ירושלמי- קניית בית מגוי בשבת

בבבלי (ב"ק פ:) מובא: "והלוקח בית בא"י כותבין עליו אונו (- שטרו) אפילו בשבת". ומבהירים שאין הכוונה שהותר איסור תורה של כתיבה בשבת אלא חכמים התירו את שאסרו מדבריהם: "אומר לנכרי ועושה, ואע"ג דאמירה לנכרי שבות היא, משום ישוב א"י לא גזרו ביה רבנן". 

בדומה לבבלי מובא גם בירושלמי (מו"ק ב ד): "רבי יהושע בן לוי שאל את רבי שמעון בן לקיש: מהו ליקח בתים מן הגוי?" - היודע מי הוא בעל השמועה בוודאי שם לב שכאן הרב שואל את תלמידו שאלה, שכן ריב"ל הוא דור לפני ריש לקיש, וכשזה מופיע משמע שהוא רצה לחדדו. ובאמת הוא שואל את שאלתו בדרך חידה, כיון שבוודאי אין שאלה האם מותר לקנות בית מגוי. ריש לקיש הבין את החידה, וכך עונה: "אימת שאל רבי, בשבת? ותני: בשבת מותר, כיצד הוא עושה? מראה לו כיסין של דינרין והגוי חותם, ומעלה בארכיים (- במערכת השלטון)."

ריש לקיש מוסיף ומרחיב את דבריו ממענה הלכתי מעשי לעומק נוסף: "שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת... וכתיב 'עד רדתה' - אפילו בשבת."

נראה שבדברי ריש לקיש יש ביאור לחידת רבו, מדוע הוא שאל באופן סתמי "מהו ליקח בתים מן הגוי", כאשר כוונתו לשאול האם זה מותר בשבת. יש יחס מיוחד לשבת עם א"י, כיון שתחילת כיבושה היתה דווקא בשבת. בשבת נפלה חומת יריחו. 

חידוש זה, שמסביר מדוע ההלכה שמתירה לקנות בית בשבת (אם השעה נצרכה לכך) מתקשרת לתחילת א"י, דווקא בתורת א"י התחדש. בבבלי רק אומרים שזה מותר "אפילו בשבת". 

הרב זוין באר את הקשר האדוק בין שבת לא"י (המועדים בהלכה):

"קשר זה (בין הארץ לשבת) קיים מראשית כניסתם של ישראל לארץ. ולא סתם קשר, אלא תנאי עיקרי, תנאי שהותנה עם אברהם אבינו בשעת הבטחת הארץ לזרעו. כך אמרו חכמים: 'וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ' (בראשית יז ח) - אם מקבלים ישראל את השבת הם נכנסים לארץ, ואם לאו אין נכנסים" (בראשית רבה פמ"ו). מנין הלימוד לכך? המפרשים ביארו, מפני שבפסוק הקודם כתוב: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם", ואף בשבת, בפסוק "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" וגו' (שמות לא טז), נאמר: "לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם". על כל פנים אנו רואים כאן תנאי כפול של הן ולאו: אם יקבלו - יכנסו, ואם לאו - לא יכנסו."

נראה שדברי הירושלמי הללו "מתכתבים" עם שיטתו בעניין מעמד הר סיני, שהוא היה ביום שישי, שלא כדברי הבבלי שבשבת ניתנה תורה לישראל. יש מערכת של זוגיות בין תורה שבכתב השמיימית שניתנה ביום השישי בשבת, לארץ, שהיא שורש התושב"ע, בת זוגה של התושב"כ, שניתנה בשבת. (את שורש ההבדל בין התלמודים בעניין זמן מתן תורתנו ביארנו במקום אחר.)

מעניין לחשוב על הדברים בהקשר להכרזת המדינה, לפני עֹז שנים. היא היתה אמורה להיות לכאורה מיד עם עזיבת הבריטים את ארצנו, אבל זה היה ביום השבת, ולכן ההכרזה הוקדמה ליום שישי. בפועל השלטון הנכרי הוסר מארצנו ביום השבת, ואז החל השלטון הישראלי. ביום שישי ההכרזה ירדה לעולם, והיא מומשה ביום השבת. "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן".