close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

סיכום

הרב יניב חניאיח שבט, תשפא31/01/2021
פרק י מתוך הספר לדרכם של אביי ורבא
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק י מתוך הספר לדרכם של אביי ורבא

תגיות:

הגמרא בתענית כא: מספרת -

"אבא אומנא הווא אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא ולאביי כל מעלי יומא דשבתא לרבא כל מעלי יומא דכיפורי".

ההתחברות לשמיים, שלמא ממתיבתא דרקיעא, היתה אצל רבא במינון מסויים ומדוייק מאד - במעלי יומא דכיפורי. היום שבו כולנו, בעצם, "מנסים להתחבר" לרקיע. אביי לעומתו, זכה לאותה דרישת שלום פעם בשבוע. מאז ילדותו לפני רבה, שבה הצביע אביי על השמיים, הוא ראה בגווניהם הרבים, בצורתם הלא מוגדרת כמקום "המצאותו" של הקב"ה. רבדים ועומקים, גם אם לא ברורים ומוחלטים, הם גם מקומה של התורה אליבא


דאביי.

אצל רבא זה התחיל מהגג, וגם בבגרותו הוא הבין ש"אין לנו אלא התורה הזו", בפשטות וביושר הסברא החל מגיל צעיר עד ראשות הישיבה[1].

במשך דורות נחלקו ביניהם חכמים בשתי גישות אלו, ובצורה ברורה אפשר לציין את רבי עקיבא ורבי ישמעאל[2] בדורות התנאים, שבהרבה ממחלוקותיהם ניתן למצוא את היסוד הנ"ל. אולם אצל אביי ורבא הדבר בא לידי מיצוי מיוחד. די אם נציין את הכלל המדהים שהלכה כרבא לעומת אביי בכל מאות המחלוקות מלבד שש בלבד. אין עוד כלל הלכתי סוחף ומקיף כזה בש"ס, החל מהכלל שהלכה כבית הלל שבו יש הרבה יותר יוצאים מהכלל, וכלה ב"כללים" שבהם יש יותר יוצאים מן הכלל מאשר תואמים את הכלל[3]. יש כאן מעין מיצוי של הדרכים הללו, ובמיצוי כזה ההלכה פוסקת חד משמעית כאחת מן הדרכים.

לא רק אביי, ששמו מעיד עליו, אלא גם אצל כל הדורות בבבל היתה "בחינה" של יתמות וניתוק מהעבר. לא רק בדיני המקדש, הארץ והלכותיה, מדינה וצבא נאלצו לעבור מלימוד מעשי לתאוריה, אלא גם בשאר הדינים. הניתוק מהתנאים, אומרי המשניות, הכריח את אמוראי בבל לגבש להם דרך מוחלטת בלימוד: האם לפנות לדיוק מירבי בדברי המשניות והברייתות כדרך להבנתן, או לחילופין, להשתמש בהן בתור "חומר גלם" שלפיו יש לחדש הלכה לדורות אלו. וכן האם החיים הלא מציאותיים, הגלותיים, יכולים להכנס להלכה ולהשפיע עליה או שאין ל"עולם" השפעה על הפסיקה הסופית.

דרכים אלו יצרו וגיבשו דורות של אמוראים, עד אשר הגיעו לבשלות מוחלטת ב"הוויות דאביי ורבא" - תלמודה של בבל.

[1] בבא בתרא כב. הוזכר למעלה.
 [2]עי' בספר "מסילות לתורת התנאים" לר' דוד צבי הופמן שכתב כך על ר"ע ור"י.
[3] לדוגמא: בכלל שהלכה כרבה לעומת רב יוסף הראשונים והאחרונים מצמצמים יותר ויותר את תחומיו, עד כדי כך שיש מי שאומר שרק באותה מסכת (בבא בתרא) שבה הוא נאמר - הלכה כרבה. ועי' "שדה חמד" - ב"כללים" אות ר' שהביא הרבה כללים כאלה, ונושא ונותן בהם.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה