close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

אהבה בגיל צעיר – מעשה שהיה – 2

יהונתן יעקובי/ חברים מקשיביםכט כסליו, תשסה12/12/2004

בעקבות המאמר הראשון בנושא קיבלנו המון תגובות בסגנון "אני מכיר כמה זוגות שהכירו בגיל צעיר, התחתנו בסוף, וחיים באושר עד היום" או "אתם כותבים כך כי אתם מפחדים שייווצר קשר, מתוך אינטרס להפריד בין המינים, שזהו עיקרון שצריך לשים עליו סימן שאלה גדול". בהנחה שאלו אכן העובדות, האם יש בכל זאת היגיון ביצירה של קשרים כאלו?

קראתם את המאמר הקודם? 

זה שסיפר על החניכה שחשבה על התפתחות


קשר מיוחד עם המדריך שלה עד שהמציאות הוציאה אותה ממכת הסנוורים והיא ראתה שלא מדובר בקשר מיוחד וחבל להשקיע בעניין כוחות נפשיים?

 

נמשיך ונספר לכם עוד קצת על 'מאחורי הקלעים' של המאמר הזה.

 

שלחתי אותו אל אותה נערה. היא התלהבה מהניסוח (ורק ביקשה לשנות את השם  הבדוי, כי היא יותר אוהבת לירון).

 

השלב הבא היה לשלוח את המאמר אל יעקב, זה מחברים מקשיבים, כדי שיעביר ביקורת. הוא אמר לי שנראה לו שהמאמר 'חריף' מדי. התנסחתי שם בצורה קצת יותר קיצונית מהצורה בה המאמר הובא לפניכם. כתבתי שם שאין זו אהבה (ולא שזו אהבה בוסרית), שזו אהבה שקרית, שבגיל כזה בכלל לא יודעים מהי אהבה (ולא שאמנם יש רגש, אבל הוא עוד צריך פיתוח וכו'). יעקב לא כל כך אהב את הניסוח.

 

לפני ששיניתי את הניסוח שלחתי אותו ליוני, זה מחברים מקשיבים. הוא ענה לי את אותה התשובה בדיוק.

 

עניתי לשניהם שאני חושב שבנושא כמו זה, נושא שאנחנו, בתור משיבים בחברים מקשיבים יודעים כמה בעיות הוא יוצר, צריך להתבטא קצת יותר בקיצוניות ובחוזקה, כדי 'לאזן' את המציאות הציבורית. בשורה התחתונה כן 'ריככתי' את המאמר, למרות שהשארתי אותו חד, וכך הוא יצא לפרסום.

 

רק דבר אחד הוספתי ליוני כששלחתי לו את המאמר כפי שפורסם.

 

כתבתי לו שם שאני בטוח שיהיו עשרות תגובות למאמר בסגנון כגון 'זה לפני שיש קשר, אבל אחרי שהוא כבר נוצר חבל לפרק', או לחילופין 'אני מכיר/ה כמה זוגות שיצאו בגיל צעיר ועומדים להינשא /נישאו / הורים לילדים' ואפילו תגובות כגון 'אתם כותבים כך כי אתם מפחדים שייווצר קשר, מתוך אינטרס להפריד בין המינים, שזהו עיקרון שצריך לשים עליו סימן שאלה גדול'. כתבתי ליוני שכאשר יגיעו התגובות האלו נענה להם, ועד אז שהמאמר יישאר כך ולא יענה על השאלות האלו.

 

כצפוי, התגובות אכן הגיעו.

 

ובעקבות זרם התגובות האלו החלטתי שצריך לא להגיב עליהן שם אלא לכתוב מאמר בפני עצמו, והרי הוא לפניכם.

 

אני באתי לעולם בזכות ההכרות של הורי עוד מתנועת הנוער עזרא. הכרות רבת שנים. דוד של אשתי הכיר את אשתו בסניף. חצי מהזוגות הצעירים ביישוב שבו הורי גרים הם זוגות של שני בני נוער, זוגות שהכירו בסניף. ממש לא צריך לכתוב לי על המציאות הזו. אני מכיר אותה.

 

אבל מה זה אומר בדיוק?

 

המאמר שכתבנו לא אמר שזה בלתי אפשרי להתחתן בעקבות קשר כזה. המאמר לא טען שקשר בגיל כזה חוסם כל אפשרות להתפתחות של האדם. הוא לא אמר שאין כל סיכוי להתבגרות אחרי שאדם יוצר קשרים בגיל צעיר.

 

המאמר רק אמר שחבל לעשות זאת.

 

הרי כולכם, כל המגיבים שמכירים זוגות שכאלו, כולכם יודעים כמה זוגות שיצאו בתקופת נעוריהם לא יצאו כזוגות נשואים מהסניף. כולכם יודעים כמה זוגות יצאו בתקופת הסניף אבל בסופו של דבר הדבר גרם להם התמודדויות, נפילות בענייני צניעות, ולעיתים זה גרם שהם לא יצאו שומרי תורה ומצוות. כולכם יודעים כמה זוגות יצאו והרגישו גדולים ומבוגרים בעיני עצמם, רציניים ורצויים, אבל בסופו של דבר לא יצאו כך אלא להפך, כאנשים עם 'כוויות' מהניסיון של קשר בינו לבינה, כאבים שאמנם הם התגברו עליהם, אבל זה דרש עמל והשקעה.

 

לא חבל?

 

נכון, אולי יצא מזה משהו, אבל רוב הסיכויים שיצא מזה כאב לב.

לכם

לסביבה

וגם… לקב"ה.

 

אני צריך לספר לכם? אתם הנוער שרואה את צורת הלבוש ברחוב, ששומע את נושאי השיחה (לפעמים אפילו בסניף), שיודע כל כך טוב, לצערנו הרב, כמה בתים מתפרקים בתקופה האחרונה, וגם בציבור שומר התורה והמצוות, אני צריך לספר לכם כמה חשוב לשמור על הטוהר בדברים האלו?

 

היצר הוא מאוד גדול בנושאים האלה. ממש גדול. אפילו בתחום הטוב רואים את זה. מספיק שכותרת של מאמר בחברים מקשיבים תכיל את המילה 'אהבה', 'צניעות' או 'חברות' כדי שהרייטינג שלה יעלה בעשרות אחוזים כלפי מאמר אחר, חשוב לא פחות, שעוסק בנושא דעת רבנים על פוליטיקה או הקשיים בלימוד הגמרא. כולנו יודעים שזה כך.

 

גם התשובות / תגובות האלו שכתבתם, גם הם חלק מעצת היצר (סליחה על החריפות. היא נובעת באמת מאיכפתיות). 'הנה, יצאו מזה זוגות, הוא סתם מגזים!'

 

אני מגזים?

 

מי שטוען כך שישאל את עצמו אם הוא לא פשוט בוחר להסתכל על חצי הכוס שנוח לו להסתכל עליה (והלוואי שזה היה חצי. זה הרבה פחות...). אין אף אחד, ואני באמת מבטיח לכם, אין אף אחד שמסוגל לקרוא את כל השאלות והכאב שאנחנו רואים מהצד שלנו, הצד של חברים מקשיבים, הצד שרוב העולם משתדל להסתיר ולהתגבר עליו, אין אף אחד שרואה את הדברים האלו ועדיין חושב שנכון 'להמר' על תחומים כל כך רגישים כי אולי 'יצא מזה משהו'.

 

כל כך הרבה איסורים, כל כך הרבה כאב לב, כל כך הרבה זמן מבוזבז, כל כך הרבה אישיות שהולכת לאיבוד בהשפעת הסביבה, כל כך הרבה ארועים מצערים שנגרמים בגלל שאצל חלק מהאנשים רוצים להמשיך את הקשר בעוד הצד השני לא רוצה ואז, כאשר הוא לא רוצה, והלב כבר רגיל, מנסים להכריח, כן, להכריח את הצד השני לשמור על קשר בניגוד לרצונו הפשוט והטבעי?

 

למה לכם את כל זה?

 

הרבה פעמים מתוך תסכול אני רוצה להתחיל תשובות בחברים מקשיבים על כל השאלות האלו בניסוח הפשוט והכואב: 'שאלתם אותנו קודם האם ללכת על הקשר הזה, המלצנו, הסברנו, התחננו שלא תעשו זאת. לא הקשבתם לנו. עכשיו אתם מבקשים עזרה להתמודדות עם הכאב והקושי. למה לא הקשבתם לנו קודם, כשהיה קל יותר לצאת מהעניין?'.

 

אז בבקשה, באמת בבקשה, תקשיבו לנו. אין עינינו צרה באף זוג, באף בית שנבנה בעם ישראל. חשוב לנו מאוד נושא השידוכים והקמת הבתים בעם ישראל. כולנו, כל הרבנים, הרמי"ם, המשיבים, כולנו רוצים בטובתכם וממליצים על אותו דבר.

 

למה לקחת סיכון בנושא כל כך משמעותי?

 

בבקשה תשברו את היצר הזה.  בשבילכם!!!

לאתר חברים מקשיבים

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה