close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

על שמירת הברית בדורנו-א

שי הירשח אדר, תשפא20/02/2021
פרק ט מתוך הספר חזק ויאמץ ליבך
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק ט מתוך הספר חזק ויאמץ לבך

תגיות:
על 'שמירת הברית' בדורנו
שיחה שנאמרה בפני תלמידים בישיבה תיכונית 1
א. 'דור אחרון' ושיבת הנבואה.

אנו נמצאים כעת במקום מיוחד, בטבריה, עיר המים, רציתי שנעסוק קצת בענייני טהרה, ו'הבא לטהר מסייעין אותו' (יומא לח:). אומנם, כל ארץ ישראל מקודשת היא, אך נהוג לומר, שישנן ארבע ערי קודש, ירושלים היא 'עיר האש' והמקדש, צפת, 'עיר הרוח' והשאיפות הנשגבות, חברון, 'עיר העפר' והדבקות באדמה, ואילו טבריה, היא 'עיר המים' והטהרה.

זהו המקום המתאים להרבות בו טהרה, ולזכור שדרכם של המים שהם מניחים את המקום הגבוה וזורמים דווקא אל המקום הנמוך, כך הם גם דברי תורה שלא משתמרים אלא במי שרוחו שפלה. כמו כן, במים יש חיוניות, יש בהם נביעה פנימית ורעננות, יחד עם שמחת חיים וצהלה וכך גם עלינו לגשת ללימוד התורה, בדיוק באותו האופן.

מעולם, בכל תולדות עמנו ועד עצם היום הזה, לא ניצב בפני נער יהודי בגיל העשרה, אתגר רוחני כפי שניצב בפני נער מתבגר, דתי, היום. ניתן לקבוע ברמה גבוהה של וודאות, שלא היה ניסיון כזה בכל הדורות שלפנינו. הניסיון של הדור האחרון מבחינה רוחנית הוא 'שמירת ברית קודש', כך מובא במקומות רבים2 . בעבר הרחוק וגם הקרוב, אדם שרצה לעבור על עבירה מתחום העריות היה נזקק בדרך כלל למאמץ גדול כדי לעשות זאת, גם על מנת לחטוא בחדרי חדרים היה נדרש מאמץ עקרוני. ענייני ניאוף וזימה נחשבו לתאוות אסורות שאדם מן הישוב מובדל ומופרש מהם ואדם ישר וירא שמים היה מסוגל לקיים את ההלכות הקשורות לתחום זה בהשקעת מאמץ סביר. לעומת זאת, בדורות האחרונים, בעקבות שינויים רבים בחברה ובתרבות הכללית ובמיוחד עקב התפתחות המדיה הוויזואלית, המצב השתנה שוני מהותי. הנורמה המקובלת כיום גם בקרב חוגים דתיים שונים היא, לראות בהקפדה על הלכות צניעות וקדושה כחומרות הנוגעות ל'יחידי סגולה' ואילו בהליכה אחר שרירות הלב3 – כבריאות וכנורמליות4 . מצב זה, עלול לגרום לחולשת לב פנימית לאותו 'חיל אשר נגע אלוהים בלבבם' (שמואל א', י',כו') אשר מנסה ללכת על פי 'דבר ה' – זו הלכה' (שבת, קלח:) חרף הקשיים הסביבתיים והפנימיים. לאותם נערים יקרים וחביבים אנו רוצים לומר כמה מילים, שאנו תקוה שייסעו להם להשיב אל לבבם את הדרכת התורה.

ראשית, ננסה להתבונן על פשר השינוי ביחס לענייני עריות שעליו עמדנו לעיל. ישנה מסורת עתיקה המקובלת באומה5 , כי סמוך לביאת המשיח תתחדש הנבואה, ואכן, רבים וגדולים מבין המקובלים שבחכמי ישראל בדור האחרון6 ראו את דורנו, דור ה'אתחלתא דגאולה', כדור שיבת הנבואה7 . היעד של שיבת הנבואה, הוא אשר גורם לכך שמתעוררים מחדש בימינו, 'יצרא דעבודה זרה' שמובנו – תגבורת כוחות החיים באופן לא מרוסן ו'יצרא דעריות' שמובנו – תגבורת מיוחדת בענייני עריות8 . בשונה מתפיסה אמונית פשוטה, המבוססת אך ורק על הצד הגלוי של המציאות9 , והמזהה בהתעוררות יצרית זו, אך ורק ביטוי להפקרות ולירידת הדורות, הרי, שמבט פנימי יותר10 , המבוסס על הבנת תהליכי העומק של פנימיות התורה והנהגת ההיסטוריה ע"י רבש"ע, 'קורא הדורות מראש' (ישעיה, מא',ד'), מזהה כאן מגמה אחרת, 'תת קרקעית', החבויה בתוך המגמה הגלויה, והיא תכליתה של אותה התעוררות יצרית ומתרחשת באמצעותה, 'כי יבוא כנהר צר – רוח ה' נוססה בו'11 (ישעיהו נט', יט'), 'והיה על מצלות הסוס – קודש לה'' (זכריה יד,כ'). מבט זה מלמדנו כי ההתעוררות היצרית בתקופתנו נובעת מתוך שהגיע העת, שבה, על עבודת ה', לצאת 'מן המיצר', מן הצמצום ה'מחניק'12, שבו הייתה שרויה במהלך ימי הגלות13 , ולשוב למקום הראוי לה, 'מרחביה'14 . כל זאת, בנאמנות להדרכת חז"ל (משנה ברכות, פרק ט'): 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך...' – היינו – ב'שני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע'. זהו החידוש המיוחד של תקופתנו ואכן, זוהי תורה רחבה, המזקיקה לימוד והעמקה בשאלה: כיצד עובדים את ה' עם 'שני היצרים'? עם הגוף15 וכל כוחות החיים ולא מסתפקים אך ורק בצדדי השכל הטהור והשאיפות הרוחניות והמוסריות. שתורה רחבה זו, 'תורה דלעילא', נתבעת מבני הדור החדש, 'דור הגאולה', הנקראים לדעת ל'הפוך חושך לאור ומר למתוק16 '. וזאת יש להבין, אדם הנטול כוחות חיים לא יכול לעבוד את ה' כראוי. אדם שלא חשק באהבה כלל17 , או אדם שלא מצא את עצמו מתמודד מול היכולת למשול ברוחו, להיות 'טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר' (משלי, טז', לב') ו'להרגיז יצר טוב על יצר הרע' (ברכות ה.) מה הוא יכול להבין באהבת ה'?! מה הוא מבין ב - 'וארשתיך לי לעולם'?! (הושע ב',כא') או ב'אוזר ישראל בגבורה'?! ובאמת, קטונתי לדבר בפניכם בדברים העומדים ברומו של עולם, אך 'אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר' ואני מדבר בפניכם 'לא מפני שיש בי כוח לדבר אלא מפני שאין בי כוח לדום', בראותי את המבוכה הגדולה שבה בני הנוער שרויים נוכח התמודדות זו.




1 על אודות העיסוק בעניינים אלו עם תלמידים, ראה 'העמק דבר', ויקרא ט"ו, ב' – "לפי שקשה לדבר בענייני זיבה וקרי שהוא באברי הזרע שמתפעלים במחשבה והיינו סבורים שיותר טוב למעט הדיבור והלימוד בהם ורק משה הוא מוכרח ללמד ישראל הקבלות שיש לו בעל פה שלא יאבדו מישראל, אבל אחר שכבר לימדם שוב אין המצווה להגות בהם כמצוות תלמוד תורה שהמה למצווה אפילו בלי תועלת למעשה ולזכירה, משום הכי כתיב בפרשה זו ו'אמרתם אליהם' שגם אהרון ילמד עם ישראל אחר שכבר למד משה בסדר המשנה כמנהגו והוא הדין כל רב לתלמידיו ומשום שבאמת בלימוד התורה אין יוצא רע והיא אילת אהבים ויעלת חן". וכך היתה הדרכתו של ה'חפץ חיים' זצ"ל לדבר עם הבנים הגדולים בעניינים אלו, ותלמידים הרי הם כבנים. (ראה על כך, הרב וולבה זצ"ל 'בנין וזריעה בחינוך' עמ' נ'). וראה עוד בנושא זה בהסכמות מו"ר הגר"א שפירא והגר"מ אליהו זצ"ל לספר 'והייתם קדושים'.

2 למשל 'צדקת הצדיק' לרבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (אות קט'): 'הוצאת ז"ל...ובעקבי משיח מתגבר מאד עוון זה, וכמו שכתב בספר ראשית חכמה כי כמעט אין אדם בדורו שניצול...', 'עיקר הניסיון של כל אדם בעולם הזה הוא בתאווה הזאת של ניאוף...' (שיחות הר"ן, קט"ו.)

3 כדוגמת רחצה מעורבת, אי הקפדה על דיני יחוד ודיני נגיעה של חיבה, מראות אסורים ועוד.

4 הגמרא במסכת סנהדרין צז. צפתה שבעקבות משיח יתרחשו השינויים הללו. וכך מובא שם: 'מאי 'וסר מרע משתולל' (ישעיהו נט, טו')? אמרי דבי ר' שילא כל מי שסר מרע – 'משתולל' על הבריות. פירש שם רש"י – (ד"ה 'משתולל על הבריות') 'כל העולם אומרין עליו שוטה הוא. היינו משתולל לשון שטות כמו 'מוליך יועצים שולל'.

5 וכך כתב הרמב"ם באגרת תימן: "יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קבל הדבר וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים...שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם...ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח שנאמר (יואל ג' א') ונבאו בניכם ובנותיכם. גם רס"ג בספרו 'האמונות והדעות' מאמר הגאולה מאמר ח' מאמץ מסורת זו ועוד רבים וגדולים.

6 וכך כתב מרן הרב קוק זצ"ל אשר 'גם הוא על המקובלים יחשב': 'באמת, חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להירפא, כי אני ד' רופאך...' (אורות ישראל ט', ז') וביתר פירוט כתב: "אל מעין הנבואה הננו נקראים, ציחי צמא אנחנו, אבל מעין גנים, מקור מים חיים, לפנינו הוא ...מרוחו של משיח זורמים ונושבים רוחות, והנם באים עדינו. הננו מתקוממים, מתנערים, ומבקשים חיים חדשים, חידוש ימים כקדם" (קובץ ד, כא (.וכך כתב 'חוקר ומקובל' הגאון הרב דוד כהן זצ"ל ('הרב הנזיר'): "אומנם בתחית הקודש, בתחית האומה ושובה לארץ קדשה, בקיבוץ גליות ובנין המדינה, הכרח הוא, שתקום ותתחדש רוח הנבואה בישראל, חוזים ונביאי קודש.." (יומני הנזיר)

7 "דור חדש יקום. בנים בני חורין ייוולדו. בתחיית ישראל המדינית בארץ קדשו. ישוב בו רוחו. מקור מחצב נשמתו, רוח הנבואה." ('קול הנבואה' לרב הנזיר זצ"ל, עמ' ה( וכך כתב אחד מגדולי המקובלים בדור הקודם, הרב יהודה זרחיה סגל זצ"ל, במכתבו לגרצי"ה קוק זצ"ל, אודות יום העצמאות: "..ביום גדול זה אשר בו מוקם כבוד שמים ומוחזרת השכינה לישראל כי כבוד ה' המחולל בגויים הולך ומתקדש בעצם קיום המדינה ומרכז לנדחי ישראל וממנה יתד וממנה פנה לחלות הנבואה בעמנו שעי"ז יתעוררו לבנין הבחירה (עי' זבחים ס"ב א' ג' נביאים וכו') ולקיים המצוה של בנין הבית כראוי ואז בודאי ובודאי יבא קץ הפלאות והעבודה בו תעורר רחמי הקב"ה לשלוח לנו בן דוד משיחו.." (מתוך מכתב שפורסם ע"י ר' שאול שיף 'בצופה')

8 הגמרא במסכת יומא דף סט: עוסקת בקשר שבין ביטול 'יצרא דע"ז' והחלשת 'יצרא דעריות' לבין הפסקת הנבואה וכך כתב ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל ב'רסיסי לילה' (אות יג') "כפי המעלה והשלימות שיש לאדם כך לעומתו חסרון כנגדו ממש כפי ערכו...ובהיות יצרא דע"ז שליט, היינו להיות אור הנבואה נגלה, אז, להיות רואה בעין מראות אלוקים, מזה נמשך יצה"ר לעשות אלוקים אחרים הנגלים לעין. ולכן אמרו ביומא דכשביטלוהו אנשי כנה"ג אמרו 'לא איהו ולא אגריה'. פירוש אגריה – שלימות הנמשך ממנו, כי מעת שנעקר יצרא דע"ז נסתלקה נבואה מישראל" וראה עוד 'אדר היקר' עמ' ל': "היה הכרח למעט צביון החיים מיסודו הפראי.."

'9 אנו רואים שכשמביטים על העולם לשפטו מצד ההשפעה של הנגלות שבתורה לבד, בלא השפעתה של תורת חסד הנובעת ממקור ההשכלה האלהית הצפונה, מתגדלת מאד מדת הדין, שנאת הבריות ויאוש מכל צד, ואין דרך לעמוד במעמד נפשי מתובל בקדושה בדור שפרצות רבות מזדמנות בו, כי אם בהצטרפות של הדיקנות העולה מהשפעתה של התורה הנגלית עם חסדה ואור פניה של התורה הצפונה, שאז מתמזגים החסדים והגבורות ביחד ובאים לידי מתוק.' (אורות התורה, פרק י', טו')

10 'לפעמים יש מנהיג גדול והדור אינו מתוקן, ולעומתו מנהיג קטן ממנו, אבל הדור מתוקן הוא. ודורו של שלמה יותר גדול הוא משל משה, אלא שאין העילוי בדור עצמו, אלא בכלל סדר העולם, וע"פ סדר העולם היה אז הכל מתוקן, סיהרא באשלמותא בימי שלמה. אמנם יש ביסום עולם מצד פנימיותו ויש ביסום מצד חיצוניותו, ובכלל מצד החיצוניות, כל ימי החורבן אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, אבל מצד הפנימיות העולם הולך ומתבסם. ועקבתא דמשיחא הוא מצב של ירידה חיצונית וביסום פנימי, ע"כ הוא מביא לאורו של משיח שבו מתמלא הכל, גם הביסום החיצוני, כי כשהפנימיות מבוסמת, קל הוא מאד לבשם את החיצוניות. ובעלי רזין צריכין הם להודיע לעולם, שהירידה שלו היא רק חיצונית, אבל בפנים הכל מתעלה, וממילא ההארה היא גדולה. ועצם הנשמות גדולות הן, וגם בתוך החוצפא יש גדלות וקדושה. וכי יבא כנהר צר רוח ד' נוססה בו. והתשובה בזמן הזה היא תמיד תשובה עילאה, תשובה מאהבה, שזדונות נעשים זכיות גמורות, והחטא אינו יכול לפגום כ"כ כבדורות הראשונים, מפני רוב הביסום של העולם ושפע הרחמים והחסדים שזורחים בו. והצדיקים שבדור יכולים להמשיך שפע של חסד גדול כזה, עד כדי למחוק לגמרי את כל עונות הדור ולהפכם לזכיות ממש, גם בלא תשובה גלויה מצד הדור, כ"א ע"י התשובה השכלית של הצדיקים לבדם, שהם שבים בעד הדור כולו, ובמחשבתם הם מחברים אליהם את כל הנשמות כולן של הדור, עד שהן מתחברות עמהן, ונעשו כולן שלמות ומזוככות. וההזרחה החיצונה החסרה להם מתמלאה מיד מהבהקת האור שבנשמת הצדיקים, מה שלא היה אפשר לעשות בעת שהיה חסר הביסום הפנימי. (קובץ א', תרסט')

11 עיין 'נצח ישראל' למהר"ל פרק לט'.

12 "...וחבלי משיח הפנימיים, הם חבלי משיח עצמו: הירידה למעמקי הסבות של כל מוחין דקטנות הם הם יסורי חנק לרוחא דמלכא משיחא דבגלותא בתראה בסיפיה, המתקן את הצעדים האחרונים, "אשר חרפו אויביך ד' אשר חרפו עקבות משיחך, ברוך ד' לעולם אמן ואמן" (הרב קוק, קובץ ד, לב)

13 כדברי הגמרא (ברכות ח.): 'מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה' ועל כך נאמר בגמרא "אין לך ביטול תורה גדול מזה.." (חגיגה ה.)

14 עיין 'קול התור' לתלמידי הגר"א, על משמעות שם זה.

15 על מצב הגוף לעתיד לבוא כתב הרמח"ל בספרו 'דעת תבונות' ע"ש.

16 זוהר ח"א, ד, א.

17 'מי שלא חשק לאישה דומה לחמור, ופחות ממנו. והטעם - כי מהמורגש צריך שיבחין העבודה האלהית'. ("ראשית חכמה" לרבי אליהו דה-ווידש זצ"ל, שער האהבה, סוף פרק ד', בשם רבי יצחק דמן עכו)
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה