ואהבת לרעיתך כמוך/ הרב שלמה אבינר

ניגש אלי בחור שבועיים לפני חתונתו. למדני כיצד לבנות נישואים מוצלחים, ביקש. אמרתי לו: אתה מזכיר לי סיפור על אדם שבא אל מחנך ושאל אותו מאיזה גיל יש להתחיל לחנך ילד. שאל אותו המחנך: בן כמה הילד שלך? אמר לו: רבע שעה. ענה המחנך: מאוחר מדי, היית צריך להתחיל לפני מספר שנים, כי קודם כל עלינו לחנך את עצמנו. וכן לענייננו, עתה, שבועיים לפני הנישואים אתה רוצה ללמוד איך בונים אותם? היו לך עשר שנים ללמוד על יחסים חברתיים תקינים בין אדם לחברו! ילד קטן, עד גיל עשר הריהו שובב, אך מאז, עומדות לרשותו כעשר שנים, עד נישואיו, ללמוד יחסים תקינים בין אדם לחברו, המכונים בעברית פשוטה "ואהבת לרעך כמוך". "ואהבת לרעך כמוך", כלפי איש, כלפי חבר וכלפי אשתו, היא אותה מצווה. על מצוות "ואהבת לרעך" ועל חובות, אהבה, רגשות ויחסים חברתיים - מלאה התורה, וכן הנביאים, התנאים והאמוראים. אומר רבינו חיים ויטאל בשם רבו האר"י ז"ל - שיאה של "ואהבת לרעך כמוך" הוא בין איש לאשתו. בן הזוג הוא רעך בה"א הידיעה. מספר פעמים מזכירה הגמרא: "ואהבת לרעך כמוך", ברוב המקרים - בהקשר שבין איש לאשתו. לדוגמא, ידוע שאסור לקדש אישה לפני שיראנה, שמא לא תמצא חן בעיניו, שכן כתוב "ואהבת לרעך כמוך" (קידושין מא א). וכמו-כן נלמד מפסוק זה שבמצבים אינטימיים יש לכבות את האור, שלא תיווצר דחייה ממראה בת זוגו (נדה יד א). "ואהבת לרעך כמוך" - זה הספר, ועל האדם מוטל להתאמן. עומדות לרשותו שנים רבות כדי להתאמן בבניית יחסים חברתיים. זאת כפי הנראה גם הסיבה לכך שהקב"ה תכנן שלא יתחתנו בגיל עשר. כתוב על אדם הראשון: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב יח). אם לא טוב, מדוע בכל זאת ד' ברא אותו לבדו תחילה ורק אחר כך תיקן וברא לו עזר כנגדו? התשובה היא, שאכן לא טוב לו להיות לבדו, אבל אדם צעיר - טוב לו. עליו ללמוד תחילה לפתח קשרים עם בני מינו, ולאחר מכן ילמד ליצור את הקשר גם עם בן המין השני. היהודי המפורסם פרויד, ודאי לא היה מסכים עם זאת. לטענתו, הקשרים בין איש ואישה הם ייחודיים, ומבוססים על נטיות נפש מיוחדות ועל משיכה בין שניים ממין שונה, שהיא המפתח לכל הקשרים. כשהיו באים אליו בני זוג שהתלוננו על קשיים ובעיות ביחסים ביניהם, היה לוחץ אותם, עד שהיו מודים ששם, ביחסים האינטימיים, משהו אינו כשורה. זה היה דור ויקטוריאני, פוריטני וצבוע, שלא היה מוכן לדבר על הנושאים האלה, אבל הנטיות היו קיימות. על סמך זאת הוא בנה תאוריות שלמות הנותנות מעמד מכריע ליצר המין. "בן אדם", אחר-כך "בן זוג" אנחנו איננו מקבלים את דעתו. הקשר בין בני-זוג הוא קודם כל קשר בין שני בני-אדם. הם בני-אדם מיוחדים שאינם משתייכים לאותו מין, והעובדה הזאת מוסיפה נדבך של קשרים, הכוללים בדרך כלל משיכה או דחייה על רקע הבדלי המינים. בן הזוג, לפני היותו בן זוג ולפני היותו בן המין השני קודם כל הוא בן אדם. זה מצריך שנים רבות של לימוד. ללמוד "להסתפר על הזקן של החברים" בני אותו מין, קל יותר, כיוון שאם מתערערים היחסים, אפשר לריב, להיפרד ואחר-כך לשוב ולהיפגש. אבל כאשר נשואים, מתגרשים בלי דרך חזרה. כך אי אפשר לבנות את החיים. לכן ההתלמדות הזאת של היחסים בין איש לאשתו עומדת על בסיס היחסים שבין אדם לחברו. לכן לא מומלץ להתחתן לפני שלומדים להסתדר עם בני אותו מין כי אלה יהיו נישואי בוסר. גם מוסד ה"חברות" עדיין איננו מתאים, וכמובן, אין זה מצב בריא שהחברה מעורבת ומנסה לעשות קיצורי דרך תוך כדי התעלמות מההלכה. כך אין לומדים לחיות עם אנשים, להסתדר עמם, להבין אנשים, לבוא לקראתם, לנחש אנשים, לוותר לאנשים. תמיד קל יותר ליצור קשר עם מישהו מהמין השני, כי בשעה שיש משיכה גדולה והנאה גדולה, מיטשטשים הניגודים, אבל כאשר המשיכה נחלשת - היחסים מתפוצצים. כך בין אמנון ותמר, היתה אהבה התלויה בדבר. אהבה שתלויה בדבר אין סופה להתקיים (אבות ה טז). הוא אהב אותה כי היתה יפה בעיניו ולכן חש משיכה אליה. אך כיוון שלא רצתה בו, הוא אנס אותה ולבסוף שנא אותה. התרשים ברור. לו היה מתייחס אליה כאל בן-אדם ולא סתם כאל נקבה מושכת, ודאי לא היה אונס אותה. היה מדבר, משכנע, מנסה. אם כן, הספר על היחסים בין איש לאשתו, קיים אמנם ברשותנו. זהו ספר היחסים הלכתחיליים בין אדם לחברו. אדרבה, כמו שאמר האר"י ז"ל, אשתך היא "רעך". עניי עירך קודמים (בבא מציעא עא א). ככל שאדם קרוב יותר, יש לאהוב אותו יותר. אינך יכול לחלק צדקה לכל העולם לפני המשפחה שלך ולפני בן הזוג שלך. ככל שהאדם קרוב יותר, יש לעשות עמו חסד גדול יותר, לאהוב אותו יותר. זהו "עניי עירך קודמים". "עירך" - שכונתך, משפחתך, אשתך.