פרשת בראשית- לקחת אחריות

בפרשת בראשית, מיד אחרי חטא עץ הדעת, הקב"ה שואל את האדם המן העץ אשר אמרתי לך לא תאכל ממנו, אכלת? והאדם מפנה אצבע מאשימה לאשה, ורומז לאשמת הקב"ה: "האשה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי...". או אז פונה הקב"ה לאשה, והאדם חושב שהנה הצליח לגלגל את האשמה לש"ג. האשה גם היא מגלגלת הלאה: "הנחש השיאני...". אז פונה הקב"ה לנחש, וגם האשה חושבת שעלה בידה לגלגל את האשמה הלאה. הקב"ה פונה לנחש, ומקלל אותו. אך אז חל המפנה. הקב"ה חוזר לאשה וקללתה בפיו, וממנה לאדם: ארורה האדמה בעבורך... בזיעת אפך תאכל לחם.

אי אפשר באמת לגלגל אחריות. כל אחד וחלקו, כל אחד נידון בתחום הבחירה שלו. לעתים, על מנת לצאת נקיים, בעיקר מייסורי מצפון, אנו מחפשים את האשם האחד שעליו ניתן לגלגל את הכל, אך הקב"ה דורש מאיתנו לשאול "איכה" בתוך הסיפור הגדול. היכן החלק, ולו הקטן ביותר, שאתה יכולת לנהל אותו אחרת.

כמה גדול דוד המלך בשעה שנתן הנביא אומר לו "אתה האיש" והוא משיב מיד: "חטאתי להשם". זהו. בלי מילים נוספות. ללא תירוצים. אני. אני חטאתי להשם. תשובת נתן אף היא מיידית: "גם השם העביר חטאתך לא תמות".

יהי חלקנו עם נוטלי האחריות, עם המודים והיודעים סוד התיקון.