ירושלמי- כופים לעלות לארץ ישראל?

המשנה, בסוף מסכת כתובות, אומרת: "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין." יש מצווה שבני זוג יבואו לגור בארץ ישראל, ויש לכך משמעות הלכתית.

בשני התלמודים על משנה זו, דנים במקרה שהאיש והאשה אינם בדעה אחת בעניין זה.

בבבלי אומרים כך (קי):

"תנו רבנן: הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו תצא בלא כתובה.
היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו יוציא ויתן כתובה.
היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו תצא בלא כתובה.
הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה."

לפי הבבלי, כיון שיש מצוה בישיבת הארץ, כל אחד מהם רשאי לכפות את השני לעלות או לא לצאת. מי מהצדדים שמבקש למנוע זאת, מאבד את זכויותיו, אם כתוצאה מכך מתפרדת החבילה.

באופן קצת מפתיע, בירושלמי האשה אינה יכולה לכפות על האיש לעלות לארץ, ולכן אם הוא לא רוצה לעלות היא תיאלץ להישאר בחו"ל.

לשון הירושלמי (שם יג י):

"הוא רוצה לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה - כופין אותה לעלות.
היא רוצה והוא אינו רוצה - אין כופין אותו לעלות.
הוא רוצה לצאת לחו"ל והיא אינה רוצה - אין כופין אותה לצאת.
היא רוצה לצאת והוא אינו רוצה - כופין אותה שלא לצאת."

יש לשים לב, שחוץ מההבדל בהלכה, יש גם הבדל בניסוח.

בבבלי בכל מקרה שמפרטים, אומרים מה הדין אם מפני הויכוח הזה הם רוצים להיפרד, האם יש חיוב כתובה או לא. בירושלמי לא מדברים על האפשרות של "תצא" או "יוציא".

זאת אומרת שבבבלי מתייחסים אל המצוה של כל אחד מהם בנפרד. אף אחד מהם לא יכול למנוע מהשני לקיים את המצוה. וכן לא יכול לכפות את השני לעבור עבירה ולצאת מארץ החיים.

אבל בירושלמי הם קודם כל זוג. לא מדברים בירושלמי על אפשרות של גירושין בעקבות הדיון הזה. כיון שהגירושין אינם אופציה לגיטימית במקרה זה, יש ללכת אחר הכלל "כופין על האשה ללכת עם האיש למקומו, כיון שעל מנת כן נשאה". (להרחבה ראו ברמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה טז ואילך).

לסיכום, התלמודים שוים בכך שיש מצוה לעלות ובעיה לצאת. אבל בירושלמי הדיון הוא כזוג, ובבבלי הדיון הוא על כל אחד בפני עצמו.

הזוגיות, במובן רוחני של ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שייכת בעיקר לארץ ישראל, "דתמן איתחברת איתתא בבעלה" [ששם מתחברת אשה בבעלה] (זוהר ג קיח). ייחוד רוחני זה, שהוא מן העליונים, משפיע גם על הדיונים בענייני ייחוד איש ואשה שהם בשר ודם. ולכן נחלקו בזה התלמודים.

כיוצא בזה כתב המהר"ל (חדושי אגדות סנהדרין עה): "כי החיבור אל ה' יתברך עם ישראל בבית המקדש חיבור גמור, ומכח החיבור הזה היה החיבור גם כן איש ואשה בחיבור עליון".