close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מקבץ שבועי

איתמר ליברמן/ שורש  יב אב, תשסז  7/27/2007

איזה צרת חינוך בא עלינו ל"טובה" תחת חום יולי? האם יום ללא תאונות שנקבע השבוע היה באמת ללא תאונות? על איזה כביש צריך להגיד ברכת "שהחיינו"? ובמדור התרבות, איזה תערוכה היא גם חלום על הבית?

צרה של חינוך

שרת חינוכנו, הגב' תמיר, החליטה כרעם ביום בהיר לאשר את ספר לימודי כחלק מחומר הלימוד בבתי ספר במגזר הערבי. אלא שזה לא סתם עוד ספר לימוד נורמטיבי של חשבון, הבעה או בישול( יש דבר כזה..) אלא ספר שמנחיל לקוראיו את התפיסה (המעוותת כמובן) שיום הקמת המדינה שלנו נחשב "יום נכבה", פירוש- יום אסון לערבים.

הקוראים הצעירים ייהנו לקרוא בספר על ה"גירוש" שנעשה לבני עמם במלחמת העצמאות, וכך יחושו תחושת הזדהות. תגובות מכל כיוון נשמעו, אך ההחלטה עומדת בעינה והוא תיושם בפועל. אחרי זה מתפלאים למה יש ערבים שמשתפים פעולה בפיגועים והם לא נאמנים למדינה. הם גדלים להיות מחבלים וזאת בעקבות הספר שלמדו בבית הספר על הפשע שנעשה כלפי הערבים. תודה ליולי תמיר.


יום (ללא) תאונות
השבוע ביום רביעי היה תשעה באב אבל לא רק. אותו יום הוכרז יום ללא תאונות בישראל, ודווקא ביום זה נרשמו 105 תאונות בכבישי ישראל שגבו פצועים ושלושה הרוגים. מהסיכום השבועי של מנין ההרוגים עולה כי השבוע נהרגו 14 בני אדם בתאונות!. חשבתי לעצמי, מה זה יום ללא תאונות? נהגים אומרים לעצמם בכניסה למכונית: "מממ..היום אני אמור לעשות תאונה, אבל נזכרתי שהיום זה יום ללא תאונות, אני אדחה את התאונה למועד אחר". רבותיי, אין אף אחד שיודע שהוא הולך לעשות תאונה. יש הרבה תאונות נגרמות על ידי אחרים, לפעמים זה בגלל "שיגעונות" של נהגים אחרים על הכביש.  
בנוסף חשבתי לעצמי, למה החליטו לקבוע את יום ללא תאונות דווקא ביום תשעה באב? הרי יש פה תחכום, או רמאות מסוימת. הרבה מקומות סגורים, הבורסה, הבנקים וכל מיני משרדים ועקב כך היו פחות רכבים על הכביש. פחות כבישים, משמע, פחות תאונות. אז תחשבו ש-105 תאונות ושלושה הרוגים ביום ללא תאונות שהוא גם יום תשעה באב שבמילא יש פחות תנועה בכביש. אז מה הם חשבו לעצמם? להרוויח מכך שזה נפל על תשעה באב ואז סביר להניח שירשמו פחות תאונות עקב נוכחות דלילה של רכבים?  


מזל טוב

אם מדברים על כבישי הארץ, תאונות דרכים ופקקי תנועה, אז השבוע נפתח כביש 9 המחבר בין סיבוב מוצא לשדרות גולדה מאיר בכניסה לעיר הבירה. בטח יצא לכם להיכנס לעיר דרך גינות סחרוף, כלומר דרך כביש מספר 1, וראיתם את הכביש החדש שמתפצל וממשיך במלוא יופיו לעבר הצומת של צומת רמות ( מצליחים לעקוב? ) וזה חוסך את כל הפקקים שיש מידי יום ביומו בכניסה לבירה. האמת שלא הרבה ידעו כי הכביש הזה היה מוכן לרווחת הציבור עוד לפני הרבה זמן ורק בגלל וויכוח ובג"צים של "הירוקים" וארגוני איכות הסביבה נמנע מהכביש להיפתח לרווחת הנהגים. הם מחו על כך שאין שבילים ודרכי גישה לבעלי החיים לצד השני של הכביש. כלומר יש יער ואין דרך גישה לעבר האזור האחר של היער. אבל למה החיות צריכות בכלל שבילים? מה הם לא יכולות למצוא פיתרון יצירתי לעבור לצד השני?. ראשית, יש לי רעיון נחמד, אפשר לעשות או מעברי חצייה לחיות או גשר מעל לכביש, רעיון טוב, הא?!. אבל עדיין לא הבנתי, אם יעשו להם שבילים איך החיות ידעו שצריך לעבור משם? ישימו שלט "שביל לבעלי חיים" וכך החיות יבינו?. ורגע, על איזה חיות בדיוק מדובר? נמלים? עכבישים? חתולים?

על כל פנים, לאחר דין ודברים הגיעו הצדדים להסדר, והנהגים יכולים לנשום לרווחה. המורווחים הגדולים הם כמובן הנהגים, אבל מי מפסיד מכל זה, אתם שואלים?, אז הטרמפיסטים הם שיצטרכו לחוש על בשרם את פתיחת הכביש החדש, וגם קצת בעלי החיים. חוסר צדק. תמיד דופקים את החלשים.



חולמים בית

הפעם הקינוח שלנו בא עם דמעות והרבה כאב. שנתיים לגוש צוין השבוע ולכבוד כך נערכה תערוכה לציון האירוע הנורא ביישוב יד בנימין. בכל מהלך הביקור בתערוכה אי אפשר לעצור את הדמעות שזולגות ללא הרף. התערוכה כללה תמונות, אירועים, יצירות, דגמי אתרים בגוש קטיף ועל מסך טלוויזיה אנשים שמגוללים את סיפור חייהם וחוויותיהם מהגוש. כמו כן תוצרת חקלאית מגוש קטיף הוצגה לראווה במקום. אפשר היה בנוסף לצפות באלבומי תמונות שמתארים את חייהם של המשפחות שגורשו. טוב, אין צורך להאריך בדברים, תבואו, תצפו ותבכו. בע"ה נקווה שלא נצטרך לחלום על הבית אלא שהוא יהיה במציאות.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה