בנק ישראל מכה שנית. בחלשים

1. בשנת 2008, כאשר הבורסות לני"ע קרסו, בנק ישראל הפחית את הריבית כמעט לאפס; בגין כך תקפתי את נגיד הבנק, שכן סייע לבנקים רק באמצעות כספי הציבור מבלי להעמיד לדין את הבנקים ואת הבנקאיים.

דהיינו, למרות שכל הבנקים הגדולים רכשו ני"ע זרים שאח"כ התגלה כי ערכם האמיתי נמוך פי כמה מהמחיר שנרכשו, וכי הבנקאיים "המעולים" שמנהלים את הבנקים, כלל לא בדקו כפי שצריך - את מהות הסחורה שקנו (למרות שניתן היה להבין כי רכשו ני"ע מסוכנים מאד); אזי מערכת הבנקאות לא נדרשה לשלם מחיר כשלונה.

אילו הבנקים בארץ היו נותרים עם אותם ני"ע, שווי ההון העצמי של כל בנק היה הרבה פחות מהנדרש עפ"י החוק (במילים פשוטות: לבנקים לא הייתה חגורת ביטחון אמיתית, כפי שנדרש עפ"י חוק בנק ישראל ואמנת באזל); לכן, בנק ישראל הפחית את הריבית באופן דרסטי, וכך נוצר פער של 8% ויותר, בין הריבית שבנקים שלמו למפקידים ובין ריבית בגין הלוואות.

הרווחים האדירים שנוצרו בגין פערים אלו, החזירו צבע ללחיי הבנקאים ומילאו את ארנקיהם.

2. בגין הפתרון "הקסום" של בנק ישראל, אזי תוך שנתיים כל הבנקים עברו מהפסד לרווח גדול, מבלי שאף בנקאי נתן את הדין על מחדליו, ואף בנק לא שילם ולו אגורה אחת קנס לבנק ישראל, לאוצר המדינה ו/או לציבור הרחב (והרי הבנקים סיכנו את כספי הציבור ועברו על החוק, כאשר רכשו ני"ע זבל).

גם בעולם הרחב, הבנקים המרכזיים והממשלות השונות השתמשו באותו פיתרון קסם כלפי הבנקים; דא עקא ובארה"ב בנקים להשקעות כמו מריל-לינץ', גולדמן-זקס ואח' נדרשו להפוך לבנקים מסחריים (ובכך כפופים לרגולטורים נוספים), ואח"כ שונו הוראות הרגולציה הנוגעות לפיקוח על שוק ניירות הערך.

אולם, אצלנו דבר לא נעשה אלא נהפוך-הוא, הבנקים קיבלו בונוס ענק מבנק ישראל בשם הקוד: "לשמור על חוסנם של הבנקים".

יתכן כי הנגיד שתק, שכן חשש כי תפתח תיבת פנדורה ואז – גם בנק ישראל יישאל הכיצד נרדם בשמירה?!

3. בעקבות הפיתרון "הקסום" הנ"ל, נוצרה מציאות פיננסית חדשה שלא הייתה מוכרת לציבור; אפיקי חיסכון לא הניבו תשואה כל שהיא, חוסר האמון בבורסות לני"ע עצר השקעות, ובעקבות כך כספים רבים החלו לזרום לשוק הנדל"ן.

חיש קל מחירי נדל"ן החלו לעלות וכמובן שנוצרה בועה חדשה, אך לבנק ישראל לא היו כלים להתמודד עמה, אלא אם האחרון היה מעלה את הריבית הכללית במשק לרמה שהייתה ערב המשבר ב-2008 (אולם, אם פיתרון זה היה מבוצע, הייתה מתמוססת מטרת בנק ישראל - למלא את החורים הגדולים בקופות הבנקים).

4. הממשלה נמנעה מלהשתמש בכלים פיסקאלים אשר ברשותה, כדי לעצור בועה זו (הגדלת המיסוי הישיר ו/או העקיף על מקרקעין ו/או ביטול פטורים שונים המאפשרים מכירת דירה ללא תשלום מס שבח). לא כאן המקום לדון מדוע הממשלה נמנעה משימוש בכלים אלו, אך מאד ייתכן כי הדבר נעשה גם עקב שיקולים אישיים של מקבלי החלטות (למי אין נדל"ן?).

הפעם אני שמח שהממשלה לא עשתה את שבנק ישראל קיווה כי תעשה (ובכך תוציא את הערמונים מן האש - עבורו), שכן אילו הדבר היה נעשה, אזי לפנינו: הרצחת וגם ירשת! (גם השתמשו בכספי הציבור כדי להציל את הבנקים, ואח"כ הענישו את הציבור בכך שמצא מפלט לכספו בנדל"ן).

5. הפחד של בנק ישראל מבועת הנדל"ן שנוצרה באשמתו, הביא לפתרון מאד "יצירתי": הפחתת משכנתא (עד 60%) ביחס לשווי דירה, ומי שאין לו הון עצמי מספיק, ישלם ריבית יותר גבוהה; בכך יש פגיעה רק בזוגות הצעירים ובמשפרי דיור; לאלו אין הון עצמי גדול, ומאידך - אם ילוו סכום העולה על 60% משווי דירה, ייאלצו לשלם ריבית יותר גבוהה.

כרגיל, רק השכבות החלשות משלמות את מחיר הכשלים של ראשי השלטון ומקורבים אליהם; הדבר הלא פחות מחריד הינו כי בנק ישראל נותן יד למכות כאלו, ועוד מתגאה שהוא מונע יצירת בועה חדשה.

6. ישנם פתרונות אחרים ופשוטים למניעת בועה בנדל"ן, אך אלו לא נעשים, למרות שניתן לבצעם במהירות וביעילות, והם:

א. פרויקטים של פינוי-בינוי, מהיר והוגן (אין עיר בישראל שאין בה מספר שיכונים שניתן להרסם ולבנות בנייה חדשה ואיכותית במקומם).

ב.בנייה מאסיבית במימון ממשלתי עבור זוגות צעירים על קרקעות של המדינה ו/או על קרקעות שתתפנינה במסגרת הסדר פינוי-בינוי.

ג. חיוב קבלני בניין בתשלום שכר הוגן לבעלי מקצועות בנייה (כמו ברזלן, טפסן, טייח ורצף) ואז כח עבודה מקומי ייכנס לשוק זה, במקום צוואר הבקבוק כיום (עובדים פלשתינים אינם יכולים להכנס לתחום הקו הירוק, ומאידך יש גבול למספר עובדים זרים שראוי להביא ארצה).

7. א. האזרח הקטן שואל עצמו: מדוע הממשלה והכנסת מאפשרים לבנקים ולבנק ישראל, לגזול כספו ומאידך לממן משכורות עתק של הבנקאיים ותנאי לוקסוס לפקידי הבנקים?

תשובתי: לפנינו תן-וקח; השלטון מאפשר לבנקים לשאוב כספי הפרט, ומאידך "מחייבם" לרכוש מרבית האג"ח שהמדינה מנפיקה (קרי: אנו מממנים את התקציב באופן כפול – גם במיסים ישירים וגם ברכישת אג"ח מהכסף שנותר לנו לאחר המסים).

ב. טיפ קטן מדוע הבורסות לני"ע נופלות – ולא מהסיבות המופצות בתקשורת, אלא מדבר מאד ריאלי; חלק גדול מהכסף שהודפס (ללא כיסוי ונועד להציל את הבנקים), גלש גם לבורסות כדי להחזיר את "אמון הציבור"; אך חשיפת הפסדים ריבוניים (מדינות כמו יוון, ספרד, איטליה, פורטוגל), גרמה להסטת כספים ענקית לכיסוי חובות הממשלות (1,000 מיליארד יורו רק באירופה), ואז משקיעים מתוחכמים הבינו כי הסתיימה "החגיגה" בבורסות והגיעה העת להפגש עם כסף אמיתי (ולא ני"ע).