הוסף למועדפים|
 
תכנים|שו"ת ברשת|מוצרים 
 
 
התחברות-שלום אורח
 
 
  
 
עד שיצא חתן לקראת כלה
 
עוד מאורה רבקה וינגורט
ואני תפילה
חשבון נפש של שח'נשים
פנים אל פנים
שעת רחמים
אני לדודי ודודי לי
אהבת ישראל בנשמה
להלך ברוח
רק לצעוק אל ה'
שנה מעוברת
אשירה לה'
 
עוד בנושא נשים
ואני תפילה
חשבון נפש של שח'נשים
פנים אל פנים
שעת רחמים
אני לדודי ודודי לי
אהבת ישראל בנשמה
להלך ברוח
רק לצעוק אל ה'
שנה מעוברת
אשירה לה'
 
 
עד שיצא חתן לקראת כלה

אורה רבקה וינגורט  ג חשוון, תשסו  11/5/2005

זהו נושא המלווה אותי לאורך כל השנה, אך בימים האחרונים מצאתי את עצמי עוסקת בכך בלי סוף - שידוכים. מן הסתם זה קשור בכך, שלאחרונה הכתה בי ההכרה עד כמה תופעת הרווקות נפוצה. איך שמעתי מרב גדול בחול המועד סוכות? זו כמעט מגיפה!
.......................

זהו נושא המלווה אותי לאורך כל השנה, אך בימים האחרונים מצאתי את עצמי עוסקת בכך בלי סוף - שידוכים. מן הסתם זה קשור בכך, שלאחרונה הכתה בי ההכרה עד כמה תופעת הרווקות נפוצה. איך שמעתי מרב גדול בחול המועד סוכות? זו כמעט מגיפה!
לתדהמתי גיליתי מסביבי, גם כן בימים אלה, נשים רבות (נשואות!) הנתונות בהיסטריה מנושא זה. תהיתי האם בגלל שאני "בקטע" אני שמה לב לכל מקום נוסף בו הוא צץ, או שמא עניין פרקטי הזמין את ריכוז העיסוק בנושא – ריבוי המפגשים החברתיים בתקופת החגים, בבתי-הכנסת, בשיעורים ובשמחות בית השואבה. מן הסתם, שני הדברים נכונים, אך נדמה לי שיש גם משהו בזמן המזמין את ההתעסקות בנושא.
אין דבר המאפיין יותר את הזמן בו אנו נתונים מאשר הציפייה לגשמים. לא רק לטפטוף, אלא למים רבים, גשמי רצון ברכה ונדבה – עליהם נוכל לברך בפה מלא: "מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו". ומהו הגדר הראוי לברכה זו? חז"ל אומרים במסכת ברכות (נט, ב): "מאימתי מברכין על הגשמים - משיצא חתן לקראת כלה". רש"י מסביר ביטוי זה כך: "שהמים קבוצין על הארץ, וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה".
התקבולת של חז"ל בין הגשמים והנישואים, ודאי גם נולדת מתוך הדמיון הנפשי בין שתי הציפיות. לאלו מאתנו שב"ה זכו, ואולי גם זה מכבר, להקים את בתיהן, הימים הללו הם הזדמנות לשוב ולהרגיש, להתחבר ולהזדהות עם הקושי הגדול של הרווקות הסובבות אותנו – בנות, אחיות, גיסות, שכנות, חברות ומכרות. עם הכמיהה הגדולה שיצא חתן לקראת כלה, עם המתח הנורא המלווה לעיתים במחשבה "אולי הוא גם לא יגיע". עם ההתרגשות המתלווה לראיית העננים המתקדרים בשמים, והאכזבה הנוראה כאשר לעתים "נשיאים ורוח – וגשם אין".
הנשיאה בעול עם חברותינו חייבת לבוא גם לידי ביטוי מעשי. מה לעשות? לעשות! פשוט להתחיל ולא להפסיק. לנסות לעשות שידוכים. לחשוב, להציע, להזמין, לטלפן, להתעניין. ולא להתייאש. גם כאשר לא מצליחים. ואם נגמרו לנו הרעיונות – זה הזמן לשתף רשימות. הרב אבינר, לדוגמה, יזם רעיון הנקרא "כולנו שדכנים", לפיו בכל אזור יש לארגן ספר ובו פרטים של פנויים ופנויות (ניתן גם בר"ת, על מנת לשמור על הפרטיות, ושם המציע על מנת לברר פרטים מלאים). וניתן גם להתארגן בצורה מקומית, למשל, לנצל את "הרביצה השכונתית" אחר הצהרים, זמן בו לעתים יצר הרכלנות מתעורר, ולנתב אותו לשם הקמת בתים בישראל, דרך שיתוף מידע (בזהירות רבה ובשמירה על גדרי איסור לשון הרע ורכילות). ומי יודע? אולי בזאת יכופר עוון החורבן – כאשר נתעסק באהבת ישראל, ועל ידי זה יוקם הבית הגדול והקדוש שעודנו עומד בשממונו.
הגיע הזמן שנכיר בכך שזהו העסק של כולנו. מחוייבות שאין לברוח ממנה ויש לייחד לה, כמו לשאר המחוייבויות, זמנים קבועים. כולנו, כולל לא רק את הנשואות, אלא גם את הרווקות. בראש ובראשונה בדאגה העצמית, בבחינת "עניי עירך קודמין", לעשות מה שאפשר (בגדר ההשתדלות, מתוך אמונה ובטחון עצומים ביוצר האדם) כדי לפגוש את המיועד, כמו גם בעזרה לאחרים. האמת היא, שהרווקות הן הקרובות ביותר לנושא, והן יכולות להבין בצורה הטובה ביותר ללב האחרות. ובוודאי, "במידה שאדם מודד – בה מודדין לו", ועצם ההתעסקות בנסיונות לשדך אחרים, יחישו בע"ה גם את מציאת הזיווג הפרטי.
לאלו מאתנו, שקוראות את הדברים ומרגישות דחייה מהנושא, ואפילו חושבות שהתעסקות בשידוכים היא דבר נבזה, כדאי לזכור את מאמר חז"ל (בראשית רבה סח, ד), שמשעה שנברא העולם ועד עכשיו הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים. אם כן, קודם כל אנו בחברה טובה, ומעבר לזה יש לנו מצווה להדמות לקוננו ולדבוק במידותיו – הנה לנו דבר מעשי נפלא בו אנו יכולות ללכת בדרכיו...
בימים אלו, בהם התחלנו מחדש את ספר בראשית, שבים אנו להתערר לכך שבזווג הזיווגים בו עוסק הקב"ה, מגיעה הבריאה לתכליתה, כמאמר הנביא (ישעיהו מה, יח): "לא תהו בראה, לשבת יצרה". פסוק זה מהווה מקור, לחלק מן הדעות, לחיוב נשים בהבאת חיים חדשים לעולם, על אף שהן פטורות מקיום מצוות פרו ורבו. בנוסף, עצם העובדה שמצוות פריה ורביה היא המצווה הראשונה בתורה, מצביעה בוודאי על מיקומו המרכזי כל כך של נושא זה, בתורה ובחיים. נדמה לי, שנכון כאן להוסיף את הווארט החסידי, שמצות "פרו ורבו" היא הדאגה לכך שיהיה בעולם יהודי נוסף. אמירה זו מרחיבה, כמובן, את המשמעות הפיזית של המצוה למשמעות רוחנית, אך נראה לי שנכון גם להחילה על העיסוק בשידוכים. [ולעצם שיטת "הפגישה העיוורת", שכולנו יודעות לקטר עליה היטב. נראה, שעד עתה לא נמצא לה תחליף שלם, ואדרבה – אם למישהי יש רעיון חלופי, היא מוזמנת לקדם אותו!].
והערה אחרונה לעת עתה. מהרב עדין אבן-ישראל שמעתי כיוון אחד לריפוי התופעה הנרחבת של הרווקות. לדבריו, יש להבין כי אחד משרשי הבעייה החמורה, הוא הרצון למצוא "תאום-נפש" (soul mate). בוודאי שיש מקום לשאוף למצוא את הזיווג האמיתי, משורש הנשמה העליון, אלא שיש להבין ש"יגעת ומצאת – תאמין". זו איננה מציאה של יום אחד, אלא תוצאה של הרבה יגיעה ועמל, בתוך חיי הנישואין. כמובן, שיש למצוא מישהו שמרגישים כלפיו קרבה נפשית, בעל תנאים סביבתיים מתאימים, אך יש להבין שעיקר הקשר והקרבה הנפשית נולדים מתוך עבודה משותפת – של הקשבה, נתינה, שיתוף פעולה וכד'. כמאמר הרב דסלר: "אל אשר יתן האדם – יאהב". וכבר אמר מי שאמר, שהשאיפות והדמיונות ל"אהבה ממבט ראשון" מחלחלות מן התרבות המערבית השוטפת אותנו, החל מאותם סרטים מצויירים "תמימים", בהם ציפור (זכר) רואה ציפור (נקבה), מסתחרר ונופל מהענף עליו הוא יושב, בליווי ציורי לבבות ומוזיקה נלהבת. ודוק.
התפיסה כי "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" היא תהליך ועבודה ממושכת ומשמחת, הזכירה לי מאמר חז"ל נוסף על פרשת בראשית: חנוך תופר מנעלים היה, ועל כל תפירה ותפירה היה מייחד ייחודים (ר' עמק המלך שער קרית ארבע פצ"ד בשם מדרש). אולי ניתן לראות במאמר זה רמז לכך, שהדרך לפסגה האדירה של ייחוד אמיתי, עוברת דרך עבודה ממושכת, שלכאורה אין נמוך ממנה, תפר אחרי תפר בנעלים.
כמובן, שמה שכתבנו למעלה בקשר לתפילה בכלל, נכונים כפליים בהקשר של השידוכים, שכן הקב"ה הוא המזווג זיווגים, וכל עשייתנו היא רק בגדר הכנת הכלים. וכן "כל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה" (בבא קמא צב, א). על חשיבותה של התפילה בהקשר זה ניתן להביא ראיות רבות, אך נביא כאן רק שתי דוגמאות ממעשי אבות שהתפללו בעניין זה. תפילתו של יצחק, "ויצא יצחק לשוח בשדה", היא הרקע לפגישת יצחק ורבקה. על יעקב דרשו חז"ל שאת הפרק "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" קרא בדרכו לחרן, לפגישה עם נשותיו – "אשא עיני אל ההורים – מאין יבא העזר כנגדי".
על התפילה כתב בעל הנתיבות שלום (ח"א עמ' קפא): "מצינו בכתבי האריז"ל שעל ידי הכוונות הקדושות בתפלה גורם יחוד וזווג עליון, קוב"ה ושכינתיה. כי בעובדין דלתתא איתער עובדין דלעילא, ואם התפילה למטה מביאה דבקות ויחוד בין יהודי לאביו שבשמים, גם למעלה היא גורמת יחוד וזיווג עליון". ונראה, שכאשר נוצר הזיווג העליון, הדבר משתלשל למטה, ומכח זה נוצר זיווג גם בעולם התחתון.
מי יתן, ונזכה לגשמי ברכה, למי אהבה מרובים, ושנה זו תהא שנת סדור חופה וקדושין, לכל ישראל, וביחוד קב"ה ושכינתיה, ונשמח בבניין שלם.

[בשנה שעברה התפרסם בשח'נשים מכתב חיזוק לרווקות. כל המעונינת לקבלו, מוזמנת לפנות אלינו לפי הפרטים במסגרת].
 


הוסף תגובה
הדפס
המלץ לחבר
שמור
+
-
גודל אות
הוסף תגובה-
שם מלא:
כותרת:
תוכן:
סגור


 
תגובות
 
 
 
תכנים
מגזין
כתבות
ערוצים
מאמרים
דעות
שירותים
המרת תאריך עברי ללועזי
מילון עברי/ אנגלי
ייעוץ ובניית אתרים
תיבת דואר שורש
הנצחות וברכות
כיף
סאטירה
משחקי פלאש
כרטיסי ברכה ממוחשבים
עוד בשורש
אמירת קדיש לע"נ
למורים, בעין חינוכית
סדנאות למורים בנושאי אמונה
שותפים לדרך
אמירת משניות לעילוי נשמת
אמירת תהילים לעילוי נשמת
הובלות דירה
מרכז האשראי לעסקים
פסוקים ומשניות לפי השם
חנות ספרי יהדות
קשר
צור קשר
אי מייל ישיר