close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מהו הגיל המתאים לנישואין? (מנחם מורדוף- יועץ נישואין)

והיו לאחדטו אלול, תשסג12/09/2003

מנחם מורדוף, יועץ נישואין, מנתח את הוראות חז"ל לגבי גיל הנישואין ומוצא בהם משמעויות מעשיות לימינו.

גיל הנישואין על פי הדרכת חז"ל במשנה, במסכת אבות (פרק ה', משנה כ"א), אנו מוצאים הדרכה בדבר גיל הנישואין: "בן שמונה עשרה לחופה". עצם הגדרת גיל הנישואין מלמדת אותנו שיש צורך בבגרות מסויימת כדי להתחתן. נבדוק מדוע נקבע דווקא גיל זה, ומתוך כך נבין מהי הבגרות הנדרשת לצורך נישואין. המהר"ל מפראג כתב:[ציטוט-] "פירוש דבר זה כי האדם אין גידול שלו בקומתו עד שהוא בן שמונה עשרה ונשלם אז גידול שלו כאשר הוא בן י"ח, ומאז חייב להשלים עוד

עצמו באשה כי כל זמן שלא נשא אינו אדם שלם ... וכל זמן שאינו בן שמונה עשר לא נשלם קומתו בגופו הוא עצמו לכך אין צריך להשלים עצמו באשה שהיא תוספת יותר על עצמו, אבל כאשר הוא בן שמונה עשרה שכבר נשלם עצמו בגופו יש לו להשלים עצמו באשה". [-ציטוט] הנישואין הם שילוב של איש ואשה, שילוב היוצר שלמות. כדי להגיע למצב בו השילוב יניב פירות מבורכים, יש צורך בשלמות אישית של כל אחד מבני הזוג כתנאי מוקדם לקשר ביניהם. בפרקים בהם מתארת התורה את בריאת העולם ובריאת האדם מוזכר אדם הראשון שמונה עשרה פעמים בכינוי "אדם" (ממספר הפעמים המדוייק שמילה זו מופיעה בפרשה למדו רמז לדברי חז"ל שאמרו "בן שמונה עשרה לחופה") ועוד פעמיים בכינוי איש. פעם אחת בפסוק: [ציטוט-] "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" [-ציטוט] ופעם שניה בפסוק: [ציטוט-] "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". [-ציטוט] שני הפסוקים הללו מציינים שתי נקודות בהן האדם הפך מאדם שלם לאדם חלקי, מאדם לאיש, בפעם הראשונה מדובר על שינוי כפוי, על ניסור האשה מן האיש, ובפעם השניה מדובר על שינוי רצוני, על עזיבת הבית - בית אבא ואמא לצורך הקמת בית חדש. שתי נקודות השינוי הללו מלוות את בניו של האדם מאז ומעולם. נקודת השינוי הראשונה מתרחשת באופן כפוי [ציטוט-] "ארבעים יום קודם יצירת הוולד" [-ציטוט], בזמן בו לוקח הקב"ה נשמה אחת מבית גנזיו מנסר אותה לשניים ונופח חלק אחד בבן וחלק אחד בבת. הילד והילדה שנולדים מוגדרים מבחינה רוחנית כ"פלגא דגופא", חצי גוף, אם כי הם אינם מרגישים זאת באופן מוחשי. נקודת השינוי השניה מתרחשת באופן מודע, בגיל שמונה עשרה, ביום בו עומדים הבן והבת על דעתם העצמאית, דעה שאינה מושפעת עוד באופן ישיר מדעותיהם של הוריהם. המשנה נקטה דווקא בגיל שמונה עשרה, מפני שגיל זה הוא הגיל בו האדם נחשב בוגר דיו כדי להחליט בעצמו בענייני מסחר, עניינים הדורשים שיקול דעת שכלי היודע לשכלל נתונים רבים ומורכבים. בשלב הזה הופך חסרון בן הזוג מדבר רוחני לדבר מוחש, החסרון הופך להיות מהותי וגלוי כפי שאפשר ללמוד מהפסוקים המלמדים אותנו שהאדם השלם הינו שילוב של האיש ביחד עם האשה: [ציטוט-] "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם", "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם" [-ציטוט], והאדם יוצא לבקש את החצי החסר לו כדי להשיג שלמות (לא מדובר כאן על משיכה יצרית בין בנים לבנות שכן, זו מתגלה עוד הרבה לפני כן, כוונת הדברים היא להרגשה שאין לאדם עוד אפשרות לחיות לבדו, והוא זקוק לשותפה כדי לבנות לעצמו שלמות). הדרכתם של חז"ל היא, אם כן, שהאדם לא יפנה לחפש לו אשה לשם הקמת בית ובניית משפחה כל עוד הוא עצמו אינו יודע בדיוק מי הוא ומה מקומו בעולם. למותר לציין, שכיום הגיל בו מגיעים הצעירים והצעירות לרמת בשלות שכזו שוב איננו עומד בדיוק על שמונה עשרה שנה, שכן, לא מדובר כאן על גיל ביולוגי של שמונה עשרה שנה אלא על על גיל נפשי, התפתחותי. ניתן ליצור קשר עם מנחם בטלפון 053350080 או במייל menachem@zug.org.il
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה