close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מכתב לחוטא בסתר

רפאל/ חברים מקשיבים  כג ניסן, תשסז  4/11/2007

"אנשים שרואים אותי, אפילו כאלה שאני בכלל לא מכיר, חושבים שאחרי מבט חטוף הם יכולים לדעת מי אני... אבל האמת שבחדרי חדרים אני עושה דברים אחרים לגמרי, אני מבטל הרבה מהערכים שאני מקרין כלפי חוץ, אני מבטל הרבה דברים שאני מאמין בהם, אני...חוטא"

אנשים שרואים אותי, אפילו כאלה שאני בכלל לא מכיר, חושבים שאחרי מבט חטוף הם יכולים לדעת מי אני: אני בן תורה! הכיפה על הראש והציציות מחוץ למכנסים. ביד כמעט תמיד יש לי ספר, ולא תראו אותי מבטל זמן לימוד.
לא תראו, גם אם אתם מכירים אותי טוב.
אבל בחדרי חדרים אני מבטל זמן לימוד
אני מבטל הרבה מהערכים שאני מקרין כלפי חוץ
אני מבטל הרבה דברים שאני מאמין בהם


אני חוטא...

כאשר אני עוצר לרגע וחושב אני יודע שזה אסור, לא נכון ולא טוב.
אני יודע שזה לא הוגן כלפיה...
אני מנסה, מתאפק כמה ימים, ושוב נופל.
לא נראה לי שאני יכול לצאת מזה. אני כבר כל כך מושחת וחדל אישים, אני בטח הגרוע ביותר בישיבה שלי!
אני לא יודע למה אני מספר לכם את זה. לא נראה לי שתוכלו לעזור לי, אולי סתם כי הרגשתי שפעם אחת אני רוצה לספר למישהו אחד מלבדה, את הסוד הנורא הזה שאני סוחב איתי לכל מקום, איזה סוד אפל!

_________________________


מכתב לחוטא בסתר

 מהדברים שלך עולה כל כך הרבה כאב. אני שומע את הנשמה הגדולה שלך צועקת מתוך המיצרים שנקלעה לתוכם. מתוך מצריים, מתוך מ"ט שערי טומאה.
הכי עצוב לי לשמוע שלא נראה לך שאתה יכול לצאת מזה.
כשאתה אומר זאת, אני שומע בדבריך כל כך הרבה ייאוש, מן השלמה עם הרע, כאילו שאין דרך לתיקון.
כדי לצאת מזה צריכים לרצות מאד מאד!
ולהאמין מאד מאד שאפשר לצאת.

אתה עסוק במה שאחרים חושבים עליך - "אילו הם רק היו יודעים...".
אתה חושב על עצמך בחלחלה.
מה היית חושב על מישהו אחר שעושה מעשים כאלה?
ומה אתה חושב על עצמך?

לחיות בפער כזה גדול בין מה שאתה מקרין לבין מה שאתה עושה בחושך זה קשה ומבלבל מאד.
אתה בטח שואל את עצמך : אז מי אני בעצם? אני ד"ר ג'קיל או מיסטר הייד?
אני איש טוב ואידיאליסט או גוף מלא יצרים?
והתשובה היא שאתה זה וגם זה יחד. שני הצדדים שייכים אליך.
העובדה שהחטא כל כך מטלטל את הנפש שלך מעידה שיש לך נפש עדינה,
כי הקב"ה העניק לך נשמה ישראלית גדולה.
העובדה שאתה חושב שזה רע, היא לא מובנת מאליה
זה צעד ראשון של הכרה בחטא
טוב גם שפנית אלינו כי זה סוג של הודאה בחטא.
להגיד את המילים, להוציא את זה מפה אל החוץ, זה נותן תוקף להכרה בחטא.
טוב שעברת את שני השלבים הללו כי מהשלבים הללו אפשר לעלות במסילת התשובה.


קודם כל צריך להאמין בערכה של תשובה. ובכוח שלה.
במצב שלך קשה להאמין, כי עשית דברים שאי אפשר לבטל, אי אפשר להחזיר לאחור. אבל בתהליך של תשובה לא חוזרים לאחור, מתעלים , מזככים.
נכון, בעולם המעשה, בעולם שרואים בעיניים, עדיין יישארו צלקות וקרעים.
מה שהיה היה.
אבל בעולם העליון ובעולם הנסתר, זה שלא רואים בעיניים אלא נושמים מהנשמה,
בעולם הזה יהיו זיכוך וטהרה, ואולי אפילו התעלות יותר גדולה של זדונות נהפכים לשגגות...

אני מאמין שאתה מפחד ללכת לייעוץ אמיתי. כזה שבו אתה מספר למישהו חי ונושם את כל מה שקרה, והוא מגיב אליך ישירות. אתה מעדיף להסתתר מאחורי מסכים ממוחשבים ולתקשר איתנו בכתובים אבל ברור לי (ואולי גם לך) שזה לא מספיק.
מהמצב שאתה מתאר, קשה מאד לצאת לבד. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".
אני מניח גם שלא סתם הגעת למצב של חיים בחטא מתמשך.
אותה "היא" מסתורית נותנת לך משהו שאתה מאד רוצה וצריך.
ואת זה צריך להבין ועל זה כדאי לדבר ולמצוא נתיבים כשרים וטובים למילוי הצרכים הרגשיים והפיזיים הללו.

ולכן, אני רוצה להציע בתור התחלה של תהליך תשובה, לך לטיפול או לייעוץ.

כן, אני יודע שאתה מתבייש:
קודם כל מה יקרה אם מישהו ידע שאני הולך לטיפול? מה יחשבו? מה יגידו?
והמטפל בעצמו? מה הוא ידע ויחשוב עלי?
הרי אתה מציג חזות כל כך חיובית, ופתאום אנשים יגלו…
אמנם רק המטפל ידע בדיוק מה, אבל גם ממנו אתה מאד מתבייש.

אבל תגיד לי מה עדיף?
שבעולם שנראה כלפי חוץ הכול זוהר ובעולם שרואים מבפנים יש חושך וזוהמה?
או שמישהו אחד בעולם החיצוני יודע ומכיר שהיה חטא בפועל, אבל בפנים, בנשמה יש שלום ושלווה, רגיעה וטהרה?
מה עדיף?

ותרשה לי גם לספר לך כמה עובדות:
המטפל מחויב הלכתית לאיסור לשון הרע ואסור לו לספר מה ששמע ממך מאף אחד. זה גם מנוגד לאתיקה המקצועית שלו ואם יעשה זאת הוא צפוי לעונשים כבדים הקבועים בחוק.
המטפל לא יצחק עליך, לא יכעס ולא ישפוט.
הוא ישאל וינסה לברר איתך: מה הניע אותך לחטוא כך או במילים אחרות הוא ירצה להבין, להבין באמת: איך הגעת/הגעתם למצב הזה?
הרי פרצת כל כך הרבה גדרות וגדרים עוד לפני כן! אז איך זה קרה?

כדי ללכת לטיפול אתה צריך להאמין בתשובה, להאמין שאפשר לתקן ואפשר.
אתה יודע למה במוצאי יום כיפור, מיד אחרי שעוונותינו נמחלו לנו אנחנו פותחים את תפילת ערבית במילים: והוא רחום יכפר עוון?
הרי הרגע כיפרנו על העוונות. מה חטאנו?
חטאנו בכך שלא מספיק האמנו בכוחה של תשובה!
זה החטא. וזה אבי הרבה חטאים.
עבירה גוררת עבירה גוררת….
חבל. הקב"ה פותח שער לדופקים בתשובה. כל רגע שבו אתה מתגבר על עצמך ולא חוטא הוא רגע גדול. וזה מתקן הרבה ממה שכבר חטאת.

הבעיה שלנו היא שכאשר אנחנו מתחילים לנסות לשנות, לנסות לתקן, יש לנו מעט רגעים של התגברות והרבה נפילות. אנחנו ממעטים את ההתגברות ומעצימים את הנפילות. זה בפני עצמו מקשה מאד לבצע שינוי, לבצע תיקון. מכל סוג שהוא.
כדאי מאד לבחור במטפל שמעריך שינויים קטנים ונותן להם מרחב בתוך הטיפול. שמדגיש כוחות ולא בעיות. זה בדרך כלל מה שעוזר.

בתהליך של תשובה, אדם צריך להעריך כל התקדמות, כל שינוי (כמו שרב נחמן מברסלב כתב בפרק המופלא: מעט טוב, ליקוטי מוהר"ן רפב).

מומלץ לך בחום לקרוא בספרו של הרב יהושע שפירא: "אשיב ממצולות" וכן במאמרו 'מעט טוב' מן הספר 'מציץ מן החרכים'. שם תמצא הרבה חיזוקים לתשובה.

בהצלחה רבה.
ואם תרצה תדע שאני כאן תמיד בשבילך.

__________________________________________

רפאל, חבר מקשיב
makshivim@kipa.co.il


הערה: הדברים הנ"ל נכתבו לאדם ספציפי במקרה המיוחד שלו.
כיוון שיש בהם יסודות שגם אחרים עשויים להיעזר בהם ראינו עניין לפרסם אותו.
אך כמובן שכל מקרה לגופו. כמובן שלא כל אחד צריך ללכת לייעוץ. יש כאלו שזה עלול רק לסבך אותם, אך כאשר צריך לעשות זאת – זה חיוני. גם אז חשוב להקפיד על מטפל ירא שמים אפשר לסמוך עליו.

מה שנכתב כאן לגבי התשובה נוגע כמעט לכל אחד שנכשל, בפרט בחטאים הקשורים לתחום הצניעות.
נשמח לכל הערה והארה.
שלכם תמיד
חברים מקשיבים
טל' (כל ערב) 1599-5000-54

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה