close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

סוף מעשה במחשבה תחילה

שאול בן נתן/ מהגולשים  כג אב, תשסז  8/7/2007

שאלה עצומה: כיצד ייתכן לומר שהבורא טוב ומטיב לנבראיו, כשרוב הנבראים מתענים ומתייסרים כל כך? התשובה פשוטה: משום שהשגחתו של הבורא היא השגחה מטרתית.

"האדם לא נברא אלא להתענג על ה'" (הראי"ה קוק, מוסר הקודש, קסז)

מדרך הטוב להיטיב
 

ידוע לנו, כמושכל ראשון, שה' יתברך הוא הטוב המוחלט, טוב ומטיב לכל, לרעים ולטובים.
כמו כן, ידוע לנו ש"הבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים" (עיקר א' מי"ג העיקרים)

בהקדמה לספר הזוהר, מעורר הרב יהודה אשלג זצ"ל קושיה עצומה:
אם ה' יתברך הוא טוב ומטיב שאין למעלה הימנו, איך ייתכן שברא כל כך הרבה בריות שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותן? והלא מדרך הטוב להיטיב! ובוודאי שלא להרע כל כך!
כותב בעל הסולם, שבכדי לענות על השאלה הזאת, יש רק תחבולה אחת. והיא: להסתכל בסוף המעשה, כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא רק בסופו.

השגחה מטרתית

במאמר "מהות הדת ומטרתה" מסביר בעל הסולם שהשגחת הבורא על המציאות שברא מתבצעת בצורה של "השגחה מטרתית", כלומר, שהיא מתחשבת אך ורק עם המטרה הסופית שאליה הוא חפץ להוביל את בריותיו, מבלי לקחת כלל בחשבון את סדר השלבים של ההתפתחות בדרך אל המטרה.

בעל הסולם ממשיל את תהליך התפתחות האדם לתהליך התפתחות פרי העץ.

כל בוטניקאי יוכל להעיד כמה מצבים עוברים על הפרי מעת שנראה לעיניים עד ביאתו לתכליתו, לגמר בישולו. כל המצבים הקודמים לתכליתו לא מראים לנו שום זכר לפרי הבשל, המתוק והיפה. יתר על כן, כמו להכעיס, הם מראים לנו את ההיפך מהצורה הסופית: ככל שהפרי יותר מתוק בסופו, הוא נמצא יותר מר ויותר מגונה במצבים הקודמים של סדר התפתחותו.

למסקנה דומה ניתן להגיע אם נשווה את התפתחות הבהמה עם התפתחות האדם.
כי "עגל בן יומו קרי שור", כלומר שיש לו כח לעמוד על רגליו וללכת, ושכל להשמר מפגע רע הנמצא על דרכו. לעומת זאת, אדם בן יומו, הריהו חסר אונים ונטול חושים. לו היינו מנסים לחזות את עתידם של שני הוולדות הללו על סמך הנראה לעינינו בשעת לידתם, היינו מצפים שגם בבגרותו יהיה האדם טיפש, חלש וחסר הרגשה. ועל ילוד הבהמה היינו אומרים שיגדל להיות חכם וגיבור גדול.

אם כן, בולט לעינינו, שהשגחתו של הבורא על המציאות שברא נעשית בצורה של "השגחה מטרתית" בלבד, מבלי לקחת כלל בחשבון את סדר השלבים של ההתפתחות. ואדרבה, ככל שהדבר יותר משובח בסופו כך הוא יותר פגום בשלבי התפתחותו.

נשאלת השאלה, מדוע יש צורך בסדר הדרגתי שכזה? מדוע ההתפתחות חייבת להיות מהבלתי שלם אל השלם? וכי לא יכל הבורא לברוא את בריותיו במצב המושלם מלכתחילה?
על כך כותב בעל הסולם בהמשך מאמרו: "וטעם הסדר ההדרגתי הזה המתחייב לכל בריה, מבואר היטב בחכמת הקבלה. ואין כאן מקום להאריך".

בזכות ולא בחסד

חכמת הקבלה נועדה עבור אלו אשר משתוקקים לדעת ולהשיג את גדלותו של הבורא. אלו המעוניינים להבין ולחוש, כיצד הבורא משפיע בכל רגע רק טוב לנבראיו, ומדוע היה עליו להובילם אל המטרה הנכספת בדרך מלאה ייסורים וסבל.
ודאי שהתשובה על שאלות כגון אלו עמוקה מני ים, ולא ניתן ללמד אותה על רגל אחת.
אבל פטור בלא כלום אי אפשר. ועל כן ננסה להסביר את עיקרי הדברים במשל קצר, על פי מאמר מתן תורה מאת בעל הסולם:
משל למה הדבר דומה, לעשיר אחד שקרא לאדם מן השוק. האכילו, השקהו, והעניק לו כסף וזהב יום יום, ובכל יום היו המתנות מרובות מהיום הקודם לו. וכך נמשך הדבר ימים רבים, עד ששאל העשיר: "אמור לי, האם כבר נתמלאו כל משאלותיך?".
ענה לו העני: "עדיין לא נתמלא כל מבוקשי, כי מה טוב ומה נעים היה לי אילו כל הרכוש היה מגיע לידי כמו שהגיע לידיך: בזכות עסקי עצמי, ולא בחסד, ממתנת ידך הנדיבה".
ויאמר לו העשיר: "אם כן, עוד לא נברא האיש שיוכל למלא את משאלותיך".


וזהו דבר טבעי. כי למרות שמצד אחד יש לו תענוג גדול מכל המתנות שמעניק לו העשיר, יש חוק טבעי בעולם, שהמקבל מרגיש בושה בעת קבלת מתנת חינם.

על כן, הכין לנו הקב"ה את התורה והמצוות, שע"י היגיעה והטרחה בהם, אנו מסוגלים להרגיש שאנו מקבלים את השכר בזכות ולא בחסד. כי אז כל העונג והטוב המגיע לנו מאת ה', בזכות הדבקות בה', יהיה כל זה בבחינת קניין עצמנו, שהגיע לנו ע"י מעשה ידינו. וכאמור, רק כאשר אנו מרגישים את עצמנו בבחינת בעלים לדבר, אנו יכולים לטעום טעם של שלימות.

המעוניינים להעמיק יותר מוזמנים לעיין במאמר מתן תורה (סעיפים ז'-י') ובהקדמה שכתב הרב יהודה אשלג לפירוש "הסולם" לספר הזוהר.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה