ירושלמי- האם חובה להזכיר את חנוכה בברכת המזון?

כולנו יודעים שצריך לומר "על הניסים" בברכת המזון בחנוכה, אבל בבבלי זה לא כל כך פשוט. בבבלי (שבת כג) נשאלה שאלה: האם לא מזכירים בברכת המזון כי חנוכה הוא מדרבנן, או חובה להזכיר משום פרסומי ניסא. והמענה על כך: "אינו מזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה". אח"כ מובא שאחד האמוראים סבר להזכיר בבונה ירושלים, ואמר לו רב ששת שיש להזכיר בהודאה, כמו שבתפילה מזכירים בברכת מודים.

בדברים אלו הבבלי חולק על הירושלמי, שכן בירושלמי (ברכות פ"ז ה"ד) מובאת ברייתא האומרת שבחנוכה ופורים יש להזכיר מעין המאורע, ואם שכח לא מחזירים אותו.

נחלקו אפוא התלמודים. בבבלי ההזכרה בחנוכה היא רשות, ובירושלמי היא חובה.

באופן דומה נחלקו התלמודים לגבי ראש חודש. בבבלי יש מחלוקת אמוראים האם חובה להזכיר בברכת המזון או לא, והמסקנה ע"פ הברייתא היא שיש להזכיר, אבל אם שכח אינו חוזר. ובירושלמי כולם מסכימים שחובה להזכיר, ונחלקו האם חוזר, והמסקנה ע"פ הברייתא היא שאם שכח חוזר.

לסיכום בשניהם בבבלי עוצמת החובה להזכיר יורדת ביחס לירושלמי. בחנוכה זו חובה לפי הירושלמי ורשות לפי הבבלי, ובראש חודש לפי הירושלמי אם שכח מחזירין אותו ולפי הבבלי אין מחזירין אותו.

נמצא שכיון שבבבלי מתרחקים מארץ ישראל, החיבור בין האכילה לתוכן הרוחני של היום מתרופף.

הסיבה היא מפני שאכילה שבחו"ל היא עניין גשמי, והוא מסכן את עולמו הרוחני של האדם, ולכן יותר קשה לתוכן הרוחני לחדור אליה. מה שאין כן בארץ ישראל, כדברי הרב קוק זצ"ל באורות הקודש (חלק ג עמ' רצה):

"המאכל של ארץ ישראל מקודש בפנימיותו, ואינו מגושם כי אם בחיצוניותו, אבל ממאכלי חוץ לארץ צריכים להזהר."

יש לציין שבשו"ע (ע"פ הרמב"ם) מובא שיש להזכיר חנוכה בברכת המזון, ובכמה ראשונים מובא שכיון שבפועל כולם מזכירים, וכמו שמשמע קצת כבר בסוגיית הבבלי, ההזכרה קיבלה תוקף של חובה מכח המנהג.