מתוך אתר "שורש, גולשים לתוכן": www.shoresh.org.il

דרך איברים

שאלה:
שלום הרב. אנחנו זוג חוזרים בתשובה, נשואים כבר 20 שנה, יש לנו כמה ילדים וחיי נישואים טובים ברוך השם. לפי הוראת רב לאשתי היה התקן כארבע שנים ומאחר שהוא הפריע לה התחלנו להשתמש בנרות. אני הבעל עברתי חיים קצת יותר משוגעים מאשתי בעניין חיי האישות לפני החזרה בתשובה, לא לשמחתי חלק גדול מהחיות שהייתה לי לפני התשובה היתה מקיום יחסי מין אינטנסיבי עם כמה בנות זוג... לאשתי ברוך השם כמעט ולא היה נסיון קודם וגם הוא די נורמטיבי. אנחנו השתדלנו כל השנים לדקדק בכל הלכות הנידה ככל יכולתנו ברוך השם. לי תמיד היו רצונות לגמור על אשתי אבל הבנתי שזה אסור ונמנעתי תמיד. עד שלמדתי קצת את הסוגיה של ביאה דרך איברים וראיתי שזה לא ממש אסור אם זה לא דרך קבע. עשינו את זה כמה פעמים אבל אשתי דואגת שאולי זה לא ממש בסדר. אני ממש מרגיש שאם זה מותר אז אני לא צריך להחמיר בזה, זה סתם גורם לי למחשבות ורצונות לא טובים, אני מאוד שמח שלפי ההלכה זה בסדר, ואני מרגיש שהתשמיש שלנו בקדושה ובאהבה. השאלה האם זה באמת בסדר? ואם כן האם זה בסדר שאנו עושים את זה ביומיים הראשונים שלאחר הטבילה במקום לשים נרות? וכן מה זה בדיוק דרך איברים? האם זה רק שאני משפשף את האיבר על הגוף שלה וגומר? או גם אם היא עם היד שלה גורמת לי לגמור? תודה רבה.

תשובה:
שלום וברכה,

קודם כל ישר כח על זה שהצלחתם למרות החזרה בתשובה והחוויות הקודמות לשמור על חיי זוגיות כשרים ושמחים, ועל חיי אישות בריאים, שזה לא קל בימינו עם כל החוויות.

לגבי ביאה דרך איברים- באופן עקרוני אני בדרך כלל חושב ומתיר ביאה כזו כשיש איזה שהוא צורך, ולא כשאין. אני מתלבט אם במקרה שלך זה נקרא צורך, בגלל המחשבות ומה שאתה מתאר. אם תשאל אותי באופו אישי, ופחות הצד ההלכתי, הייתי אומר שלא. כלומר- הרי מותר לך להתחכך בגופה של אשתך ומותר שהיא תיגע בך, וכאשר מגיעים לשלב של הביאה עצמה, להיכנס לנרתיק. בצורה כזו זה מספק את רוב הרצונות שלך וגם נשאר בגדר ההלכתי היותר פשוט. אני, מצידי, מתקשה קצת להבין למה יש את הצורך דווקא לפלוט על הגוף, כל עוד ההתחכחות עצמה היתה בגוף. להגיד שזה הכי אסור? זה לא. יש דעות שזה יהיה מותר.

כך שאם אתה יכול להסתפק בזה, זה בהחלט רצוי כך. 

בכל מקרה זה לא יכול לשמש כאמצעי מניעה ליומיים הראשונים- כי נראה לי מוזר מאוד שדווקא בימים שאחרי הטבילה תהיו מוגבלים רק לחיבור חיצוני שכשזה. יש עניין עמוק ורוחני בחיבור הפנימי, היסודי של הגופים, ולוותר עליו כדי שהוא ישמש אמצעי מניעה נראה לי בעיה גדולה.

לגבי עצם המושג של ביאה דרך איברים, אני בדרך כלל חושב שהיד של האישה איננה נחשבת "ביאה דרך איברים", אלא דווקא ההתחכחות בגופה ממש. זה נראה לי שהיד היא סיפוק עצמי ולא ביאה... גם אם זו ידה שלה.



התשובה נתקבלה מהרב יניב חניא



מאגר גדול של שאלות ותשובות באתר שורש, בקרו אותנו