close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

התשובה שייכת לצעירים

הרב יוני לביאה תשרי, תשעב03/10/2011

האם יש לאדם סיכוי להשתנות? האם זה אכן קל יותר בגיל צעיר מאשר בגיל מבוגר יותר? איך מתחילים ומה צריך להפנים?

תגיות:

"כבר כמה חודשים שאני עמוק בתוך הסיפור הזה. אבל ככל שעובר הזמן אני מרגיש שהסיכוי לצאת מהבוץ רק נהיה קטן יותר. מה לא עשיתי בשביל להפסיק. להשתחרר מכל הגועל הזה. אבל אני תקוע. בכל פעם שאני מתיישב מול האינטרנט, אני כבר יודע איך זה ייגמר. מי שמכיר אותי לא היה מאמין שלי קורה דבר כזה. אבל הסרט הרע הזה לא נגמר, ואני הגיבור המרכזי שלו.

למחרת בבוקר אני קם. איכשהו. גורר את עצמי לישיבה. אבל אין. זה כבר לא זה. איך אני יכול לעמוד ולהתפלל לאלוקים אחרי מה שעשיתי אתמול בלילה?! על מי אני בא לעבוד?! הרי הוא יודע איזה מין טיפוס


מושחת אני. אחר כך אני יושב בַּסֶדֵר. העיניים שלי מרפרפות על הגמרא, אבל המילים האלו נראות לי פתאום כל כך רחוקות, לא מובנות, סתומות. החברותא שלי מנסה לדבר אלי, לעורר אותי, אבל הלב שלי כבוי".

האם יש סיכוי להשתנות?
"זה לא נכון שאנשים לא משתנים", אמר פעם אדם אחד, "הם משתנים לרעה...". התפיסה היהודית שוללת את העמדה הפסימית הזו. "אין לך דבר שעומד בפני התשובה" קבע הרמב"ם, והיכולת של האדם לחולל מהפכות בחייו, היא עצומה. מצד שני, אף אחד לא הבטיח לנו שזה עומד להיות קל. להפך. פשוט יותר להחליף פעמיים מכונית, וחמש פעמים סלולארי, מאשר לשנות משהו יסודי אחד באישיות שלך. אלא שבנקודה הזו, דווקא לבני הנוער יש יתרון מסוים. בגיל צעיר אדם פחות מקובע. פחות שבוי בהרגלים ומוסכמות עתירי שנים. הנפש 'גמישה' יותר ומסוגלת לשינויים. גיל ההתבגרות מתאפיין בחיפוש, פריצת גבולות, ניסוי ותעייה, אלמנטים היכולים לסייע בתהליך של תשובה ושינוי האישיות.

אומנם, לְצַד זה יש גם חסרונות אופייניים לגיל הנעורים. המכבש החברתי לוחץ וסוחף, ולא תמיד למקומות הנכונים. חוסר היכולת לראות דברים בפרספקטיבה רחבה של שנים וניסיון חיים. הקושי לתפוס דברים בפרופורציות נכונות. תפיסה חד-ממדית של שחור/לבן, "הכול או לא כלום". כל אלו גורמים לסערות, בלבולים וחוסר יציבות ומערימים מכשולים בדרך למעלה.

אחת הטעויות הנפוצות המאפיינת בני נוער היא "מעגל הקסם" של החטא, המקשה מאוד לחזור למסלול חיובי של תיקון. המכתב שהובא בפתיחה מציגה זווית אחת שלו. בעלי המוסר בעומק אבחנתם האירו לנו שהנזק הגדול של ה'נחש' אינו בעצם ההכשה. כאב הדקירה חולף אחרי רגע. אך הארס המפעפע מתפשט בגוף הרבה אחרי שהנחש כבר הסתלק למאורתו. הפגיעה האנושה של היצר אינה בעצם המכשול שהוא מציב בפניך, אלא בהרגשה הבאה בעקבותיה. חידלון, חוסר אונים, חולשה, דימוי עצמי ירוד ושלילי, כשמכאן רק פרוש מדרון חלקלק לתהומות נמוכים עוד יותר.

תשובת הנוער
חזרה בתשובה היא עניין מאוד אינדיבידואלי. אך בכל זאת ננסה להצביע על מספר תחומים בהם כדאי לנוער דתי למקד את מבטו בחתירה שלו למקום גבוה יותר:

- "המעבר מאינסטינקט להכרה" – כך כינה הרב קוק תהליך שעובר על האנושות בכללה, כמו גם על כל אדם באופן אישי. מעבר ממצב בו ההתנהלות היא פרי של זרימה טבעית, מחד, וחיקוי הסביבה מאידך, למצב בו הדעת והשכל הם המנווטים את החיים. הגיל בו הילד מגיע לבשלות המאפשרת לעשות את הסוויץ' הזה - הוא גיל הנעורים. וכאן הבחירה נתונה ביד כל נער ונערה. האם להמשיך לזרום בהנהגת ה"טייס האוטומטי", להיות דתי כי 'ההורים שלי דתיים', 'אני חי בסביבה דתית', או 'סתם, כי התרגלתי למשהו מסוים'. או לעלות קומה, ולפתח עולם חדש של עומקים ומשמעויות, של עשיית דברים מתוך חיבור והזדהות. כל אלו יִנְפְחוּ נשמת חיים בכל ההתנהלות הטכנית שנעשתה עד היום. רוב האנשים בוחרים בדרך הראשונה. האם אצלכם זה יהיה אחרת?

- "התרבות הזאת לא לנו" – העולם המודרני הנשלט על ידי הטכנולוגיה, מקצר את שעות וימי העבודה הנדרשים כדי לבצע את המשימה, ומאפשר לאנשים שעות פנאי רבות יותר מבעבר. אל תוך חלל הזמן הרחב שנוצר נכנס לו עולם הבידור, על שלל גווניו. סרטים, הצגות, הופעות, ספרים, עיתונים. אין כמו הנוער שצורך בשמחה את מה שמגישה לפיו התרבות הנוכחית. מספר שעות הַמִרְקַע שצובר נער ממוצע עד גיל שמונה עשרה עלול להצטבר לכדי ארבע שנים (!). אלא שבזבוז הזמן הוא הבעיה הקטנה. הצרה האמיתית היא עולם שלם של תכנים וערכים, העוברים בצורה גלויה וסמויה, דרך אמצעי המדיה ללא ביקורת וסינון. מסרים העומדים בדרך כלל בניגוד גמור לעולם הערכים הדתי-אמוני שמשתדלים להנחיל להם במערכת החינוך ותנועות הנוער. האם כמו שאתה בורר היטב את מה שנכנס לך לפה, אתה שם לב למה שחודר דרך העיניים והאוזניים? האם אתה מסוגל גם ללחוץ על סטופ בשלט ברגע הנדרש או להקליק עם העכבר על האיקס הקטן למעלה?

- "אומרים אהבה יש בעולם" – אין נושא המעסיק את בני הנוער, כמו הבנות את הבנים והבנים את הבנות. כמה זמן, כוחות, ואנרגיות נפשיות מושקעים במרחב שבינו לבינה. כמעט תמיד מדובר בנתינת גז על הילוך סרק, כשאנרגיות אדירות יורדות לטימיון, ומשאירות אחריהן שובל של לבבות מצולקים ושבורים. יש צורך לפתח כוחות רבים של גבורה, סבלנות ואיפוק, יכולת להציב גבולות ברורים ולהיות נאמנים להדרכות ההלכה, כדי לא להסתבך במערכות יחסים בוסריות שקשה אחר כך לצאת מהן. גיל הנעורים הוא בדיוק הזמן בו כל אחד מן הצדדים צריך להשקיע את המקסימום בעצמו, בפיתוח האישיות שלו והעצמתה, ולשמור את כל הטוב שבו לזמן הנכון ולאדם המתאים.

ולסיום, מילה אחת של פרגון. מעולם לא היה קל להיות נער/ה מתבגר. בדור שלנו נראה שזה קשה מאי פעם. עוצמות כאלו של ניסיונות, פיתויים ומלכודות שאופפות מכל עבר, טרם היו. מדהים לראות כל פעם מחדש בנים ובנות צעירים, הגדלים בתוך העולם המטורף והמבלבל הזה, ובכל זאת צומחים להיות אנשים מאמינים, מוסריים, ישרים וטובים המפלסים להם דרך במטרה להוסיף עוד אור בעולם.

הרב יוני לביא הוא מנהל מוקד הנוער "חברים מקשיבים" בטלפון ובאינטרנט

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה