מכורים מהסיגריה הראשונה
מערכת שורשיג אב, תשסח14/08/2008מחקר חדש מגלה שההתמכרות לסיגריות מתחילה כבר... מהסיגריה הראשונה. אולם יותר מזה- כבר כמות קטנה של ניקוטין גורמת לשינוי פזיולוגי של המח.
בגיליון המדעי של סיינטיפיק אמריקן האחרון פורסם מחקר בעל משמעות מרחיקת לכת על ההתמכרות לסיגריות.
עד היום הסברה הרווחת לגבי התמכרות לסיגריות היתה שאנשים מתמכרים בתחילה להנאה שבעישון ובשלב ראשון קשה להם באופן פסיכולוגי להתנתק מההנאה הזו. לאט לאט מתרגל הגוף לניקוטין, ואז גם מתפתחת התלות הפיזית. על פי הסברה הזו תלות זו מתפתחת רק במצב שבו האדם מעשן לפחות 5 סיגריות ביום.
אולם, ד"ר ג'וזף דפרנזה, החוקר את נושא ההתמכרות לעישון במשך שנים ארוכות, גילה במחקרים ומשאלים רבים עובדות אחרות. בבדיקה שגרתית ספרה לו נערה מתבגרת, אחרי עישון של חודשיים, שהיא לא מצליחה להיגמל ושהיא חווה תחושות "גמילה" המזכירות מעשנים כבדים. ד"ר דפרנזה ניסח מחקר חדש ובדק אלפי מעשנים צעירים, כאלו שעישנו תקופה קצרה מאוד או סיגריות מועטות בלבד... וגילה שרבים מאוד מהם חווים תסמיני גמילה קשים ומייאשים. יתירה מזו, המחקר גילה שעישון של אפילו סיגריה בודדת יכול לגרום לשינוי פיזיולוגי (!) של המח ולכמיהה לעישון. את השינוי הזה, של מבנה המח ותאי העצב שבו, ניתן לראות בהדמיה מגנטית ממוחשבת של המח.
ד"ר דפרנזה מכנה במאמר שלו את עישון הסיגריה הראשונה "אובדן הרצון החופשי", כלומר- החל מהחשיפה הראשונה לניקוטין, הרי שהאדם צריך להתאמץ ולחוות הרגשה לא נעימה כדי להפסיק.
על פי הנתונים שנתקבלו במחקר, ובעיקר על ידי בדיקה בתהודה מגנטית של מוחות של אנשים מעשנים לעומת לא מעשנים, פיתחו החוקרים תיאוריה חדשה לגמרי הנוגעת להתמכרות לניקוטין. על פי התיאוריה הזו יש במוחו של כל אדם מערכת משולבת של "כמיהה" ושל סיפוק הכמיהה. כאשר האדם רעב, לדוגמא, מייצרת מערכת הכמיהה תחושה של רעב ורצון לאכול, ולאחר שהאדם אוכל הרי שהמערכת של דיכוי הכמיהה משככת את תחושת הרעב. שתי המערכות הללו, כמו דברים נוספים בגוף האדם, נמצאות באיזון והשלמה הדדית.
על פי התיאוריה של ד"ר דפרנזה, הרי שהניקוטין פוגע דווקא במערכת דיכוי הכמיהה... והופך אותה לחזקה (יתכן שבגלל סיבה זו עישון "עוזר" לאנשים מסויימים להשקיט תחושת רעב) ובכך מפר את האיזון בין המערכות. פגיעה זו גורמת לכך שהגוף, בתגובה, מחזק מאוד את מערכת הכמיהה והאדם מרגיש כמיהה חזקה ואי שקט, שרק ניקוטין נוסף יכול להשקיט.
מה שמיוחד במחקר הוא מציאת הקשר בין כמויות קטנות של ניקוטין לשינוי הפיסיולוגי במח, שינוי שנגרם גם על ידי כמויות מזעריות של ניקוטין וממילא גורם להתמכרות כבר מהסיגריה הראשונה. על פי המחקר, עישון של סיגריות בודדות יכול לגרום לקשיי גמילה שימשכו חודשים ואולי אפילו שנים אחרי הפסקת העישון.
חשוב לציין שחוקרים אחרים חולקים על התיאוריה הזו ומציעים הסברים אחרים לקשיים של מעשנים "טריים" להיגמל. אולם חברות תרופות גדולות בודקות כרגע ברצינות את התיאוריה של החוקרים ואם היא תוכח כנכונה, יתכן ויש בכך פתח לסוג חדש לגמרי של תרופות וטיפולים לגמילה מסיגריות.
אולם עוד לפני שתרופות אלו יפותחו, ניתן ללמוד מהדברים על הקלות הבלתי נסבלת שבה האדם מכניס שינויים של ממש במח האנושי וגורם להתמכרות, החל מהסיגריה הראשונה.
עד היום הסברה הרווחת לגבי התמכרות לסיגריות היתה שאנשים מתמכרים בתחילה להנאה שבעישון ובשלב ראשון קשה להם באופן פסיכולוגי להתנתק מההנאה הזו. לאט לאט מתרגל הגוף לניקוטין, ואז גם מתפתחת התלות הפיזית. על פי הסברה הזו תלות זו מתפתחת רק במצב שבו האדם מעשן לפחות 5 סיגריות ביום.
אולם, ד"ר ג'וזף דפרנזה, החוקר את נושא ההתמכרות לעישון במשך שנים ארוכות, גילה במחקרים ומשאלים רבים עובדות אחרות. בבדיקה שגרתית ספרה לו נערה מתבגרת, אחרי עישון של חודשיים, שהיא לא מצליחה להיגמל ושהיא חווה תחושות "גמילה" המזכירות מעשנים כבדים. ד"ר דפרנזה ניסח מחקר חדש ובדק אלפי מעשנים צעירים, כאלו שעישנו תקופה קצרה מאוד או סיגריות מועטות בלבד... וגילה שרבים מאוד מהם חווים תסמיני גמילה קשים ומייאשים. יתירה מזו, המחקר גילה שעישון של אפילו סיגריה בודדת יכול לגרום לשינוי פיזיולוגי (!) של המח ולכמיהה לעישון. את השינוי הזה, של מבנה המח ותאי העצב שבו, ניתן לראות בהדמיה מגנטית ממוחשבת של המח.
ד"ר דפרנזה מכנה במאמר שלו את עישון הסיגריה הראשונה "אובדן הרצון החופשי", כלומר- החל מהחשיפה הראשונה לניקוטין, הרי שהאדם צריך להתאמץ ולחוות הרגשה לא נעימה כדי להפסיק.
על פי הנתונים שנתקבלו במחקר, ובעיקר על ידי בדיקה בתהודה מגנטית של מוחות של אנשים מעשנים לעומת לא מעשנים, פיתחו החוקרים תיאוריה חדשה לגמרי הנוגעת להתמכרות לניקוטין. על פי התיאוריה הזו יש במוחו של כל אדם מערכת משולבת של "כמיהה" ושל סיפוק הכמיהה. כאשר האדם רעב, לדוגמא, מייצרת מערכת הכמיהה תחושה של רעב ורצון לאכול, ולאחר שהאדם אוכל הרי שהמערכת של דיכוי הכמיהה משככת את תחושת הרעב. שתי המערכות הללו, כמו דברים נוספים בגוף האדם, נמצאות באיזון והשלמה הדדית.
על פי התיאוריה של ד"ר דפרנזה, הרי שהניקוטין פוגע דווקא במערכת דיכוי הכמיהה... והופך אותה לחזקה (יתכן שבגלל סיבה זו עישון "עוזר" לאנשים מסויימים להשקיט תחושת רעב) ובכך מפר את האיזון בין המערכות. פגיעה זו גורמת לכך שהגוף, בתגובה, מחזק מאוד את מערכת הכמיהה והאדם מרגיש כמיהה חזקה ואי שקט, שרק ניקוטין נוסף יכול להשקיט.
מה שמיוחד במחקר הוא מציאת הקשר בין כמויות קטנות של ניקוטין לשינוי הפיסיולוגי במח, שינוי שנגרם גם על ידי כמויות מזעריות של ניקוטין וממילא גורם להתמכרות כבר מהסיגריה הראשונה. על פי המחקר, עישון של סיגריות בודדות יכול לגרום לקשיי גמילה שימשכו חודשים ואולי אפילו שנים אחרי הפסקת העישון.
חשוב לציין שחוקרים אחרים חולקים על התיאוריה הזו ומציעים הסברים אחרים לקשיים של מעשנים "טריים" להיגמל. אולם חברות תרופות גדולות בודקות כרגע ברצינות את התיאוריה של החוקרים ואם היא תוכח כנכונה, יתכן ויש בכך פתח לסוג חדש לגמרי של תרופות וטיפולים לגמילה מסיגריות.
אולם עוד לפני שתרופות אלו יפותחו, ניתן ללמוד מהדברים על הקלות הבלתי נסבלת שבה האדם מכניס שינויים של ממש במח האנושי וגורם להתמכרות, החל מהסיגריה הראשונה.
הוסף תגובה
עוד ממערכת שורש
עוד בנושא אקטואליה
חיפושים אחרונים