close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מה יחלק את עם ישראל?

הרב יניב חניא  כח תמוז, תשסז  7/14/2007

נדמה לי שאם יש משהו שיחלק את עם ישראל ויהפוך אותנו לשני עמים הרי שלא יהיה זה הויכוח הפוליטי המר אלא דווקא נושא הצניעות, או נכון יותר לומר חוסר הצניעות. ככל שחולף הזמן ו"חוסר הצניעות" הופך והולך לפרובוקציות של ממש, הרי שרגליו של האדם הדתי הולכות ומודרות מעוד ועוד שטחי חיים.

נדמה לי שאם יש משהו שיחלק את עם ישראל ויהפוך אותנו לשני עמים הרי שלא יהיה
זה הויכוח הפוליטי המר אלא דווקא נושא הצניעות, או נכון יותר לומר חוסר הצניעות. ככל שחולף הזמן ו"חוסר הצניעות" הופך והולך לפרובוקציות של ממש, הרי שרגליו של האדם הדתי הולכות ומודרות מעוד ועוד שטחי חיים.
אז נכון, אנחנו רגילים כבר מזמן שהחתונות מתחלקות לארבע: כאלה שאפשר ללכת, כאלו שרק האישה הולכת, אחרות שבהן הולכים רק לחופה ואז הביתה וגם חתונות ששומר נפשו ירחק. אולם כעת הקושי הולך ומתפשט לתחומים רבים ומגוונים... החל מהליכה ברחוב כך סתם ועד קבלת שירות מהפקידה בקופת חולים הקרובה. זה קשה וזה הולך ומחמיר... בכל תחום, בכל מקום ובכל סיטואציה. אפילו בצבא, לאחרונה החליטה קצינת המילואים שלי שהבנות ביחידה לא חייבות ללכת עם מדים החל משעה מסוימת- ומאז הלב דופק בכל פעם שאני מקבל זימון (ארבע פעמים בשנה) לתדרוך בערב.
כל מי שעוסק בחינוך מבין שמדובר במין קללה של ממש... תופעה שקשה להתמודד איתה בגלל עוצמתה. לעיתים קרובות מחנכים ומורים פשוט לא יודעים כבר איך לגשת, מה לומר ואיך לשכנע... כוחו של היצר הזה נראה כמעט ערטילאי, בלתי מובן וכובש, כמעט כמו העבודה זרה בימי קדם. ולאט לאט זה אכן הופך אותנו לשני עמים. מחלק את תחומי ההתעניינות, את ההגדרות של יפה ולא יפה, את היכולת להיות ביחד ולעשות דברים משותפים, פשוט,כי אני לא יכול להיות שם, בגנים ביום העצמאות, במסלולי טיול שיש בהם איזו שהיא שלולית של מים, בחתונה של השכנה או במסיבת הגיוס של בן הדוד החילוני. שלא לדבר על הרצאות, ערבי הומור, שירה, הצגות או כל דבר אחר. לאחרונה קיבלנו הביתה מין ספרון של אירועי תרבות של הסתדרות המורים... התבוננתי בשמות ההצגות וב"תמונות מתוך" ותהיתי בכל לב, האם אכן אין לאדם שום דבר אחר לעסוק בו? שום נושא אחר להתעסק? להציג?
נראה שהיום יותר מתמיד נושא הצניעות הוא המבחן היהודי. מה שפעם היתה העבודה הזרה או השייכות הקהילתית בגולה- זה המקום שבו כל אחד (ומה לעשות- בעיקר אחת) מאיתנו מגדיר את עצמו, את שיוכו הרוחני ואת מידת הקרבה שלו לדת.
לעניות דעתי יש גם לומר בתחילת הקיץ הזה שזאת הנקודה שבה יוכרע הכל, אי אפשר לדבר על שום ערך בצורה הזו, מול עגל הזהב המקרטע ברחובות וכובש לבבות, מול המסכים המרצדים ושוק הבשר... זה לא ילך, כי כשהעם עסוק בחלק התחתון של העולם, אין משמעות לדיבורים על עולמות עליונים.
שמא ואולי יש דרך לעצור מעט את הסחף, לעסוק בצניעות לעומקה, לדבר על לב בני ובנות ישראל ומתוך הקדושה, יבואו דברים טובים רבים אחרים.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה