close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

הטובים לאמנות

איתמר ליברמן  כג אייר, תשעד  5/23/2014

כבוגר מגמת אמנות ולימודי אמנות אני יכול להעיד שלרוב התקשיתי להתגאות בזה בחברה המגזרית מחשש שאספוג מבטים

תגיות:

לפני כמה שבועות, במהלך גלישה שגרתית באחד מאתרי האינטרנט המגזריים, משכה את עיניי כותרת אחת שבעקבותיה נהניתי לקרוא על תלמידי ישיבה שלא מתביישים על בחירתם ללמוד במגמת אמנות. סיפורם דחף אותי לנסות בשורות הבאות להרחיב במעט את התופעה המבורכת, אך המצומצמת לעת עתה.

לפני שנים, כשהחל החיפוש אחרי ישיבה תיכונית, היה לי ברור שפניי אל המוסד היחיד שהתהדר במגמת אמנות. למיטב זכרוני היא הייתה היחידה כאשר היום המציאות לא שונה בהרבה.

לפני כשנה נפתח לראשונה בית ספר ללימוד אמנות לציבור הדתי "פרדס", לצד כמה מגמות אמנות שניתן למצוא פה ושם בכמה ישיבות תיכוניות ואפילו ישיבה לאמנויות. ייתכן שאלו ניצנים ראשונים, אבל מהפיכה עוד אין כאן, ובטח שלא כזאת שתתפתח דווקא מהצד הגברי.

כבוגר מגמת אמנות ולימודי אמנות אני יכול להעיד שלרוב התקשיתי להתגאות בזה בחברה המגזרית מחשש שאספוג מבטים ואכן שמרתי על העיסוק שלי בצנעה. כאילו כישרון טבעי זה הוא אינו מתנתו ורצונו של בורא עולם ושום קשר לא קיים בין המשיכה שלי לתחום לבין עבודת הבורא, אולי בשונה מהתפיסה כלפי מוזיקה.

כיום אני יכול לצעוק, ללא מורא, שצריך לשים סוף לתפיסה הזאת שלפיה אמנות היא לנשים בלבד. במבט היסטורי כל האמנים היו גברים מאחר וזה נחשב אז מקצוע גברי לחלוטין. אבל כל כך מיותר להציג הוכחות היסטוריות כאשר עומד מולך ילד או נער שהעיסוק באמנות גורם לו לזרוח, וזה אוויר לנשימה בעבורו ובייחוד במקרה שמסתגר בחדרו כישרון אנושי שיכול להיהפך למטאור בתחום האמנות ולתרום רבות.

גברים דתיים יכולים לעסוק באמנות, על שלל גווניה, וליצור אמנות אמתית ולא מזויפת או מתחסדת ומתחבאת. לא בשם התרפיה שבדבר או הצורך להבעה כלשהיא. צריך לצאת החוצה, לפרוץ, להביא את בשורת האמנות לעם. כי יש גם מתוכנו כאלה שיש להם מה להגיד, להראות ולתרום.

אני חולם שלצד מגמות כמו כימיה וביולוגיה, ובשנים האחרונות גם תקשורת, תתייצב בגאון מגמת אמנות. עכשיו מגיע תורה לפרוץ מתוכנו. כמורה לאמנות גם חסר לי שאין מוסד שבו קיימת הוראת אמנות לגברים.

אני יכול להעיד שאי אפשר להטמין את הכישרון עמוק עמוק ולהסתיר אותו. הוא תמיד יהיה שם, יגעש כמו לבה, וימאן לפרוץ. כי זה חלק הפנימיות שמבקש מענה וכל הניסיונות להסתירו הוא חסר סיכוי ובגדר עוול, כמובן אם לא נפרצות כאן גדרי ההלכה והאמונה.

בזמנו היה פחד מהתקשורת, אבל הוא כמעט שנעלם, ונפרצו חומות הפחד. עכשיו צריך להסיר את הפחד גם מהאמנות. פחד מזה שחושבים כי מדובר תמיד בגוף חשוף או בביטוי פרובוקטיבי. אמנות זה גם לא בהכרח תמיד מילים כמו רגש, חשיפה שלילית, הבעה מוגזמת, פרובוקציה ופתיחות ללא הגבלה. צריך להפסיק לפחד. להפסיק עם התפיסה שזו תכונה נשית, ומהיתר ה"תחביב" שבזה, ולהתחיל לקפוץ למים. לא להתבייש להיחשף ולחשוף אמנות יפה, נקייה, בריאה וטהורה. אמנם בצעדים זהירים ובטוחים אבל זה לא סיבה שלא להתחיל לצעוד.

אמנות היא פן מסוים בעבודת ה', שלפעמים היא חלק מהתבוננות ביצירתו הפלאית של הבורא וציור קסמיה. אם נצליח לשחרר מכבלי החברה את הכישרונות החבויים נוכל להביא תרומה ענקית לתחום האמנות. זה הזמן לכישרונות לפרוץ החוצה ולהביא בשורות חשובות, מרעננות, משמעותיות וערכיות.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה