהצד הלימודי הַמָּדִיד תופס את עיקרה? האם המחנך בשיחה אישית עם התלמיד בעת מתן התעודה מתייחס להתקדמות של התלמיד בערכים ובמידות, או שמא הוא עוסק בעיקר בציונים?

הבה נעביר את השאלה מהזווית של המורים אל הזווית של ההורים. הילד חוזר הביתה עם תעודה. על מה בדיוק אנו מסתכלים כהורים ומה בוחנים אִתו תחילה? באופן טבעי העיניים שלנו יצודו קודם כול את הציונים המספריים, שהם הבולטים ביותר. אולם האם נכון לדבר על המספרים כדבר ראשון? האם לא ראוי להקדים לעיין, יחד עם הילד, בחלק ה"הליכות" האמור לשקף את מידותיו של הילד? בבתי ספר רבים הכניסו את התפילה כדבר שעליו רושמים הערה. האם אין ראוי שההורה יעיין קודם בכתוב על יחסו של בנו לתפילה המביאה לידי ביטוי את יראת השמים ואת האמונה, ורק לאחר מכן יעיין בצד הלימודי? וגם כשמעיינים בחלק הלימודי, פעמים רבות התעודה מעוצבת כרשימה ארוכה של מקצועות, וממילא ההורה מתרשם קודם כול באופן כללי מכלל הציונים. האם לא ראוי לעיין בתחילה בציונים במקצועות הקודש? האם אנו לא נוטים בצורה טבעית לבדוק קודם כול מה מצב הילד במקצועות החשובים לבגרות, גם אם הם אינם בהכרח המקצועות החשובים יותר מבחינה ערכית?

את הרגע שבו ההורה מעיין בתעודה של הילד ראוי להפוך לאירוע חינוכי משמעותי. באמצעותו ההורה יכול לשקף לילד את סדר החשיבות של רכיבי הפעילות הבית-ספרית. כשהורה לוקח את התעודה ליד, בעוד הילד מצפה (ואולי חושש) שהוא יעיין תחילה בציוניו באנגלית ובמתמטיקה, ראוי שההורה יתחיל דווקא בעיון ובדיון בהערה על התפילה, במדור ההליכות ובציונים במקצועות התורניים, ורק לאחר מכן יבדוק את הציונים בשאר המקצועות. אמנם ההורה מחשיב את כל הציונים בכל המקצועות, אולם הסדר שבו הוא סוקר את התעודה עם בנו הוא בעל משמעות רבה, והרגע הזה הוא הזדמנות פז להעביר לילד את סדר החשיבות הערכית של הדברים שאותם הוא עושה בבית הספר. (ולעתים איפכא מסתברא: ההורה ירגיש שיש צורך ב"אפליה מתקנת" לטובת מקצועות שערכית הם אולי פחות חשובים ודווקא משום כך הילד מזלזל בהם. גם אז העיון בתעודה הוא רגע חינוכי לאידך גיסא ממה שתיארנו כאן, אולם אנו מדברים על מקרים רגילים.)

איך אומר שיר הילדים הידוע? "ובידינו ובידינו התעודה". כאשר בידינו התעודה של הילד, בידינו לנצל את הרגע הזה ולהפוך אותו לרגע חינוכי המסייע בבניין סולם ערכים נכון של המשפחה בכלל ושל הילד בפרט.


הרהורים חינוכיים, הרב יונה גודמן:

א. הרב סמט טוען כי לעתים התנהגותנו משדרת סולם ערכים אחר ממה שחשוב לנו באמת. האם ישנם תחומים נוספים (בבית הספר או בבית) שבהם תופעה זו מתרחשת?

ב. הרב סמט מציע לנו בין השאר להפוך את תהליך חלוקת התעודות לתלמידים לאירוע חינוכי ממשי. האם ישנם עוד ממדי חיים בבית הספר שנעשים לעתים בצורה טכנית ושבכוחנו, עם מעט חשיבה, להופכם לחלק מהבניין החינוכי של תלמידינו? מדוע אין אנו תמיד שמים לב אליהם?

ג. חלק מדבריו של הרב סמט מופנים להורים בבית. כיצד נוכל להביא לידיעת הורי תלמידינו את ההצעות היפות שהרב מציע לנו? באילו תחומים נוספים ניתן להציע להורים לשדרג את עשייתם החינוכית בבית? כיצד ניתן לעשות כן בצורה חכמה ועדינה?

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה