ירושלמי- איסור לא תתגודו

בסמוך לכניסה לארץ התורה מלמדת אותנו שהאומה נצבת כאחד לפני ה'. 

במקום אחר התורה אומרת "לא תתגודדו", ולמדו חז"ל בשני התלמודים: "אל תעשו אגודות אגודות". מכאן למדו שאסור שתהיינה פסיקות סותרות בהלכה. יש דיון בין התלמודים כיצד מיישמים למעשה את הערך הזה.

כאשר יש מחלוקות בהלכה, האם מותר לחכם להורות הלכה למעשה כפי שיטתו? 

יש בזה הבדל בין התלמודים. 

בבבלי אומרים שהבעיה היא רק כאשר יש הוראות סותרות במקום אחד. אביי ורבא נחלקו בבבלי נחלקו בגדרי הדין, כאשר יש שני בתי דינים בעיר אחת המורים הוראות סותרות,  לפי רבא גם בזה אין בעיה, אלא רק אם באותו בית דין חלקו מורה כך וחלקו אחרת, אז עוברים על איסור זה. 

בירושלמי אומרים שהתורה אוסרת שתהיינה באומה בכללה פסיקות סותרות. גם אם בגליל נוהגים באופן אחד וביהודה באופן אחר, זה אסור.

בירושלמי מקשים על כך ממשנה במסכת ראש השנה העוסקת בברכת מלכויות. נחלקו רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי האם ברכת מלכויות נכללת בברכת אתה קדוש או בברכת קדושת היום, והמשנה מספרת שביהודה נהגו כרבי עקיבא ובגליל נהגו כרבי יוחנן בן נורי. מדוע אין זה "אגודות אגודות"? בירושלמי עונים שכיון שאם "עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא", זה לא נחשב "אגודות אגודות". 

לסיכום, בבבלי איסור אגודות אגודות חל רק כאשר שתי ההוראות הן באותו מקום או באותו בית דין, ובירושלמי הוא חל באומה בכללה.

בבבלי המבט הוא פרטי. כל פרט נידון לעצמו. מבט זה בודאי יש לו צורך כדי לעצב את החזון השלם. בירושלמי מחדירים בנו את המבט על האומה כולה כאחד. בשביל זה צריך להיות ניזונים מארץ ישראל, כדברי הזוהר הקדוש: "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ - ודאי בארץ הם גוי אחד, עמה אקרון אחד ולא אינון בלחודיהו." ונראה שגם הכתוב בפרשתנו רומז לכך - "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם", וזה כאשר אתם "לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם", כאשר אתם בתוך "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' א-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' א-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

יתן ה' ונזכה לבנות מתוך שני התלמודים יחד את המבט השלם של הבית השלישי.