close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

ואל ישלוט בנו קצף

הרב יניב חניא  ב אלול, תשסז  8/16/2007

באותו שבוע מתה שחקנית מפורסמת מסמים... ובכל העלונים היא הופיעה מחוייכת, מאושרת, משפריצת שמחה- בעמוד הראשי. אחד מכתבי העת הגדיל לעשות ופרסם תמונה שלה אחרי נפילה (מסחרחורת שנגרמה מסמים ואלכוהול)... וכן, גם בתמונה הזו היא היתה מחוייכת... שיא האושר.

אחד המאפיינים, ללא ספק, של התרבות המערבית שסביבנו הוא ההחצנה (נושא שנידון רבות במאמרים השונים על צניעות) החצנה שיש בה השתלטות מוחלטת על כל גווני חיינו. עד כדי כך אנו מוחצנים, שכבר התרגלנו למדוד את עצמנו, את הצלחתנו ואושרינו, על פי ההחצנה. אנחנו לא מרגישים מאושרים עד שלא כ ו ל ם יודעים שאנחנו מאושרים... זה קצת מוזר, אבל אנחנו כל הזמן מחפשים אישורים לאושר שלנו עצמנו!!

החצנה זו חינכה את כל "מובילי התרבות", הסילברטאים ודומיהם, לחיוך מתמיד... מכיוון שלא באמת חשוב אם אתה מאושר או לא, אלא מה אתה משדר לסביבה, הרי שהאנשים הללו פשוט כל הזמן מחייכים...
"מאושרים", משפריצי אהבה וכדומה... כדי שכולם יחשבו וידעו כמה טוב להם. אני נוהג לכנות את התרבות הזו "תרבות הקצף", על שם ההשפרצה של החיוכים המזוייפים לכל כיוון ולכל עבר, התלות המוחלטת בשאלה מה חושבים עלי והאם כולם יודעים כמה אני מאושר... וגם בגלל הזיוף הגדול שבה.

תמיד אני אוהב לספר לתלמידים שפעם התארחתי בדירת שירות לאומי שהיתה כולה מוצפת בכתבי עת שונים שעוסקים בטלויזיה, סילברטאים ודומיהן... באותו שבוע מתה שחקנית מפורסמת מסמים... ובכל העלונים היא הופיעה מחוייכת, מאושרת, משפריצת שמחה- בעמוד הראשי. אחד מכתבי העת הגדיל לעשות ופרסם תמונה שלה אחרי נפילה (מסחרחורת שנגרמה מסמים ואלכוהול)... וכן, גם בתמונה הזו היא היתה מחוייכת... שיא האושר.

אתמול, לדוגמא, עליתי עם אשתי מהכותל לכיוון מרכז ירושלים ועברנו ברחובות באיזור מרכז העיר שהפכו להיות עמק אלכוהול.... פאב אחרי פאב אחרי פאב.... מה שלכד את תשומת ליבנו היה עיצוב החיצוני של המקומות הללו... רובם צבועים בשחור, חשוכים, עם תאורה עזה באדום בוהק או בצהוב... והדבר הכי רחוק שאפשר לתאר מאושר. ובכל זאת, כאשר אנחנו נפגשים עם "תרבות הגורמה והיין" הזו בחיי היום יום, היא מצטיירת (ומצויירת) לנו כשיא של אושר, ריגושים ושמחה בלתי פוסקת. ואנחנו משתכנעים, בטוחים שאילו רק הייתי מגיע למועדון הזה בזמן, עם כל האנשים הכל כך שמחים הללו, הייתי מאושר כל כך...

זה שקר. שקר שלעיתים קרובות מצריך עבודה של שנים כדי לחשוף אותו באמת, להסיר את עשן הסיגריות והזיקוקים, להחריש את המוסיקה הרועשת ולגלות את הזיוף. להסיר את הקצף, את משקפי השמש שמסתירים את העצב הפנימי ולדעת שנישואין חמישיים הם אות לכישלון ולא לאושר צרוף... ושבתוך תוכה, כל סליברטאית יודעת את זה, היטב.

התרבות המערבית לימדה אותנו לעטוף הכל בקצף, שלעיתים לוקח שנים ארוכות להסיר, אז בואו ונתחיל עכשיו.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה