הרב שפירא על אליטיסטיות

ראש ישיבת מרכז הרב ומנהיג הציבור הדתי-לאומי יצא נגד תופעת בתי ספר המקבלים רק תלמידים הבאים ממשפחות תורניות ומיוחסות.
"זה אנטי חינוכי! במסורת ישראל לא היה כך. חייבים לחנך בן של יהודי ויהודייה"

נושא בתי הספר המיועדים לתלמידים הבאים מבתים תורניים ברמה גבוהה עמד במוקד שיעור שמסר לאחרונה הרב אברהם שפירא. ראש ישיבת מרכז הרב נדרש לחששן של חלק מנשות האברכים, שבפניהן דיבר, מהשפעה שלילית שעלולים לגרום תלמידים הבאים מבתים ברמה תורנית פחותה. השיחה התקיימה בי"ד בכסלו תשס"ז.
הרב שפירא דחה על הסף את ההבחנה שעושים בין התלמידים, והסביר כי המסורת החינוכית מקדמת דנא הייתה, כי לכל בית ספר עירוני התקבלו ילדים שגרים בעיר מבלי לבדוק בציציותיהם ובציציות הרמה הדתית של הוריהם. לדבריו, המצווה היא לחנך. "מצווה לחנך ילדים שהם יהודים, ואין מצווה לחנך יחסניים. האם כך אתן מקפידות שיבואו לכיתות שלכן רק תלמידות יחסניות?! כל אחד צריך להביא תעודה מאבא שלו ומאימא שלו? יכול להיות שהאבא יחסן גדול והאימא היא לא יחסנית כל כך גדולה?! דנים על אופי של דת, שומרי דת או לא, אבל בית ספר לצדקניות ולצדיקים שמעתם על זה?? בית ספר מיוחד לצדיקים ולצדקניות! ומי שבא, ואבא שלו לא צדיק – לא יקבלו?!", הביע הרב פליאה בפני השואלות.
הרב, המוּכר כאחד מגדולי התורה הבכירים של הציבור הדתי-לאומי, נדרש לשאלת הקונפליקט שעלול להיווצר בין החינוך בבית לזה של בית הספר. הוא הודה שהנושא אכן מהווה בעיה, אך "בית ספר, תפקידו לחנך כמו שצריך".
אשת אחד האברכים ירדה לפסים מעשיים ושאלה, כיצד עליה כהורה לבחור מוסד לימודים לבִתה, כאשר עומדות בפניה שתי ברירות: בית ספר של צדקניות ובית ספר מעורב. הרב שפירא חזר על העיקרון המנחה המתנגד לאליטיסטיות, ואמר: "מצווה לחנך בנים ובנות; לא רק של רבנים ולא רק של עשירים – בנים ובנות של ישראל. יש מצווה לחנך. יכול להיות שיש בתי ספר שמחפשים שתלמידות יהיו עילוּייות (מלשון עילוי). הם מחפשים כישרונות; יש בתי ספר כאלו... עילוּיות זה פגם גדול! המחנך צריך לחנך שיהיו יהודיות!
חתך התלמידים שיש לקבל לבית ספר אף הורחב על ידי הרב שפירא, וקיבל תיחום רק כאשר הגיע הדבר לתלמידים המגיעים מבתים אנטי דתיים: " [...] אם יש בית שהוא אנטי דתי אז ודאי לא ייקחו תלמיד זה. אבל אם יקבלו לבית הספר בנים של רבני עיר, אבל בנים של רבני שכונה לא, איך זה ייראה?".
אחת הנשים שאלה מה לעשות כאשר יש במציאות בית ספר טוב ומולו בית ספר פחות טוב. הרב שפירא השיב בתגובה, כי הגדרת המילה 'טוב' נקבעת למעשה על-פי 'טיב' ההורים והדרישה לתלמידים 'יחסנים'. "זה אנטי חינוכי! במסורת ישראל לא היה כך. חייבים לחנך בן של יהודי ויהודייה", אמר, כשהוא שולל את ההגדרה באופן גורף.
הרב בן ה–96 הוסיף גם נופך אישי לדבריו, וסיפר כי "בזמני לא היה דבר כזה. אני למדתי עוד לפני שהיה בית ספר ציבורי, אני למדתי אצל מלמד פרטי – ר' אליהו סולומון. הוא לא הקפיד[...] נכון, אשתו הייתה מקפידה שישלמו שכר לימוד [...] אבל לא היו מקפידים על יחסנים. כל הדיבור הזה לדעתי מאוד מיותר, מה שאדם צריך להוכיח, שזה בית יהודי נורמלי. זה הכול".

שאלות למחשבה המופנות אלינו:
א. מדוע רבים חושבים שהמפתח העיקרי לחינוך תורני של ילדיהם עובר דרך רמת החברים? מאידך גיסא, האם אין שום משמעות לרמה של החֵברה ושל החברים?
ב. האם ניתן או רצוי ליצור 'סרגל' מדידה של תורניוּת הילדים (המיועדים לכיתה א'!)? מה כן כדאי לעשות?
------------------------------
המלצה: הרוצה להעמיק בבירור הלכתי שיטתי של הסוגיה, מומלץ שיעיין במאמרו היסודי של ראש מכללת אורות, הרב פרופ' נריה גוטל, אותו העלינו לאתר המכללה. המאמר נקרא: "הילכת 'הגינות התלמיד' באספקלריית הדורות ובמבחן הפסיקה", וניתן למוצאו ב:
http://neworot.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=62