עוד על רווקות מאוחרת

"אז למה עוד לא התחתנתי?"

על תופעת הרווקות המאוחרת ועל דרכים חדשות להעלמתה...

מצבו העגום של תחום ההיכרויות בציבור הדתי-לאומי ניכר לעין. היטיבו לבטא זאת רבנים בדבריהם על החבר'ה הנפגשים בדייטים וחוזרים מתוסכלים, כי הם "מחפשים קדושה כמו זו הקיימת אצל החרדיים, ורומנטיקה כמו זו הקיימת אצל החילוניים".
ההשתייכות לקצוות שונים גורמת לטלטלה, חוסר בטחון, חוסר יציבות ואף חוסר כיוון ברור.
בעידן הנוכחי אנו עדים לשפע ולמבחר, לצבעוניות ולריגושים.
כיום, לחיצת כפתור מאפשרת לנו להשיג דברים, שבעבר היינו צריכים להתאמץ הרבה יותר כדי להשיגם.
כמו כן, רווחת תפיסה שקשר זוגי נבנה על בסיס תקשורת בין-אישית זורמת ורגש של משיכה הדדית (אחרי שכבר קיימת התאמה בתפיסות העולם התודעתיות).
ובכן, כשהנפגשים בדייטים נותנים מקום רב לבדיקת מידתו של רגש המשיכה בתקופת ההיכרות, וכשעסוקים בבדיקת מידת הזרימה של התקשורת בשיחה שביניהם, וכשבראשם תופסת מקום רב המחשבה ש"אם זה זה – אז תרגיש/י שזה זה" מבלי להתאמץ ליצור תשתית של קשר, אז נוצרת מציאות שבה בחור ובחורה נפגשים ונותנים לרגשות ולהרגשות, לאינטואיציות, לסטיגמות ולבליל של מחשבות והתלבטויות פנימיות להכריע לגבי עתידו של הקשר שלהם.
מהבחינה הזו הנפגשים בדייטים מחפשים רומנטיקה כמו זו הקיימת אצל החילוניים ומצפים להרגיש רגש משמעותי של משיכה הדדית, התרגשות והתאהבות, כשבעצם, ציפיה זו לא רלוונטית במסגרת הדייטים, המוגבלת לפגישות נעימות ומצועצעות, שיש בהן שיחה משותפת.
גם אם מנסים לגוון את הפגישות ע"י חוויה משותפת של טיול או ביקור אצל חברים וכד', עדיין אין בכך חיים משותפים ומלאים עם בן-זוג לאורך תקופה, וכמובן שגם חסר המגע המשותף, הקושר בהתרגשות בין בני זוג.
על הרווקים והרווקות לעבור תהליך, המבהיר להם איזה סוג של יצירת קשר הם רואים כמתאים עבורם. עליהם ועל מחנכיהם לעמוד מול השאלה:
האם נכון לוותר על אישיותו של השותף לפגישות ועל פוטנציאל היכולת לבנות איתו ביחד בנין שלם, כיון שמידת הרגש הנוכחי לא תואמת את מידת הרגש המצופה בפגישות?
עליהם גם להגיע להבנה שכמו שזוגיות, שותפות ואהבה בחיי נישואין מושפעות ממידת ההשקעה ההדדית בקשר הזוגי, בנתינה הדדית ובאהדה, על אף החיים המשותפים יחדו, כך תהליך ההיכרות שבפגישות, שבו מידת השותפות נמוכה במיוחד, הוא מוגבל ביכולת לאפשר חווית התרגשות, אהבה ואפילו רמות מסוימות של מחויבות כלפי השותף/פה לפגישות.
בעזרת אנשי חינוך ואנשים טובים נוספים יש לפתח בהם כישורי חיים הרלוונטיים בתהליך יצירת הקשר:
א. בטחון בה', המזווג זיווגים ורוצה שאמצא את זיווגי הנכון לי.
ב. בטחון באדם, ביכולת האישית לבנות זוגיות איתנה עם הדברים הטובים שכבר מצאתי אצל השותף/פה לפגישות.
בטחון ביכולת האישית חוסך חששות דמיוניים, התלבטויות שכליות ורגשיות מיותרות, ומאפשר לקבל החלטה הולמת מתוך שיקול דעת ענייני, המתבונן במרכיבי הקשר הנוכחי וביכולת שלו להתפתח ולהבנות כראוי אחרי החתונה.
כמו כן יש לפתח את היכולת להיות מוכנים להשקיע, להתאמץ ביצירת הקשר, ואפילו להיות מוכנים להשאר בעמדה שבה רוצים להרגיש משיכה הדדית, גם אם היא עדיין לא קורית במידה מספקת.

אחרת, אם נמשיך לתת לרגש הנוכחי המתעתע להכריע עבורנו עד כמה הזוגיות העתידית תצליח, אז הרווקות תמשיך, לצערנו, להשאר מאוחרת...