close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

חוקי ז'נווה במקרא?

ד"ר אמנון שפיראיט סיוון, תשעא21/06/2011

מחקר עדכני של דברי התנ"ך לגבי מלחמות ישראל בודק האם היו כללי התנהגות כלפי אוייב וכלפי שבויים בזמן כיבושי ישראל? מרתק

בשבוע שעבר נערך כנס מחקרי יו"ש ה-21 של המו"פ האזורי שומרון ובקעת הירדן במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. במסגרת הכנס חשף ד"ר אמנון שפירא – מרצה במחלקה למורשת ישראל במרכז האוניברסיטאי באריאל – תובנות חדשות הנוגעות ליחס לאויב והמושג "כבוד האדם" במקרא. בשיתוף עם המכללה האיזורית שומרון אנו מביאים תקציר של המחקר...

*****
לפני כ-20 שנה חוקקה כנסת ישראל את חוק יסוד

כבוד האדם וחירותו. בעקבות החקיקה החלו משפטנים בכירים רבים לחקור את הנושא ולחפש את מקורותיו בכתבי היהדות.
היכרותם של חכמי התלמוד עם הנושא ברורה מהמושג "גדול כבוד הבריות" המעיד על כך שחז"ל היו ערים למושג כבוד האדם. אך היכן והאם מופיע המושג בתקופת התנ"ך?
באנגלית, ובשפות נוספות, למילה כבוד שתי משמעויות שונות המבוטאות במילים שונות:
Honor/Respect – שמשמעותה סטטוס ומעמד מכובדים, נאמרת ביחס למישהו שיש להתייחס אליו בצורה מיוחדת כגון כבוד הנשיא, או הצדעה למפקד צבאי.
Dignity – הכבוד הבסיסי לו על פי חוק כבוד האדם זכאי כל אחד, ללא הבדלי דת, גזע, מין או מעמד.
בעברית המודרנית, שתי המשמעויות מקופלות במילה כבוד, אך כשמסתכלים בתנ"ך ההופעות של המונח כבוד הינן במשמעות הראשונה, הענקת יחס מיוחד לראויים "כבד את אביך ואת אמך", כיבוד המנהיגים וכו'. המושג "כבוד האדם" או "זכויות האדם" במשמעותם המודרנית לא נזכרים בתנ"ך כלל.
אך כפי שכתב פרופ' משה גרינברג, עלינו לחפש במושג את המהות ולא את המונח, וכשעושים זאת ברור מקומם החשוב של כבוד האדם וזכויותיו בעולם התנ"ך. על פי התפיסה התנ"כית זכויותיו של האדם ניתנות לו מתוך החובות המוטלות על חברו.
דוגמא מאלפת לכך ניתנת בתיאור כיבושן של הערים העי ומקדה על ידי יהושע. שתי הערים, נחשפו למחקר הארכיאולוגי. העי, עיר כנענית בנחלת אפרים, מזוהה כיום, בעקבות חפירות של רובינסון, אולברייט ואחרים, עם א-תל, ליד הכפר דיר-דבואן (3 ק"מ ממזרח לבית אל). גם מקדה היא עיר כנענית מערי יהודה שבשפלה, ובאיתורה הטופוגרפי דנו רבות החוקרים (כמו גרסטנג וקלאי). יש המזהים אותה עם תל א-צאפי (15 ק"מ מצפון ללכיש), ויש המצביעים על מיקומה בתל ברנאט (8 ק"מ מצפון ללכיש).
המשותף לשתי ערים אלה, אותן כבש יהושע, שמלכיהן נתלו ונקברו: בהעי נתפס מלך העיר, נתלה על העץ, ולעת ערב נקבר (מתחת לגל אבנים). במקדה נתפסו חמשת המלכים שאתם נלחם יהושע, נתלו על עצים, ולעת ערב הושלכו אל המערה שנסתמה באבנים. חוקרים רבים, כמו זקוביץ ואחיטוב, רואים בכך הרחבת דין התורה על קבורת הנידון למוות: "... ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא".
לא כתוב מדוע קבר יהושע את המלכים, אך נראה שהוא הרחיב את המושג של כבוד האדם, החובה לקבור אף את הפושעים הגרועים ביותר, להרוגי המלחמה אף שהיו אויבים ונוכרים, ובכך העניק להם כבוד אחרון בתור בני אדם. המחקר הארכיאולוגי של העי ושל מקדה חשוב מאוד. אבל ערים אלה חשובות במיוחד להיסטוריה היהודית מפני שהן מלמדות על היחס הערכי של חיילים ישראליים לשבויי אויב אף לאחר מותם.
נוהג זה של יחס 'כבוד האדם' לנוכרים מצטרף להוראות נוספות, המצוות לנהוג כבוד בנוכרים: כך היחס ל"אישה יפת תואר", שבויית מלחמה נוכריה, שאסור ל"ענותה", שחוקרים רבים, כמו מייקל וולצר, מצאו בזה יחס של 'כבוד האדם'. בניגוד ליחס המקובל והמחפיר לנשות אויב, התורה מצווה את החייל לשמור על כבודה של האישה השבויה ואם הוא מעוניין בה הוא חייב לשאת אותה לאישה. החובה שלו, שומרת על זכויות האדם שלה.
העולם העתיק הכיר את המהות של "כבוד האדם" והצורך בשמירה על זכויותיו של כל אדם, אף שלא השתמש במושג המודרני בו משתמשים היום.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה