הצילו, הספינה טובעת!

המדרש מלמד אותנו דבר חשוב על עם ישראל-
"נמשלו ישראל לשה. מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו, וכל אבריו מרגישין - כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכולן מרגישין.
"משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה. נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: "מה אתה יושב ועושה?" אמר להם: "מה אכפת לכם? לא תחתי אני קודח". אמרו לו: "שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה!"
(ויקרא רבה פרשה ד')

על פניו, לא ברור ההיגיון שבדבר. מדוע כל העם אשמים אם אחד מהם חוטא?

ערבים זה לזה
בשעה שישראל קיבלו את התורה, הסכימו כולם להיות ערבים זה לזה. זאת אומרת, שהם מקבלים על עצמם לעבוד את ה' יחד, כאומה שלמה, "כאיש אחד בלב אחד".
לכן, יכול להיות שאני אקיים את כל מצוות התורה בקפדנות ועדיין אסבול בגלל החטאים של חברי. משום שבשעת קבלת התורה הסכמתי להיות ערב לו, הסכמתי לקבל את התורה, לא כיחיד, אלא כחלק מאומה, ולדאוג שכל האומה כולה תעשה את רצון ה'. אם כן, גם השכר והעונש מחושבים כלפי האומה כולה ולא כלפי כל יחיד בנפרד.

האם זה אומר שעלי לכעוס על חברי? לשנוא אותו בגלל חטאיו?

חס ושלום!
הדבר היחיד שעלי לעשות הוא לתקן את עצמי. אם אשנה את עצמי – החבר שלי ישתנה ממילא.
כיצד זה ייתכן?

פנימיות וחיצוניות
בהקדמה לספר הזוהר, כותב הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש 'הסולם' על ספר הזוהר, שעם ישראל מתחלק לשני חלקים: החלק הפנימי שלו הוא שומרי התורה והמצוות, והחלק החיצוני הם אלו שאינם שומרים תורה ומצוות.
גם החלק הפנימי, ששומר תורה ומצוות, מתחלק לשני חלקים: החלק העוסק בפנימיות התורה, שהיא חכמת הסוד, והחלק העוסק בחיצוניות התורה, הפשט, הרמז והדרש.
כותב בעל הסולם, כי כאשר כל חלק פנימי מתקן את עצמו - החלק החיצוני לו משתנה באופן אוטומטי. לכן, אם שומרי התורה יתקנו את עצמם - שאר העם יתוקן ממילא.

אך מדוע צריכים שומרי התורה לתקן את עצמם? הלוא הם כבר שומרים את התורה!

על כך השיב הרב קוק כי"צריכים להבקיע את האור וביד רמה לקבוע תלמוד קבוע ומסודר, חוק ולא יעבור, מדי יום ביומו, של התלמוד הרוחני, שמתחיל בתלמוד המוסרי הפשוט והולך על במותי המחקרים האלוקיים עד שבא אל גבול החכמה האלוקית שבמקור ישראל - חכמת האמת והקבלה".
(הראי"ה קוק, אוצרות הראי"ה)

החלק הפנימי שבישראל, אלו שעוסקים בתורה, צריכים לעסוק דבר יום ביומו בחלק הפנימי שבתורה, בחכמה האלוקית שבמקור ישראל, ולהעדיף את העיסוק בה על פני העיסוק בחיצוניות התורה. משום שדווקא לימוד החלק הפנימי שבתורה, מסוגל להבקיע את האור הטמון בה.

בסוף ההקדמה לספר הזוהר, נכתב במפורש, כי כל עוד לומדי התורה שמים את עיקר עיסוקם בחיצוניות התורה, ומתייחסים לפנימיות התורה כאל דבר שולי, הם זוכים ליחס מזלזל ומתנכר מצד החלק החיצוני שבעם ישראל.
אך ורק אם שומרי התורה יתקנו את יחסם לפנימיות התורה, כל חלקי עם ישראל יכבדו ויעריכו את התורה.

מצווה מן המובחר
ואם ישאל השואל, והלא ידוע שישנם תנאים מאוד מחמירים לעיסוק בסודות התורה, ולא כל אחד רשאי לעסוק בהם!
על כך כותבים רבים מגדולי ישראל כי מדובר בהוראת שעה, שניתנה לתקופת הגלות בלבד. אך בדורנו, דור הגאולה, אין כל הגבלה לעיסוק בחכמת האמת. ואדרבה, זו מצווה מן המובחר: 
"מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב... ומשנת ה"ש ליצירה מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחר אין ראוי להתרשל".
(רבי אברהם אזולאי)

"וכל זמן שהאורתודוקסיה אומרת בעקשנות דווקא, לא, רק גמרא ופוסקים לבדם... הרי מדלדלת את עצמה. וכל האמצעים שהיא לוקחת בידה להגן על עצמה, מבלי לקחת את סם החיים האמתי, אור התורה בפנימיותה, הם לא לעזר ולא להועיל... ומתמלאה מחשבות של משטמה ומדנים, גם בינה לבין עצמה. וכוחה הולך וכשל ".
(הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה)

"אנו מחוייבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה. ולא היה כן בזמן הקודם, מפני היראה מתערובת תלמידים שאינם מהוגנים".
(בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות)

"מחמת שהתגברות הקליפות והמינות והעזות וערב רב בדור הזה, על כן, ניתן רשות מן השמים לגלות אור החכמה הזאת".
(ר' יצחק איזיק ספרין מקומרנא)

המובחר שבמובחרים
בגלל הערבות ההדדית בינינו, כל העם נענש בגלל החטאים של חלק ממנו.
חלק גדול מהעם לעולם לא יסכים לקבל על עצמם את התורה כפשטה. ליבם דורש משהו פנימי ועמוק יותר.
כותב על כך בעל הסולם במאמרו "סגולת זכירה":
"אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה", כי הם עוסקים בתורה ובמצוות שאינם מבושלים ושיני בניהם תקהינה לגמרי, ותמהים להם מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו... וזהו צורת דורנו, שאנו עסוקים בו.
"אבל עוד לנו תקווה גדולה, כי מעתה כל בן משכיל, היוצא להתדבק בתורה ובמצוות לא יתרצה בשום פנים, זולת אל המובחר שבמובחרים".

כאמור, רק אם לומדי התורה יעדיפו את העיקר ויכירו בחשיבות העיסוק בפנימיות התורה, המביא גאולה לעולם, ישתנה יחסם של אחיהם המזלזלים בתורה.

רק אז הספינה לא תטבע. אף אחד לא יחטא, וממילא אף אחד לא יסבול בגלל חטאיו של השני. יתר על כן, "על ידי עסק ישראל בסודות התורה יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן". (קהילות יעקב)