ירושלמי- למה מתוודים לפני סעודה מפסקת בכיפור?

 

בתלמודים מבואר שיש להתוודות בכל תפילה מתפילות היום, והוידוי הראשון מצוותו עם חשיכה, אלא שאמרו חכמים שיש להקדים אותו לפני הסעודה, שמא על ידי הסעודה לא תהיה דעתו מיושבת עליו כדי להתוודות.

 

לשון הבבלי בעניין זה שונה מלשון הירושלמי.

 

בירושלמי אומרים כך:

 

"מִצְוַת הַוִּידּוּי עֶרֶב יוֹם הַכִּיפּוּרִים *עִֻם חֲשֵׁיכָה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה*. אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְוַדֶּה בְּעַרְבִית צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּשַׁחֲרִית" וכו'.

 

בבבלי הלשון אחרת:

 

"מִצְוַת וִידּוּי עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה. 

 

*אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: יִתְוַדֶּה קוֹדֶם שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה, שֶׁמָּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ בִּסְעוּדָה.* 

 

*וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה קוֹדֶם שֶׁאָכַל וְשָׁתָה מִתְוַדֶּה לְאַחַר שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה, שֶׁמָּא אֵירַע דְּבַר קַלְקָלָה בַּסְּעוּדָה*. 

 

וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה עַרְבִית יִתְוַדֶּה שַׁחֲרִית" וכו'.

 

יש הבדל בין בתלמודים בהתייחסות לסעודה. 

 

בבבלי הוא מתוודה קודם הסעודה *שמא תטרף דעתו בסעודה*. מסביר רש"י: מחמת שכרות. טירוף הדעת זה ביטוי שלילי. יש בבבלי יחס קצת שלילי לסעודה. ההתעסקות עם צרכי העולם הזה עלולים להפריע לאדם בעבודת השם ולהורידו ממעלתו. כדי להתגבר על כך, יש כאן שתי הוראות: האחת, להתוודות קודם הסעודה, בשעה שעדיין הוא מיושב בדעתו. והשניה, להתוודות בכל זאת גם אחר הסעודה, שמא חטא בסעודתו.

 

בירושלמי אין כאן ביטוי שלילי. הצורך להתוודות לפני הסעודה הוא מפני השיקוע במאכל ובמשתה. במצב זה אדם לא מיושב לגמרי בדעתו ולכן עליו להתוודות לפני כן. בירושלמי גם אין צורך להתוודות אחרי הסעודה. כיון שהסעודה אינה עם אופי שמתנגד קצת למדרגה הרוחנית, אין חשש מיוחד לדבר קלקלה בסעודה. 

 

הרב קוק זצ"ל כותב:

"המאכל של ארץ ישראל מקדש בפנימיותו, ואינו מגשם כי אם בחיצוניותו, אבל ממאכלי חוץ לארץ צריכים להזהר". 

 

בארץ ישראל המאכל, וגם האכילה, הם חלק מעולם הקדושה. אבל בחו"ל צריך להיזהר מהם, כמו שרואים בסוגיא הזאת.

 

יתן ה' שנזכה לבנות חיים של בית שלישי, הכלולים משני בתי ישראל הבבלי והירושלמי, מהזהירות של הבבלי ומן המעלה שבירושלמי!