ירושלמי- הזכרת גבורות גשמים בשומע תפילה

שכח להזכיר גבורות גשמים בברכת תחיית המתים (וגם טל לא הזכיר) - האם יכול להשלים זאת בברכת שומע תפילה?

בבבלי בברכות מובא (כט ע"א):

"אמר רבי תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו. שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפילה."

בבבלי אומרים שרק שאלת גשמים ניתן להשלים בברכת שומע תפילה, כיון שהיא בקשה, אבל הזכרת גשמים, שהיא שבח הבורא, אינה שייכת לברכת שומע תפילה, החותמת את ברכות הבקשה.

לעומת זאת, בירושלמי מחדשים שניתן להשלים גם את הזכרת הגשמים בברכת שומע תפילה (ברכות פ"ה ה"ב):

"ר' זעירא בשם רב חונא: אם לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה, ודכוותה אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפילה, מה אם שאלה שהיא מדוחק [- שהיא צורך גדול של הבריות, ואעפ"כ] אומרה בשומע תפלה, אזכרה שהיא מריוח [- שאינה אלא שבחו של מקום] לא כל שכן?!"

בירושלמי אומרים שניתן להזכיר הזכרת גשמים בשומע תפילה, ומשמע שגם שבחו של מקום שייך לעניינה של ברכת שומע תפילה.

שורש ההבדל הוא הגדרת מהותה המרכזית של התפילה.

בירושלמי בתחילת פרק רביעי במסכת ברכות מגדירים את עניינה של התפילה:

"כתיב "לאהבה את ה' א-להיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" – וכי יש עבודה בלב?! ואיזו? זו תפילה."

עיקר עניינה של התפילה הוא "עבודה שבלב", כלומר לשבח ולרומם את הבורא. אמנם ברוב ברכות התפילה אנו מבקשים רחמים על צרכם של הבריות, אבל בקשות אלו משולבות בברכות, שהן במהותן שבח הבורא. התפילה כולה אפוא היא עבודה לשבח ולרומם את הבורא.

דבר זה מבואר גם בדברי הרמב"ם. הרמב"ם פתח את הלכות תפילה כמו פתיחת הירושלמי:

"מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר "ועבדתם את ה' א-להיכם", מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה, שנאמר "ולעבדו בכל לבבכם", אמרו חכמים: אי זו היא עבודה שבלב? זו תפלה."

גם ברכות התפילה שבהן אנו מבקשים רחמים על צרכינו, מוגדרות אצל הרמב"ם כחלק מברכות השבח וההודיה. לשון הרמב"ם (ברכות פ"א ה"ג וה"ד):

"כל הברכות כולן שלשה מינים: ברכות הנייה, וברכות מצות, וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו."

לסיכום, מתוך הירושלמי, והרמב"ם ההולך בעקבותיו, עולה שיטה מבוררת לפיה עיקר עניינה של התפילה הוא שבח הבורא, וגם ברכות הבקשה שבתפילה בכלל זה.

לעומת זאת, בבבלי בתחילת פרק רביעי בברכות מגדירים שהתפילה היא "רחמי", כלומר עיקר עניינה הוא בקשת רחמים. לשון הבבלי (שם כו ע"א):

"תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו, או דילמא כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל?"

בבבלי מכריעים כמו הצד השני. מובן אפוא מדוע בבבלי לא ניתן להשלים את השבח של "מוריד הגשם" בברכת שומע תפילה, כיון שבבבלי עיקר עניינן של הברכות האמצעיות בתפילה הוא היותן בקשות, ולא ברכות השבח. לעומת זאת בירושלמי ניתן להשלים בברכת שומע תפילה, כיון שגם היא ברכת השבח, ומפני זה היא ברכה כללית שמתייחסת גם לברכות הראשונות.