close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

לא נסלח אם נשכח

איתמר ליברמןכא שבט, תשסט15/02/2009

לאירוע העקירה יש משמעויות רבות, אך במידה רבה הוא ביטא את השבר והניתוק משאר חלקי העם. ציון המאורע מאפשר ללמד לא רק על הצורך להתחבר לעם, אלא גם להעביר מסרים, לקחים וערכים לאומיים וחינוכיים.

בלוח השנה העברי מופיע ראש השנה לאילנות, כחג המסמל צמיחה, פריחה ושגשוג. בסמיכות לו אנו מציינים בנוסף את העלייה לקרקע של היישוב הראשון בשרשרת היישובים המפוארת בגוש קטיף, הוא נצר חזני. בחלוף שנתיים מעקירת היישובים מאדמתם, וכחלק ממסע תיעוד והנצחת מורשת היישובים, נקבע יום כ"ב בשבט כיום גוש קטיף במערכות החינוך. בקביעת התאריך ישנה אמירה ברורה של עלייה לקרקע. של צמיחה, התחלה ופריחה, ולא של הרס, חורבן והתנתקות.

לאירוע העקירה, מעבר למחיר ששילמו בתים ומשפחות, יש משמעויות רבות אך במידה רבה הוא ביטא את השבר והניתוק משאר חלקי העם. ציון המאורע במוסדות

חינוך מאפשר ללמד את הדור הצעיר לא רק על הצורך להתחבר לעם, אלא גם להעביר מסרים, לקחים וערכים לאומיים וחינוכיים.

הקרע שנוצר הביא לחיפוש אחר דרך שתיצור חיבור מחדש וגם תבטיח שבעתיד לא ייווצר ניתוק. עלינו ללמד את שכבת הגיל הצעירה על החשיבות של ערכים כמו סובלנות, אחווה וסולידריות. על האידיאל העצום שטמון בבחירה להתחבר אל העם כערך חברתי עליון ולא כמנגנון השתייכות לתרבות שהוא מייצג.

מרגע היוולדם אוויר גוש קטיף הוא שחדר לריאות ולנשמות של אלה שהנופים הירוקים עם חולות הזהב והדיונות, הים הכחול ועצי הדקל הם שעיצבו את אישיותם ואת ילדותם. חשוב לא פחות שגם שכבות אחרות בעם יזכו לחוות את הנופים הללו במידת האפשר חרף היעדרותם.

בראש ובראשונה המשימה היא לחקוק את המאורע בזיכרונם של אלה שהסתפקו במידע שזרם לאוזנם או שהעדיפו צפייה מול מרקע הטלוויזיה. ללמדם את המורשת וההיסטוריה, על האמונה והאחיזה חסרת הפשרות של המתיישבים באדמה החולית. אבוי אם ניתן לכל הנושאים החשובים האלה להישאב לעמקי השכחה.

בקרב ילדי המעברות וההתיישבות החלוצית טופחה המורשת הענפה שהותירו הוריהם ושעליה חונכו וגדלו. העבר המשותף והקשר שלהם אליו הפיחו בהם תקווה שפיעמה אצלם בלבבות. כן הדבר לגבי מורשת גוש קטיף וצפון השומרון שסכנת ההדחקה והשכחה מחייבת שהיא תוטבע ותקובע בקרב הדור הצעיר בצורה מוצקה וחזקה.

ההשקעה בתודעה ובזיכרון כחלק מהידוק הקשר שלהם למאורע, והנחלת ערכים חשובים, יכולים להתבצע באמצעות הרצאה, הקרנת סרט, דיון בכתה וכיוצא בזה. הקדשת פינה או שיעור קבוע הן פעולות שראוי להקדיש להם זמן ומימון.

הזיכרון הוא דווקא זה שמניע ודוחף לשינוי, לפעולה אקטיבית וליציאה מכבלי הפסיביות. מעבר מהסוף המר אל התחלה חדשה.

הז'אנר הספרותי שהצמיח המאורע, אירועי הזיכרון, הקמת מוזיאון גוש קטיף וכיוצא בזה, מבקשים לא רק לתעד ולהנציח אלא גם להעביר מסר לדורות הבאים. מסר של חיבור, אחווה, תקווה וכיסופים לחבל פורח שהיה ואיננו. ענת, רועי ובינה, גיבורי הסיפור שלי הם למעשה כל ילד וילדה מהגוש שמבקשים לפרוש בפנינו את סיפור חייהם מנקודת מבטם, על העשייה והאמונה שהדריכה אותם כל הדרך. האמונה שהתפתחה וצמחה מתוך הקשיים והאהבה לאדמה, לבית, לחולות, ואותה אנו צריכים להעביר הלאה.

הנכונות של הרבה מוסדות חינוך לקחת חלק בפרויקט יום השנה במוסדות החינוך מגלה את הרצון ופתיחות הציבור לזכור ולספר את הסיפור הפרטי שלנו שבעצם שייך לכל העם, להסיק את המסקנות ובעיקר- להאמין שניתן לתקן את הטעות שנעשתה.

החזרה לגוש קטיף תחילתה בזיכרון, ממשיכה בתיקון העיוות ונחתמת בעשייה ובנייה. המעבר לשלב הבנייה תיתכן רק אם נשכיל להטמיע את המאורע בזיכרון הקולקטיבי שלנו, להבין את משמעות התרחשותו ולשדר מוכנות עם האתגרים והקשיים. כל רגע שאנו מעלים לנגד עינינו את היישובים המפוארים נובע מנטייה טבעית ולגיטימית שאנו זקוקים לה, אבל אל נקטלג אותם כשייכים לדפי ההיסטוריה וכנחלת העבר, תמיד נדע שבידינו להפריח את החבל הארץ הזה מחדש. .

ונתפלל להתגשמות הפסוק "ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (במדבר, יג', ל').

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה