close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

דף לימוד ליז' בתמוז

יוני לביא/ חברים מקשיבים  טז תמוז, תשסז  7/2/2007

יוני לביא עורך עבורנו דף ללימוד ליז' בתמוז, מה באמת אירע אז? האם זה קשור לחיינו היום? להוריד וללמוד...

יז' בתמוז – מה זה נוגע אלי היום?

משנה תענית, פרק ד', משנה ו': "חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת התּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל"

- מה פשר העובדה שכל כך הרבה ארועים קשים לעם ישראל מתרכזים ביום אחד? האם זהו מקרה?

'אמרו: כל דור שאינו נבנה בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו' (ירושלמי יומא א,ה)

- למה?! הרי בית המקדש נחרב לפני שנים רבות בגלל העוונות של הדור ההוא. למה יש לנו אחריות על כך היום (עד לכדי האשמה חמורה כאילו אנחנו החרבנו אותו!)? אולי אם הוא היה קיים היום הוא לא היה נחרב?

משנה ברורה סימן תקמט ס"ק א: "וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזיכרון הדברים אלו נשוב להיטיב כמו שנאמר "והתוודו את עוונם ואת עוןן אבותם" וגו'. ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן כי אין העיקר התענית, כמו שכתוב באנשי נינווה "וירא ד' את מעשיהם" ואמרו חז"ל "את שקם ואת תעניתם" לא נאמר, אלא "את מעשיהם". ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר, ומכל מקום אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מצוות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם"

- מה מטרת הצום וכיצד התנזרות מאכילה יכולה לשרת את המטרה?

- מה הטעות של האנשים עליה מדובר בקטע? האם מוכרת לכם התופעה הזו?


מה קרה ביז' בתמוז?
"המקרה הראשון: לאחר מעמד הר סיני וקבלת התורה, שהה משה רבנו על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה ולמד תורה מפי הגבורה, וכשירד מההר כשבידיו לוחות הברית שבהם חקוקים עשרת הדיברות, ראה והנה נעשה עגל זהב, וחלק מהעם טועה ונוהה אחריו, מיד תשש כוחו ושיבר את הלוחות. כלומר, לא רק הלוחות נשתברו בי"ז בתמוז, אלא אף חטא העגל עצמו ארע בי"ז בתמוז.

המקרה השני: בטל התמיד. התמיד הוא הקורבן החשוב ביותר שהיו מקריבים בבית המקדש. חשיבותו נובעת מקביעותו, שבכל יום היו מקריבים את התמיד, אחד בבוקר ואחד בערב. בעת המצור הראשון שצרו הרומאים סביב לירושלים, היו מספקים כבשים להקרבת התמיד עד ט"ז בתמוז, וי"ז בתמוז היה היום הראשון שבו נתבטלו מלהקריב את התמיד (עי' ב"ק פב, א).

המקרה השלישי: שריפת התורה על ידי אפוסטמוס, אחד משרי רומא.

המקרה הרביעי: העמדת פסל בבית המקדש. יש אומרים שהיה זה בימי בית ראשון על ידי מנשה. ויש אומרים שהיה זה בימי בית שני על ידי אפוסטמוס הרשע (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה).

אולם הדבר שעליו בסופו של דבר נקבע הצום, הוא האירוע החמישי: הבקעת חומת העיר ירושלים. כשלוש שנים צרו הרומאים סביב לחומות ירושלים ולא יכלו לה. ולבסוף, בגלל שנאת חינם ומלחמת אחים נחלשו המגינים היהודים, והרומאים התגברו, עד אשר ביום י"ז בתמוז הצליחו לבקוע את חומת העיר ירושלים ולחדור פנימה. בהבקעת העיר הוכרע למעשה גורל המערכה לרעתנו. עוד שלושה שבועות נמשכו הקרבות בתוך ירושלים, ולבסוף בתשעה באב, נכבש הר הבית ונשרף בית המקדש השני, והחלה הגלות הארוכה.

כשנתבונן נראה כי יש קשר פנימי בין חמשת הדברים שאירעו בי"ז בתמוז. בכולם יש ביטוי למשבר שפוגע תחילה בשורשים הרוחניים, סודק את חומת האמונה, וגורם לפגיעה קשה שאם לא תתוקן בהקדם תגרום אח"כ לחורבן הגמור שבתשעה באב. בחטא העגל לא היתה כפירה גמורה, עדיין האמינו בה' בורא העולם, אלא שסברו שגם לעגל יש כח מסוים. אך כיוון שהחלו לחטוא בעבודה זרה, לא היה בהם אח"כ כח לעמוד בפני עצת המרגלים, ומרדו בה' ובמשה עבדו, וחטאו כנגד המטרה שלשמה נוצר עם ישראל, גילוי השכינה בעולם, בארץ שנועדה לכך - ארץ ישראל. וכן ביטול התמיד, העמדת פסל בהיכל ושריפת התורה, אין בהם עדיין חורבן, אבל יש בהם פגיעה שורשית בצד הרוחני, פגיעה שאם לא תתוקן, הבקע יתרחב עד לחורבן גמור".
[מתוך "פניני הלכה", הרב אליעזר מלמד]


האם תוקן החורבן?
"בימי המעשה הרגילים אין דעתנו פנויה לבדוק את מהלך חיינו הפרטיים והציבוריים, אם תואמים הם את ייעודינו ושאיפותינו. יום צום - יום התבוננות ותשובה הוא. כי אכן אין אנו צמים על עבר רחוק שמעבר להשגתנו. צמים אנו על מצבנו אנו... נתבונן נא קצת ביום שבעה עשר בתמוז:

האם חומות ירושלים שנפרצו נבנו שוב? אמנם "פרזות תשב ירושלים", וכך נאה לה יותר מחומות המציינות את הפחד מאויב ומלחמה. אך זקוקים אנו לחומות ירושלים בגלל קדושתן: לאכול בתוכן פסח, שלמים ומעשר שני. לשם כך צריכים אנו מקדש וכהונה, אורים ותומים, סנהדרין, מלכות ונבואה; כי בלא אלו לא נוכל לקדש את חומות ירושלים. היכן הם כל אלו?! האם נוכל לאכול ולשתות ביום פריצת החומות ולהפוך ללעג ולקלס את כל שאיפותינו וייעודינו הגדולים? הרי דברים אלו תלויים הרבה גם בנו, בהכשרת הלבבות, בעליה רוחנית, בהסרת מחיצות מפרידות, באמונה איתנה ובעוז רוח. הן בעינינו ראינו כיצד הגאולה משולבת ממעשי אנוש והדרכה אלוהית כאחת!

ביום זה בוטל התמיד. האם חודש כבר התמיד? אתמהא!

ביום זה נשרפה התורה. האם אין היא נשרפת עדיין על ידי גויים, וגם, אוי לבושתנו ולחרפתנו, גם על ידי אחינו היקרים, בארץ ישראל הנגאלת והמשתחררת? וכוונתי לפרשנות מסולפת של התורה באיצטלא 'מדעית' כביכול, ולריקון מעמדה המקודש על ידי השערות פורחות באוויר?

ביום זה נשתברו הלוחות. האם נעלם עגל הזהב ותמו מחולליו, מנפצי הלוחות לרסיסים?

ביום זה הועמד צלם בהיכל. והרי צלם זה בגלגולו האחר ובכפתו המוזהבת, עדיין עומד ומתנשא מעל חורבות היכלנו, ומנהלים משא ומתן להפקיע אותו מבעלותנו ולתת אותו חינם לשועלים שיהלכו בו; ואנחנו עומדים טמאים ומנודים, ועינינו רואות וכלות. אוי לנו בשפלותנו ופחיתותנו הנפשית, שאיננו חשים כלל בעלבון ובצער השכינה ובטננו הומה לזלול מעדנים. הכיצד לא יתפלץ הלב? כיצד לא ירתח הדם לראות את העם ומנהיגיו בתבוסתנותם הגלותית בכל הנוגע לגבולותינו המקודשים, המשוחררים, ואנחנו שאננים ואדישים מלהתאבל על כך?!"

[הרב יעקב אריאל]

- מה במציאות חיינו היום מזכיר את הקלקולים שאירעו ביז' בתמוז? לאור זאת האם היום הזה הוא 'שריד ארכיאולוגי' לאירוע היסטורי הוא התרחשות עכשווית בהווה שגם עליה אנו מתאבלים?

"וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"


ערך: יוני לביא, חברים מקשיבים
yony@makshivim.org.il

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה