close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

שיחה שהייתה לי עם חבר מהצבא

יוסף רוסו/ עולם קטן  כא חשוון, תשסז  11/12/2006

אתה חייב להסביר לי פעם אחת מה האובססיה שלכם בכל הנושא של ארץ-ישראל... האמת, יש הרבה סיבות, אבל כולן עטיפות של הסיבה העיקרית – בורא עולם אמר שאסור לתת חלקים מארץ-ישראל לעמים אחרים.

- אתה חייב להסביר לי פעם אחת מה האובססיה שלכם בכל הנושא של ארץ-ישראל...
- האמת, יש הרבה סיבות, אבל כולן עטיפות של הסיבה העיקרית – בורא עולם אמר שאסור לתת חלקים מארץ-ישראל לעמים אחרים.

- אבל אתה יודע שבלי קשר למה שאני חושב זה נתפס קיצוני, זה גם סוגר כל אופצייה לוויכוח וזה בטח לא משכנע חילוניים כמוני.
- אתה בטח לא רוצה שאני אגיד דברים רק כדי לשכנע אותך, אני אומר לך דוגרי, כל השאר זה סתם עטיפות, ולא נעים לומר גם קצת תחמונים מסביב לדבר האמיתי. אם הקטע הוא כדי שנתווכח, סבבה, אני אגיד לך דברים אחרים, אבל אם אתה באמת רוצה לדעת מה אני חושב – קיבלת. חוץ מזה לדעתי רוב האנשים, גם חילוניים, מאמינים ויודעים שכל המציאות שלנו כאן במדינה על כל הניצחונות בכל המלחמות, וכל הסרטים שעברנו, קשורה קשר הדוק לאלוקים. כל אחד לוקח את זה בעצמות שונות, אבל לדעתי כולם מכירים בפנים את השפה. לכן אמירה כזו: אלוקים מצווה עלינו לשמור ולא למסור חלקים מהארץ, היא אמירה שרוב העם מסוגל להבין עם הזמן, ואפילו לכבד. יותר מזה, אני חושב שבסוף בסוף זה הדבר היחיד שיכול לשכנע, אמנם אחרי הרבה הסברה שלנו. אני משוכנע שאם יש סיכוי שנצליח לסגור לעצמנו כעם את הסוגיה הזאת של הקשר לארץ, זה יהיה רק על רקע רוחני.

- אם ככה, למה שלא נשתלט על כל החלקים המובטחים – עבר הירדן, הלבנון?
- יש הבדל מבחינת חוקי התורה לגבי כיבוש חלקים חדשים לבין מסירת חלקים שנתנו לנו ע"י בורא עולם. לגבי חלקים חדשים – אנחנו יכולים לקבל החלטה מדינית ולהעריך שכרגע אין זה נכון לכבוש ולפתוח עימותים, לעומת זאת לגבי מסירת חלקים מארץ-ישראל הסיפור אחר לגמרי, אסור בשום מצב לתת חלקים מארץ-ישראל. ומה שמדהים, צריך לשים לב שבאמת כל החלקים השנויים במחלוקת לא הגיעו לידינו ע"י כיבוש יזום אלא תוך כדי הגנה, כאילו שממש מצאנו את עצמנו נמצאים עליהם, ככה היה עם הגולן, כך היה עם הגליל, סיני, עזה וכו'.

- מה עם פיקוח נפש, הרי לפי התורה הוא דוחה אפילו שבת?
- בנושא הזה אפשר לשאול יותר: ישנם מהלכים ומעשים במהלך הדורות – כמו החלוצים שהמשיכו ליבש ביצות וליישב את הארץ למרות ההרג הנורא שהמלריה עשתה בהם, או כל מיליוני האנשים שעזבו את ארצם ובחרו לסכן את עצמם ואת משפחתם רק כדי להילחם על בניין ארצנו. לכאורה היה עלינו לא להיכנס לכל הסכנות האלה כי פיקוח נפש הוא מעל הכל. אבל לא! ישנם מצבים שלפי תורת ישראל וגם לפי ההיגיון הפשוט, אנחנו מבינים שיש משהו מעל הביטחון הנקודתי – אנחנו נכנסים לפעמים למלחמה בציווי ד' ("מלחמת מצווה") כי ישנו קיום רוחני של העם לכל הדורות שהוא מעל הכל. זו נקודה שכל עם מבין אותה. ובארץ ישראל הדבר חריף עוד יותר – אנחנו מאמינים שבין עם-ישראל לארץ-ישראל ישנם יחסים גבוהים יותר מאשר איזשהו מקום מקלט. כך גם חשו ראשוני המתיישבים שלמרות שחלקם היה חילוני הוא התעקש לבנות דווקא את ארץ-ישראל למרות שהוצעו ע"י האו"ם המון הצעות למקומות אחרים שלא היו בהם מחלוקות ומריבות כמו בארץ (כמו אוגנדה ועוד כשלושים הצעות).
- חוץ מכל זה – כרגע נראה שפיקוח הנפש נוצר בכל פעם שאנחנו מוסרים שטחים מהארץ.

- סליחה על ה"רדידות", בכל זאת מה עם הביטחון?
- עם ישראל הוכיח בצורה מוחלטת שכשהרוח שלו גבוהה, ערה ורעננה המצב הביטחוני שלו מגיב בהתאם. כשאנחנו מתחילים עם תסריטי האימה שאנחנו מחברים לעצמנו, כשאנחנו מורידים את רמת האמונה, ואת הרוח, הכל קוֹרֵס – ביטחון, כלכלה – הכל. אם נרומם את הרוח, נאמין באלוקינו, נאמין בעצמנו, המהלכים הביטחוניים שלנו יהיו מפוקחים יותר, ובריאים יותר. אנחנו נהיה חזקים יותר. הדברים האלה כבר אינם תיאוריה מעורפלת, אלו דברים שהעבר הלא רחוק הוכיח שוב ושוב.

- למה לא נכון היה בעיניך לוותר על חלק חסר תועלת כמו עזה לדוגמא בשביל להציל חלקים חשובים אחרים?
- קודם כל אתה כנראה לא הבנת את העיקרון החשוב שאמרתי קודם, תפנים: ארץ-ישראל אינה שייכת לנו, אלא לבורא עולם. זה דבר שקשה לקבל, אבל במבט ל56 השנה של קיומנו כאן, כל האיומים הקיומיים שעברנו, כל הבניין העצום הזה של ארצנו – כבישים, בניינים, תעשיה, כלכלה – ועם כל התלונות, אין בכל ההיסטוריה תקדים לתופעת "מדינת-ישראל" וקצב צמיחתה המדהים, ואנחנו בפירוש מייחסים זאת לבורא עולם. ארץ-ישראל בשימושנו אך אינה שלנו כך שאי-אפשר לפי רצוננו פשוט לוותר על מה שלא נראה לנו. ארץ-ישראל היא יחידה אחת שלֵמה. בדיוק כמו שעל חלק מהילדים שלך לא תהיה מוכן לוותר, גם לא על הילד הבעייתי והקשה לטיפול. אנחנו אוהבים את ארצנו אהבת נפש היא חלק מאיתנו, ואיננו מוכנים לנטוש אף חלק ממנה גם כשהוא מלא במוגלה וכאב.
ואם מדברים על חלקים "חסרי תועלת" חיפה, צפת, רמת-הגולן, הרצליה – וכל השאר, כולן היו פצועות וחבולות בידיים זרות. הם "סירבו" לפרוח – בכל ספר היסטוריה, מסופר איך הערבים היו צוחקים על המתיישבים שקנו מהם את ה"אדמה השחורה" כדבריהם שלא הצליחה להצמיח כלום. כולן היו במצב גרוע עוד יותר ממצבה של העיר עזה. ואנחנו באהבתנו וביחסינו המיוחדים עם ארצנו הצלחנו תוך זמן קצר, בצורה פלאית ממש, לעשות ממנה פנינה בתוך המזרח התיכון ובעולם כולו.

- אני מרגיש שאתה מדבר איתי במושגים שקצת מנותקים מהשיח הישראלי היום "אהבת הארץ", "אידאלים", "הקרבה" למען המדינה והארץ, כולם מושגים יפים ורומנטיים. אתה חייב להיות מודע לכך שאנשים רוצים שקט...
- אני יכול להבין למה כל הדברים האלה נשמעים לא רלוונטיים, אבל כאן אנחנו כנראה חולקים, לדעתי זו השפה היחידה שעם ישראל מבין – הפסימיות בנושא הזה לא מוצדקת, אנשים אומרים שהם רוצים שקט כי נמאס להם לחיות בתוך חוסר האידאלים שקיים היום. עם ישראל – כולם – דתיים וחילוניים, חרדים וציוניים, ספרדים ואשכנזים – כולם יודעים רק דבר אחד – רוח. זה בסוף הדבר היחיד שייקח כאן.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה