close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

תרבות הפנאי, איך מתחילים?

הרב שי פירוןי תמוז, תשסד29/06/2004

התיכוניסיטים כבר בחופש, וילדי היסודי יוצאים מחר... הרב שיפירון במאמר על זמן פנוי, מלאכה ולמי זה מתאים? מאמר חינוכי מראש האולפנה בישורון.

"ונשמרתם לנפשותיכם" שאלת תכלית האדם בעולמו עתיקה כימות עולם. מה משמעותה של בריאת האדם והעולם? ומה מערכת היחסים הראויה בין האדם לבין העולם? מציאות החיים מפגישה את האדם עם מגוון אפשרויות: לימוד, עמל, יצירה, חסד ונתינה, בילוי ומנוחה. מה מידת האיזון הרצויה בין יצירה למנוחה, בין בילוי לתלמוד תורה?! תרבות הפנאי תופסת מקום רב בחיי כלל הציבור, בוגרים וצעירים כאחד. אולם, לא פעם אנו מתלבטים בשתי שאלות: הראשונה, עקרונית, מתמודדת בשאלת היחס שבין רצוי ומצוי. האם תרבות שעות הפנאי היא מציאות של "לכתחילה" או שמא מדובר בכורח המציאות, "בדיעבד"?

השאלה השניה מבוססת על ההנחה שתרבות של בילוי היא עובדה. יש להתמודד עם ה"איך" ועם "המה". מסופר על אחד מראשי הישיבות שהיה נוהג לאסוף את תלמידיו ביום האחרון לשנה"ל וללמד הלכות פיקוח נפש. מחד, עסק הרב בחשיבות שבטיול בארץ ישראל לכל מרחביה ונופיה. מאידך, יש להזהר מלזלזל בשאלות פיקוח נפש המתעוררות בחלק גדול מהטיולים. ביסוד הדברים עומדת ההנחה שפיקוח נפש אינו רק שאלה פיזית, הנוגעת לשלמות הגוף. פיקוח נפש היא גם שאלה רוחנית הנוגעת למקומות השונים בהם אנו מבלים. כהורים, אנו מודעים ורגישים לכל מה שקשור בפיקוח נפש גופני. עלינו לעמול על פיתוח הרגישות בכל מה שקשור לפיקוח נפש רוחני. בחסידות מקובל שהמבחן העיקרי של התפילה הוא אחרי התפילה. רק אז ניתן לראות במה פעלה התפילה על האדם. רק אז ניתן לבחון האם הדברים חדרו אל הלב, השפיעו על התודעה והבילו לקראת שינוי. לא התפילה עומדת למבחן אלא המציאות שלאחר התפילה. כך אני חש ביחס לימי החופשה הגדולה. ימים אלה הם בבחינת מבחן אמת לדרכנו. " השאלות קשות ונוקבות. אך את הקשר של כולנו לעולמות של אמונה ואידיאלים נחפש בתוך החיים ובעומקם ולא בדילוג או הדחקה. אנו לא נרתעים מנפילות ומכשלונות. כל עוד בבסיס החיים ניצבת ההכרה והמוכנות לחיפוש דרך של אמת, נתיבי חיים המובילים אל על, מובטח התיקון לבא. בימים אלה, תחילת החופשה הגדולה, תופסת הסוגיה מקום נרחב. במאמר זה ניסיון צנוע להתמודד עם השאלות הנוקבות הללו. "אדם לעמל יולד" שתי משניות במסכת אבות מגדירות את ההכרחיות שבעמל. "שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר: אהב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות" ערכה של העבודה גדול עד שאמרו שאפילו מי שלא נזקק לפרנסה לא יתבטל מן המלאכה. כך משתמע מהאמור באבות דר' נתן: "מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה. כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה ניתנה בברית שנאמר:"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוהיך" ואף אדם הראשון לא טעם כלום עדש שעשה מלאכה שנאמר: "וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" ואחר כך:"מכל עץ הגן אכל תאכל". חשיבותה של המלאכה בשתיים. ראשית, המלאכה מבטיחה יצירה וקיום לעולם. אולם, יש והמלאכה מהוה תריס בפני הפורענות. המלאכה יוצקת תוכן ומסגרת חיובית וחיונית לחיי האדם. קומתו הרוחנית של האדם קשורה במידה בחיבור לעולם המעשה. דברים אלה שמשו כרקע לדברי רבי חנניה בן חכינאי: "רבי חנניה בן חכינאי אומר: הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה – הרי זה מתחייב בנפשו". דברי רבי חנניה מאירים את החומרה שבבטלה. העדר עשיה מובילה לסכנה גדולה, לבטלה המאיימת על עצם חייו של האדם. הדברים מתבהרים על רקע סוגיית בן סורר ומורה. בילוי לא הגון, טרם זמנו, גוררת התנהגות פלילית ואסורה. כדי להרחיק מליבם של טועים, מדגיש הרב המאירי שדברי רבי חנניה בן חכינאי לא נועדו לאלו שאמונתם רעועה והקפדתם בתורה ומצוות לקויה. "ובא רבי חנניה להזהיר את האדם שעם כל אמונתו בהשגחת הבורא על כל עניני האדם לשלם כל אחד אם לגמול אם לעונש מכל מקום ראוי לו לאדם שלא לפשוע בעצמו ולהזהר מן הדברים שההיזק מצוי בהם". גם יראים ושלמים שאינם עסוקים בישובו של עולם עלולים ליפול. כל חיינו, צריכים להיות מוארים באור של אידיאל. כשאדם עושה, פועל ויוצר מתוך חיבור לאידיאל, לאמונה, לערכים של נצח, מובטח לו שיוכל להתמודד עם מהומות החיים. כך מתבארים הדברים לאור הסתירה המדומה שבין דברי יוסי בן קיסמא לבין הוראת חז"ל במסכת סנהדרין. מחד יוסי בן קיסמא לא מוכן לגור אלא במקום של תורה אפי' אם יפסיד בגין כך אלף אלפי דינרי זהב. מאידך הורו לנו חכמים לגור בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם?! לאור דברינו, מתבהרת התמונה. מי שמגיע לארץ ישראל מתוך אידיאל גדול מוגן משכניו. הוא מונע מכח שליחותו, ערכיו ואמונותיו. מלאכה ועמל מתוך תודעה כללית הם התריס החוצץ בין אור אמת לאש זרה. מאז בריאת האדם, בה מצינו נאמר: "וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה". נע האדם על הציר שבין ההתפתחות ("לעבדה") לבחינת הדרך ("לשמרה"). מעתה, בבואנו לדון בשאלת תרבות שעות הפנאי, חובה עלינו להגדיר במי עסקינן. אם במי שחייו בבחינת "המפנה ליבו לבטלה", הרי שהתשובה קלה ופשוטה. יש להתערב במהירות שהרי כבר נאמר במשנה שאדם זה "מתחייב בנפשו". אם במי שבא מתוך עולם של ערכים, הרי שאז עלינו לעסוק בשאלות מתוך זהירות מרובה.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה