close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

עשרה בטבת - מתי כבר נגיע ליום הקדיש הכללי ?!

יהונתן גליסי טבת, תשע27/12/2009

האם יש קשר מהותי בין יום עשרה בטבת שבו החל המצור על עיר הקודש ירושלים לבין יום הקדיש הכללי?

בקדיש הנאמר בכל תפילה יום יום ובימי אבלות אנו פותחים ואומרים "יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם שברא כרצונו וימליך מלכותו ויצמח ישועתו ויקרב משיחו ... במהרה ובזמן קרוב" !

האם יש קשר מהותי בין יום עשרה בטבת שבו החל המצור על עיר הקודש ירושלים לבין יום הקדיש הכללי?

כל יום תענית של אבלות החורבן , מקורו בימים טובים האמורים היו להיות בימים אלו אלא שלעת עתה לא התגלתה סגולת היום לטובה ולשמחה ולכן הפכו ימים אלו דווקא לימי אבל; בי"ז בתמוז אמור היה משה לרדת מהר סיני עם לוחות הברית ואז היה יום זה יום שמחה וקבלת התורה, אבל חטא העגל גרם לפורענות שהפכה

את היום לאבלות לדורות וקבלת הלוחות והסליחה נקבעו ליום הכיפורים. בט' באב, לאחר חזרת המרגלים למדבר, היו ראויים ישראל להיכנס מיד לא"י אבל חטאו ובעקבות כך באה הפורענות בכל שנה במדבר ואח"כ בחורבנות ובגלות מארץ חמדה בה מאסו. ג' תשרי - צום גדליה, הוא יום תענית על מנהיגם האחרון של ישראל בתקופת בית ראשון. יום הריגתו חל בר"ה או ממש בסמוך לו, משמעות הדבר שיום זה הוא המשך להמלכת ה' בעולם - מה שמתבטא בעם ישראל ובמלכותו בארצו וכפי הכתוב בדברי הימים א פרק כט פסוק כג: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו...". לכן בסמוך לר"ה יום המלכת ה' בעולם ויום בריאת העולם, מיד מתגלה מלכות ישראל בארצם, אלא שמאז חורבן בית ראשון עוד לא זכינו למלכות בית דוד לה אנו מצפים.

ומה מיוחד בימים אלו בחודש טבת?

כבר בימי קדם, בימי נח, היתה הזדמנות של השפעת קדושה וקבלת התורה אלא שהשליחות נכשלה. המבול הסתיים בכ"ז בחשוון ו40 יום אחריו (כמו בהר סיני) חל ח' טבת. הימים היו אמורים להיות גדולים מאוד.
י בטבת הוא היום העשירי לחודש העשירי (10 היא ספירת המלכות) - מעין המלכות שמתעוררת בחצות הלילה (אמצע החורף).

בסוף ימי בית ראשון התחיל המצור על ירושלים בי' בטבת. זהו המאורע הראשון שהביא אחריו את כל ימי הפורענות והחורבן שנים לאחר מכן ובמשך כל הדורות אח"כ, את הגלויות והצרות.

מה המשמעות של מצור על ירושלים?
בוודאי שאין זה מסתכם במצור פיזי בלבד. המצור על עיר הקודש זהו תחילת תהליך של ניתוק השפעת הקודש על העולם, על הכלל. יחזקאל מתנבא על המצור כשהוא עצמו כבר בגלות בבבל. כשירושלים במצור, כח התורה והקודש כבר לא משפיע. כמה עשרות שנים אח"כ, בתחילת ימי בית שני, מנהיגם של ישראל - עזרא הסופר מחזיר עטרה ליושנה ומתחיל מחדש בניין התורה שבע"פ ובניין בית המקדש. "ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלמלא קדמו משה" (סנהדרין כא). ו"ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם נס בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא" ולא עלו כולם מהגלות (ברכות ד וסנהדרין צח ובמפרשים). וכן המצב היה יכול לחזור לתיקון שלם אבל זה חמק ונשאר בית שני ומאורעותיו כ"תחנת דלק" לקראת גלות של אלפיים שנה וכבר אז ידעו שזוהי לא הגאולה השלמה ועתיד הבית השני להיחרב. יום פטירת עזרא חל בט' טבת (שו"ע הלכות תעניות), מה שאומר שהמטרה לא הושגה. לאחר כמה דורות בימי היוונים תורגמה התורה ליוונית בח' טבת ונפלה חשכה לעולם לשלושה ימים. תרגום התורה מבטא את צמצום ושעבוד הקודש המיוחד של התורה שניתנה בנבואה ומיוחדת לעם ישראל. זהו המשך ישיר של תורה במצור שלא משפיעה חוצה.
[נק' למחשבה: גם ה"נבואות" העולמיות השונות שמנבאים בכל העולם לשנת תשע"ג - סוף 2012 למניינם - הם בדיוק לימים אלו בחודש טבת...]

גם המאבק עם הנאצים הוא על החלשת התורה ע"י השמדת העם היהודי ועולם התורה באירופה, תהליך שהחל כבר בימי היוונים ואח"כ בראשיתה של הנצרות והעומד בראשה יש"ו שנולד כידוע בימים אלו גם כן. דברים אלו ליוו אותנו במשך כל שנות הגלות כבר אלפי שנים.

המסקנה היא שימים אלו מבטאים את השפעת הקודש של עם ישראל על העולם כולו - יום הקדיש הכללי.

ביום זה, 8 ימים אחרי חנוכה בו זכינו בתוך הבית פנימה לנצחון האור על החושך, להחזרת מלכות ישראל והלאומיות שלנו, גם בדורנו אנו עדים להתחזקות התורה בא"י ובעיר הקודש במימדים שלא בטוח שהיו אי פעם, בחזרה לארצנו הקדושה ולניצני מלכות ישראל המיועדת ליסוד כסא ה' בעולם.
ומה עם תפקיד העם הנבחר לעומת העולם? מה עם "ונברכו בך כל משפחות האדמה"?
עד מתי נהיה אנחנו המושפעים מכל העולם במקום להיות המשפיעים העולמיים?

מה שנותר כעת הוא לממש את גילוי והשפעת הקדיש הכללי חוצה, "לתקן עולם במלכות שדי", ליציאת התורה ודבר ה' מציון ומירושלים עד שנזכה בקרוב להיות שותפים להגדלת ישועות מלכו וחסד משיחו ה"עתיד למלוך מסוף העולם ועד סופו" (פרקי דר' אליעזר ס"פ י"א) והימים האלו יהפכו לנו ולכל ישראל "לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח).
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה