בשנים האחרונות יוצא לי לעסוק רבות בקולנוע חרדי, לא רק כמביט מבחוץ אלא גם כיוצר בתוך תוכו. נדמה שהטרנד הזה הוא כבר לא ממש טרנד, אלא הוא חלק מחייו של המגזר על כל המשמעויות שלו.

הקולנוע החרדי התחיל בשנת 98-99. על ידי שני יוצרים מרכזיים. יגאל הושיאר מחברת ניצוצות של קדושה, ויהודה גרובייס שבתחילה עבד עם אחיו אברהם.

הסרטים הראשונים של נצוצות של קדושה היו סרטים פשוטים ביותר עם בובות. (אבא יודן, הכרוב שהשיב אבידה) סרטים אלו היו עיבודים פשוטים ביותר לסיפורי צדיקים. גרובייס הפיק באותה תקופה את הסרט דמא בן נתינה. הציבור החרדי לא מחזיק בביתו מקלטי טלוויזיה ולכן

הסרטים זכו להצלחה עצומה ונמכרו בהרבה עותקים.

בתשובה לשאלתי יהודה גרובייס אמר שהחרמות התחילו כבר מהתחלה. כאשר מובילי החרמות היו חסידות בעלז. קריקטורות מפחידות בהם נראה ילד ההופך למפלצת מול מחשב, התפרסמו בתלמודי התורה, וילדים אויימו בהשעייה מהת"ת באם ייתפסו צופים בסרטים חרדיים.

אולם בתחילה, לא כל הציבור החרדי החרים. חסידי גור קנו את הסרטים בכמויות גדולות ואף ערכו רשימה של סרטים כשרים. (בינהם סרטים שאני הפקתי, מאיר עיניים והפלא ופלא) כמו כן היה ציבור ספרדי גדול שקנה את הסרטים בהמלצת רבנים. (במיוחד את סרטיו של יוצר שהתחיל בעבודה עם יהודה גרובייס בסרט בורג משוחרר ובהמשך הפך ליוצר עצמאי פורה מאוד- שאול חיון)

המפיץ הראשי של הסרטים היה אבי גרינברג- גרינטק הפקות. שאף פיתח שיטה שמונעת צריבה.

http://www.youtube.com/watch?v=HGjgyGrfl-Q

פרומו של הסרט האוצר מסיני.

ב2002 יהודה גרובייס הוציא את סרט האקשן החרדי הראשון. "הנקמה היהודית 1" סרט שסיפר על סוכן מוסד חרדי שנשלח במשימות שונות. הסרט זכה להצלחה אדירה בקרב הנוער החרדי. הוא היה סרט מושקע שצולם באוקראינה בתקציב יקר יחסית. ונמכר באלפים רבים של עותקים. בעקבותיו היה גל של סרטי אקשן חרדיים כגון רגע גורלי של נצוצות של קדושה, כל יהודי זהב (שהציג ליהוק מרשים שכלל את יהודה ברקן וגילי שושן) סרטיו של ניסים ורטה ועוד.

מהפך זה זכה לביקורת רבה ולהגברת הלחץ להחרמות. בסופו של דבר חסידות גור נכנעה ללחץ והחרימה גם היא את הסרטים ללא יוצא מן הכלל.

בעקבותיה גם רבנים חרדיים ספרדים הצטרפו להחרמות. (לא באופן גורף אבל בקרב ת"ת ספרדים רבים נהיה איסור חמור לראות סרטים. אני יכול להעיד על כך בעקבות הופעות שלי עם תאטרון בובות בת"ת ספרדיים בהם הזהירו אותי לבל אזכיר מילה על הסרטים) החרמה זו נתנה מכה חזקה מאוד לקולנוע החרדי וליכולתו להפיק הפקות גדולות.

ב2005 נערכה התייעצות באולפני נצוצות של קדושה. אני שממילא התנגדתי לדמות ה"ג'יימס בונד החרדי" משני נימוקים.
א. זה לא אנחנו- זה מלאכותי ולא מבטא את רוח הציבור החרדי.
ב. עדיף לעשות תוכנית אולפן טובה ולא סרט גרוע. הצעתי לעבור לתוכניות אולפן.

כך נולדה רכבת המצוות.

http://www.youtube.com/watch?v=0VStlpEpnj4

סדרה שזכתה להצלחה גדולה מאוד, והחזירה את האמון של הציבור החרדי המתון לסרטים. בעקבותיה באו סדרות כמו אוצר המשלים, (לגילאים גדולים יותר משלים ומעשיות יהודיים מעובדים בחן) תחרות במדבר ועוד. יצויין שגם גרובייס הוציא סדרת אולפן מצליחה הפונצ'יקים וכן מנוחה פוקס ומלכהלי בלוי-חנוכה עם הסדרות המצליחות שלהן לילדות. (סבא הושע, בגן המוזיקלי של מלכהלי)

ב2008 השוק התחיל לעבור לדיודי, במקביל אתרי ההורדות התחילו לפרוח, שוק סרטי הבנים החרדי נהפך לכמעט בלתי אפשרי. ב2010 גרובייס הפסיק לעשות סרטי ילדים ונוער חרדיים. גם אריאל כהן מחברת האחים כהן וחצי, לא עשה סרטים מאז סרטו האחרון, המצחיק והמוצלח כח זיקית. לשאלתי מדוע? הוא ענה- הפסדתי כסף. וזאת למרות שהסרט שלו הפך למעין סרט פולחן של הנוער החרדי שממש מכיר אותו בעל פה. (אך כנראה שבעידן הצריבות אהדה לא מספיקה)

נצוצות של קדושה עדיין מוציאים סרטים כיום, אך בהפקות קטנות מאוד עם שת"פ של מוסדות חינוך הרואים בעשייה זו ערך חינוכי לתלמידים. ניתן לומר למעשה שקולנוע הבנים החרדיים חוסל כמעט לחלוטין. (קולנוע לבנות זוכה לקצת יותר סלחנות לעומת הבנים, זאת מכיוון שבעיני מנהלי תתי"ם רבים הסרטים הם סדין אדום כמבטלי תורה וכד')

בציבור ה"חרדל"י התפתח מאוד ערוץ מאיר לילדים. שהפך לערוץ של ממש באינטרנט ובכבלים. הערוץ זוכה לתמיכה של הרב דב ביגון ופילנתרופים שונים. (אני זכיתי לשמש בו כותב תסריטים וסיפורי ילדים ומפעיל בובה) חלק מהציבור החרדי אכן רואה בו אלטרנטיבה.

במקביל התפתח מאוד והשתדרג שוק סרטי הנשים החרדיים. (בהכנת החלק הזה, עזרה לי מרלין וניג, מי שכתבה את הספר המצויין הקולנוע החרדי- שמסקר את תולדות קולנוע הנשים החרדי)

שוק סרטי הנשים התחיל על ידי דינה פרלשטיין בשנת 1997. בהתחלה היו אלה "שקופיות" פשוט רצף של שקופיות המעבירות סיפור. ב99 נוצר סרט הנשים הראשון.

סרטי הנשים לא יוצאים לשוק בדיסקים אלא משווקים בחול המועד פסח ובחול המועד סוכות בהקרנות ענקיות. נשים משלמות בין 35 ₪ ל70 ₪ עבור כרטיס. מה שמאפשר לקולנוע זה להשתדרג ברמת ההפקה. (כמו כן סמינרים ותיכונים חרדיים מזמינים הקרנות, מה שגם עוזר לענף זה להתקיים)

סרטים מצולמים על ידי צלמים מהשורה הראשונה בישראל (משה חורי, בועז יעקב ועוד.)

בכל חול המועד יוצאים שניים שלושה סרטים. היוצרות והיוצרים המרכזיים: דינה פרלשטיין, טלי אברהמי, יהודה גרובייס, אריאל כהן, רחי אליאס ובעבר גם אלישבע עמר וצילה שניידר. (אני כתבתי שלושה תסריטים לסרטים כאלו והייתי מעורב בהפקה של כמה מהם)

התופעה של "קולנוע להרכבה עצמית" מקרין שמגיע לאולם חתונות והופך אותו לאולם קולנוע. היא בהחלט תופעה ייחודי לציבור הנשים החרדיות

גם ההתלהבות, נשים שנוסעות שעתיים כדי לצפות בסרט, נשים שבשום אופן לא יוותרו על הפריבילגיה הזו, משפחה עם שלושה דורות של סבתא אימא ונכדות שבאות לצפות,הן בהחלט תופעות ייחודיות.

הסרטים הן בדרך כלל מלודרמות- אפילו טלנובלות. תיקי אימוץ, בנות אבודות וכד' אם כי תמיד יקפידו שיהיה מסר חינוכי חזק וברור. (לא תמיד כתמה של הסרט, לעיתים פשוט מסר "מושתל")

קולנוע זה פורח ומושקעים בו סכומים גדולים.

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=_S_iOwQqJdA

בימים אלה אני כותב תסריט נוסף לקולנוע הנשים החרדי וכן עסוק בהפקה לילדות.

אני מרצה על קולנוע בכלל ועל הקולנוע החרדי בפרט. זו הרצאה מרתקת ומומלצת במיוחד, פרטים נוספים באתר הפלא.