close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

דור ילדי המפתח

הרב יונה גודמןל אב, תשסג28/08/2003

ילדים רבים מגיעים היום הביתה, מסירים את המפתח מצווארם, פותחים את הדלת ומחממים לעצמם "משהו" במיקרו. אחר כך הם מתיישבים מול השמרטף האלקטרוני ומחכים שעות ארוכות לאבא ואמא, שבאותו זמן עסוקים מאוד בלהביא להם (לילדים) עוד אושר (בע') הביתה. לרב יונה גודמן יש מחשבות ורעיונות לגבי התופעה.

ישנם פסיכולוגים ואנשי חינוך, המצביעים על תופעה סוציולוגית-חינוכית, אותה הם מכנים 'ילדי המפתח'. כוונתם לילדים אשר שני הוריהם עובדים לפרנסת המשפחה, ועקב אילוצי עבודתם נעדרים רבות מן הבית. פעמים רבות, ילדם מגיע הביתה מבית הספר ומוצא את דלת ביתו נעולה. לשם כך ציידו אותו הוריו במפתח, אשר על פי רוב קשור בחוט לצווארו או לתיקו. בתוך הבית הוא מוצא פתק עם הוראות בדבר האוכל שעליו לחמם לעצמו במיקרוגל, ופתק אחר המזכיר לו לסיים את שיעורי הבית שקיבל מהמורה. אלו משימותיו לפני שיעסיק עצמו בעזרת שמרטף אלקטרוני בצורת טלוויזיה או מחשב, עד שהוריו ישובו בשעה מאוחרת

מעבודתם.
תיאור זה נתפס כמייצג של תרבות מסוימת, בה ממלאים לילד את כל צרכיו, למעט צורך קטן אחד. הצורך הקיומי בקשר חי ואמיתי, בהורים השותפים ממשית לחינוכו ולא רק למילוי צרכיו הפיסיולוגיים.  הביטוי 'ילדי מפתח' מהווה כותרת סטריוטיפית לתופעה רחבה, אשר עם תוצאותיה מתמודדים הורים, אנשי חינוך, פסיכולוגים ולפעמים גם אנשי משטרה… המדהים הוא שחלק גדול מההורים מוּנעים מרצון אמיתי להיטיב עם ילדיהם. חינוך טוב ותנאי מחייה נאותים עולים כסף והורים עובדים שעות נוספות בכדי לממן את מגוון צרכי ילדיהם. אך המירוץ היומיומי יצר מצב, בו עובדים כל כך קשה למען הילדים, עד שאין כבר פנאי או סבלנות בשביל הילדים עצמם... נוצרה תופעה של כדור-שלג. הילד נותר לבד כי אנו עובדים קשה, לכן צריך לפחות לשלוח אותו לעוד חוג. אך החוג עולה כסף, אז צריך לעבוד יותר, ואז הילד שוב לבד, וחוזר חלילה. שני ההורים מחוץ לבית, אז צריך גם עוזרת. אך היא עולה כסף, ולכן צריך לעבוד יותר. עובדים יותר אז צריך לכל אחד טלפון סלולרי, אך זה עולה כסף... חד גדיא חד גדיא. בסוף מגיעים הביתה עייפים וסחוטים ושוקעים בצורכי הבית בצד טיפול בצרכים הטכניים של הילדים. אך הילד אינו זקוק רק לארוחת ערב. הוא זקוק להורה נינוח וסבלן, שידבר איתו על יומו. הורה שיעזור לו לעכל את אירועי היום בבית ספר ובמגרש, שיסייע בהבנת האירועים ובניתוח משמעותם. וכן, בהורה שיודע גם להציב גבולות במקום הנדרש. מסתבר שהביטוי "הגולם קם על יוצרו", אינו שמור רק לגולם האגדי של המהר"ל מפראג. הוא מהווה דימוי לתהליכים המתרחשים אצלנו, כאשר האמצעים תובעים כל כך הרבה מאמץ, עד שאנו טובעים בתוכם. אנו עלולים להתעורר, ולגלות שהילדים כבר גדלו והתרחקו, ושני הצדדים הפסידו לנצח משהו יפה וחיוני. זאת ועוד, לא מדובר רק בחשש לפספוס של חוויות נעימות. ילד צריך ליווי משמעותי של מבוגר, לשם חינוכו. מי שזקוק ליד בוגרת מלווה, ולא מקבל אותה במידה ראויה, דואג לשדר להוריו את צרכיו, לאו דווקא בדרך נעימה. התזכורת עלולה להינתן על ידי הפרה מוּדעת של כללי הבית והמשפחה או בצורות אחרות. מה עושים? כיצד מוצאים את תעצומות הנפש בכדי למרוד נגד מוסכמות המרוץ העולמי לחימוש הבית במוצרים ובמותרות? א. ראשית, עוצרים את המרוץ ובודקים לאיזה כיוון אנו רצים. בוחנים האם אנו (וילדנו...) באמת מאושרים מקצב החיים המשפחתי הנוכחי! ב. שנית, מחליטים לעשות את המירב, בכדי להציב את המשפחה במרכז. ג. שלישית, משנים סדרי עדיפויות. מכיוון שדברים קריטיים חייבים להיעשות, מפנימים שטיפוח המשפחה זה דבר קריטי, ומפנים לו זמן. לא רק "זמן איכות" אלא גם כמות… לסיום, הצעה קטנה. פעם, המשפחה הייתה חממה, בתוכה היינו מוגנים מפני הרחוב והסביבה. אך היום, הרחוב על כל מרכיביו, נכנס לתוך הסלון. טלוויזיה, ורדיו, אינטרנט ואפילו טלפון סלולרי, הופכים אותנו למחוברים לעולם החיצון 24 שעות ביממה. בעזרת הטכנולוגיה המודרנית חודרים הרחוב ותכניו לתוך הבית, לסלון ולחדריו. כשנמצאים בבית, מדברים בסלולרי עם העבודה. כשנמצאים בעבודה, מנהלים בשלט רחוק את הבית. רק שכמעט ולא נמצאים כאן. נפשית ומעשית כאחת. בין השאר, מומלץ לבחור ערב בשבוע, שיוקדש רק למשפחה. לקבוע שעתיים שבועיות בהם ננתק את הטלפון ואת המחשב, את הטלוויזיה ואת הרדיו. בזמן זה, פשוט נהיה יחד. נאכל ארוחת ערב משפחתית נינוחה. נשחק משחקי קופסה, ונשוחח בחופשיות, בלי לחץ של זמן. נלמד ביחד ונשוחח על החיים ומשמעותם. זה הזמן לחזק את קשרי המשפחה. לשוחח על ערכים ושאיפות, על תכנים וחלומות. מסתבר שבימינו, המשפחה ואיכותה אינם דברים מובנים מאליהם. הם זקוקים לבנייה מוּדעת והשקעה רציפה. הגיע העת לשוב ולהציב את המשפחה במרכז סדר יומנו. להשקיע זמן ותשומת לב, בחיזוק המשפחה בכלל, והקשר החינוכי עם הילדים בפרט. חיזוק החוסן המשפחתי יתרום לבריאותנו, ויסייע בבניין החוסן היישובי והאזורי גם יחד. 
"השרות הנעלה ביותר שאדם יכול לעשות למען החברה והאנושות כולה, הוא לחזק את משפחתו" ג. ברנרד שאו
הוסף תגובה
הדפס את המאמר
המלץ לחבר
הגדל /הקטן טקסט
שמור קישור
עוד מהרב יונה גודמן
עוד בנושא חינוך
שם השולח
תוכן ההודעה