close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מקבץ שבועי- מנצלים ניצולים

איתמר ליברמן/ שורש  כא אב, תשסז  8/5/2007

לכבוד טו' באב, יום האהבה, גמלה בליבו של ראש הממשלה ההחלטה להעניק מעט "אהבה" למבוגרים בחברה, ניצולי השואה באירופה. לדברי אולמרט במעשהו הוא מתקן עוול של ששים שנה, על ידי הוספת קצבה זעומה ומגוחכת לניצולי השואה, אלא שלאמיתו של דבר הוא זה שממשיך את העוול.

אלמנטים אבסורדיים ולא מתקבלים על הדעת עולים מן ה"מענק" של ראש הממשלה והם מותירים רושם גרוע על המהלך ועל מי שמוביל אותו. תיקון העוול לדברי אולמרט הוא במתן קצבה שהיא למעשה פחות ממאה שקלים בחודש. מאה שקלים בחודש פירושו- מצרכים לימים בודדים, קצת חשמל ומים, וזהו. אנו, מבחינתנו, לא שוכחים את מה שהניצלים זקוקים לו יותר מכול- התרופות, אלא שאולמרט כנראה שכח שיש גם תרופות שצריכות מימון. בשביל לסבר את האוזן, הוצאות תרופות יכולות להגיע למאות שקלים בחודש.

כמו כן, תזכה הקצבה לקבלת תוספת צנועה רק בשנת.. תנחשו,
טוב, אז רק ב-2008. דהיינו, יותר קצבה, אבל פחות ניצולים, כי אותם ניצולים פשוט כבר לא יהיו עוד בין החיים. את מלוא הסכום יזכו לקבל רק בהגיע שנת 2011, ויזכו לכך רק בודדים, אם בכלל. זהו 'טריק' או הונאה, או אפילו רמאות מסוימת של ראש הממשלה כלפי הניצולים שלדבריו זה לא פחות מתיקון עוול. 
 

בדיעבד מדובר בפשע ולא בעוול. פשע שנמשך ששים שנה שבהן נמנעה העברת כספים מממשלת גרמניה לניצולי שואה. אותם כספים משום מה "זרמו" לכל מיני מקומות לא ברורים, אולי לפיתוח הגליל, לסלילת כבישים או שמא למימון משכורות בכירים. כה מגוחך ומצער להיווכח שתשלומים המועדים לניצולי השואה האיומה באירופה, ורק להם בלבד, משמשים לדברים אחרים, בעוד איש לא מרים קול זעקה גדולה ומרה על גודל העוול. מפחיד לחשוב שבכספים הללו הממשלה מתגמלת את פורשיה המכובדים במיליוני שקלים, או רוכשת מכונית שרד מפוארת לבכירי ציבור. מעניין שבדיוק באותו יום שבו הביע אולמרט את דרכו לתיקון העוול, דנו בעתיד רווחתו הכלכלית של הנשיא הפורש.
 

רק מפירוט ההטבות של הנשיא שלצערו "נבצר" ממנו לקבלם הגוף רועד ומתחלחל לאור ההטבות הגבוהות, כגון: מכונית, בית, מזכירה, טלפון וקצרה היריעה מלפרט.

אולם הניצולים נשארים מנוצלים, להם, לא זורמים שום כספים והם נאלצים להסתיר את הכאב והייסורים שעל פניהם ומושיטים יד, לא לשלום, אלא לעזרה. אפשר להעריך שגם לאחר הוספת הקצבה שהיא יותר בכיוון של דמי כיס ותו לא, יאלצו הניצולים מגיא ההריגה להמשיך להושיט את היד לבקשת עזרה כספית ברחובה של עיר, כאילו מדובר באזרחים סוג ב' שנלקח מהם הכבוד הבסיסי שמגיע להם כבני אדם. ורגע, אנו כמעט שוכחים, הם יותר מסתם אנשים, הם גיבורים!, ומן הראוי שלהם יוענק את מלוא הכבוד, ההערצה והיחס, אבל כנראה יש אנשים ששכחו לחלוטין באיזה אנשים מדובר. לצערנו אנו נתקפים לפעמים באפקט השכחה האיום ושוכחים את הגיבורים שלנו, שעליהם גדלנו ואותם תמיד הערצנו. אלה שסיפרנו עליהם סיפורי נסים ונפלאות של גיבורים שעברו על בשרם שואה, אותם סיפורים שהיו טבולים בזוועות איומות ונוראות.

אבל המציאות העגומה היא, שלמעשה, ולנוכח אטימות מקבלי ההחלטות, הם ימשיכו לעשות מאמצים כדי לשרוד ולהיות גיבורים. כי בשביל מקבלי ההחלטות בשלטון לא ההיסטוריה, המורשת, הסיפורים, ניסיון החיים הנורא והטראומות הרבות הם שמשפיעים בקבלת החלטות, אלא הכסף, הכבוד, הכסא והכותרות הם שמטים את המחשבה בקבלת החלטה כזאת או אחרת. אותם ניצולים מנוצלים לא דורשים שום קצבה למען מימונם של מותרות ולא במימון יועץ השקעות. אלא בשביל להתקיים, בשביל להמשיך להיות הגיבורים של כולנו. בשביל שיהיה להם כוח לספר את סיפוריהם לדור הבא ולגולל את ההיסטוריה בפניהם. עכשיו, כשהתשלומים מגרמניה הניבו תוצאות מרשימות בכלכלה ובתעשייה, אם בפיתוח גשרים וכבישים, אם לצורך השקעות שונות או לכל מטרה כזאת או אחרת, והמעות נמצאות בכיס שמתנפח לאט לאט, מן הראוי והחובה להעניק קצבה מנופחת ומכובדת לאנשים מכובדים באמת. אולם שנראה שבמידה ולא ייעשה שינוי גדול בקצבה ולא יוסיפו לה מנה גדושה של כסף, ימשיכו הניצולים להיות מנוצלים.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה