ירושלמי- מקומה של המזוזה

בבבלי במנחות (לד) אומרים: 
"אמר רב הונא: אם יש לו פתח אחד - חייב במזוזה אחת, אם יש לו שני פתחין - חייב בשתי מזוזות."

זאת אומרת, שאם יש כמה פתחים למקום אחד, חייב לקבוע מזוזה בכל אחד מהפתחים. כידוע כך היא ההלכה, וזה מצוי מאוד.

אבל בתלמוד הירושלמי (סוף מגילה) ההלכה היא אחרת:
"בית שיש לו שני פתחים, נותן ברגיל (=בפתח שרגיל להשתמש בו). היו שניהן רגילין - נותן בחזית. היו שניהן חזית - נותן על אי זה מהן שירצה."

בירושלמי אומרים שכל בית (=חדר) חייב במזוזה אחת, ולכן יש דיון באיזה פתח יש לקבוע אותה. 

מה שורש המחלוקת?
השאלה היא האם הפתח חייב במזוזה, או הבית חייב במזוזה. 

לפי הבבלי, המזוזה שייכת בעיקרה לפתח. אם משום שזה המקום שצריך לשמור עליו, שלא יכנס דרכו מזיקים (מנחות לג ע"ב). ואם מפני שהאדם עובר דרכו ונזכר בייחוד השם (עי' רמב"ם סוף הלכות מזוזה).

אבל לפי הירושלמי, חיוב המזוזה הוא על הבית. הבית חייב במזוזה, ולגבי השאלה איפה לקבוע את המזוזה, התשובה היא בפתח הבית. וכשיש כמה פתחים, השוים בערכם, יקבע באיזה שירצה. 

בתלמוד הירושלמי מלמדים אותנו שהערך של המזוזה הוא כללי. המזוזה מתייחסת לבית בכללו. 

מחלוקת זו בין התלמודים מתאימה להשקפתם. הרב זצ"ל מבאר שבתורת ארץ ישראל ההשקפה היא כללית. לעומת זאת בחו"ל "העולם המפורד שולט בחזקה". לכן בבבלי המבט הוא על כל פתח בנפרד, ובירושלמי המזוזה היא כללית, ומקום קביעתה הוא בפתח מרכזי.