איך מותר לנשיא ארגנטינה ללמוד תורה?

הרב שי טחןיגכסליותשפג07/12/2022
שאלה:
נשיא ארגנטינה היקר חאבייר מיליי הכריז קבל עם ועידה שהוא לומד תורה עם רב כל יום, ואני תמה איך מותר לו ללמוד תורה, ואף שיש לומר שאין הוא יודע שאסור לגוי ללמוד תורה, אבל עדיין קשה לי איך מותר לרב ללמד נכרי תורה
תשובה:
שלום וברכה לשואל.האיסור ללמד גוי תורה נלמד מהפסוק: (תהילים קמז): "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", ודייקה מזה הגמרא (חגיגה יג,א) שאין מוסרים דברי תורה לגוי. ועוד למדה הגמרא (סנהדרין נט,א) מהפסוק: (דברים לג ד): "תורה ציוה לנו משה מורשה" - לנו התורה היא מורשה, ולא להם.
ולכן אסור ללמדם תורה כמו שכתבו תוספות (חגיגה יג,א ד״ה אין מוסרין) שהמלמדם עובר על איסור ’לפני עיור לא תיתן מכשול’.
אכן כאן יש לדון בנכרי שרוצה להתגייר שניתן ללמדו כמו שמצאנו באותו גוי שבא לפני הלל הזקן ללמוד תורה (שבת לא,א), וכתב על זה המהרש״א (ד״ה אמר ליה): ואין להקשות איך לימדו תורה קודם שנתגייר, והרי עכו״ם הלומד תורה חייב מיתה, שיש לומר שכיון שאותו נכרי בא להתגייר הרי הוא רשאי ללמוד תורה.
אלא שרבי עקיבא איגר (בשו"ת קמא סימן מא) חלק על דבריו מחמת דיוק מדברי התוספות שלא כמסקנת המהרש״א, והסיק שאין ללמד גוי תורה עד אחר תהליך הגיור. ורק מודיעים לו קודם הגיור תוכנם של כמה מצוות קלות.
והנה נשיא ארגנטינה החשוב גילה דעתו שבכוונתו להתגייר בעתיד ולכן ניתן לסמוך על דעת המהרש״א, ובכל אופן ישנם דברים שניתן ללמד כל גוי, וכגון את שבע המצוות של בני נח שיש להם לדעתם (תוספות ע״ז ג,א ד״ה שאפילו).
ועוד יש מתירים ללמדם תורה שבכתב כמו שהוכיח הגאון ר״מ פינשטיין (יו״ד ג’ סימן צ’) שישראל התחייבו בכניסתם לארץ לכתוב את ספר התורה בשבעים לשון כדי שאומות העולם יעתיקו אותה וילמדוה (סוטה לה, ב).
וכנ״ל כתב גם המהר״י אסאד (שו״ת יהודה יעלה סימן ד’) והוכיח זאת מזה שגילה הקב״ה את התורה לכל האומות, שרק לימוד בעיון התלמוד נאסר כמו שנאמר ’גוי העוסק בתורה חייב מיתה’, ודייק שהכוונה בתיבה ’עוסק’, שהוא טורח ויגע בפלפול במשא ומתן. ולכן אנו מברכים ’לעסוק בדברי תורה’, אולם בתורה שבכתב נאמר לימוד ולא עיסוק, וכזה לימוד רשאי הגוי ללמוד.
זאת ועוד שיש שכתבו שהאיסור לא נאמר על הוראת מעשה כ’הלכות יבשות’ ללא הסבר וטעם (תפארת ישראל זבחים יד, אות לו) שלא נחשב לימוד ללא הבנת הדברים כלימוד.
ולכן יש להניח שאותו רב המלמדו תורה הסתמך על אחד הטעמים הנ״ל.
ויהי רצון שהקב״ה יברך את נשיא ארגנטינה בכל מילי דמיטב על יחסו החם והאוהב לעמנו.
תשובות נוספות בנושא-
שאלה בנוגע להמשך קשר עם גויה
יש בשאלה כמה חלקים לדעתי.
מבחינה הלכתית- כידוע- לא מגיירים אנשים בשביל אישות. בית דין לא יקבל אותה כיהודיה אם היא רוצה להתחתן. זה נכון שלפעמים מגיירים אחרי חתונה, כאשר ברור שיש מצב שהזוג ישארו נשואים, אז מגיירים, אבל במבחינה הלכתית לא מגיירים בשביל חתונה.
מבחינה מעשית- כידוע, יש המון אנשים בעולם שרוצים לבוא ולגור בישראל. זו מדינת רווחה, המצב כאן טוב מאוד יחסית לעולם ולכן יש נשים רבות שהיו מעוניינות למצוא ישראלי לחיות איתו. יש למיטב ידיעתיאפילו גופים שעוסקים בזה- מביאים "כלות" ממדינות כמו אוקרייאנה, לטביה וכו'... הכלה מרוויחמה מעבר לחיי רווחה והגבר מרוויח כלה שדי משועבדת לו. ולכן קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, לדעת מה באמת הכוונות שלה ומה היא רוצה. תיאורטית, אם תאמר לה שאתה עוזב אותה, והיא בכל זאת תתגייר, אולי יש בכל משום מבחן. היא צריכה קודם לרצות להתגייר. כמובן. אנימאוד מסופק אם מישהו שעבדה במקום כזה וכדומה- זו באמת הכוונה שלה.
מבחינה רוחנית- יש כאן בהחלט בעה, כפי שאתה בעצמך בוודאי מבין. עתם המקומות הללו הם נגד רצון ורוח התורה. לא רק יצירת הקשר הראשוני בתשלום, אלא תשלום על שירותי מין זה דבר מאוד מאוד לא רוחני. ולבנות בית על בסיס כזה זה כמובן דבר נורא ואיום.
יש בשאלה כמה חלקים לדעתי.
מבחינה הלכתית- כידוע- לא מגיירים אנשים בשביל אישות. בית דין לא יקבל אותה כיהודיה אם היא רוצה להתחתן. זה נכון שלפעמים מגיירים אחרי חתונה, כאשר ברור שיש מצב שהזוג ישארו נשואים, אז מגיירים, אבל במבחינה הלכתית לא מגיירים בשביל חתונה.
מבחינה מעשית- כידוע, יש המון אנשים בעולם שרוצים לבוא ולגור בישראל. זו מדינת רווחה, המצב כאן טוב מאוד יחסית לעולם ולכן יש נשים רבות שהיו מעוניינות למצוא ישראלי לחיות איתו. יש למיטב ידיעתיאפילו גופים שעוסקים בזה- מביאים "כלות" ממדינות כמו אוקרייאנה, לטביה וכו'... הכלה מרוויחמה מעבר לחיי רווחה והגבר מרוויח כלה שדי משועבדת לו. ולכן קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, לדעת מה באמת הכוונות שלה ומה היא רוצה. תיאורטית, אם תאמר לה שאתה עוזב אותה, והיא בכל זאת תתגייר, אולי יש בכל משום מבחן. היא צריכה קודם לרצות להתגייר. כמובן. אנימאוד מסופק אם מישהו שעבדה במקום כזה וכדומה- זו באמת הכוונה שלה.
מבחינה רוחנית- יש כאן בהחלט בעה, כפי שאתה בעצמך בוודאי מבין. עתם המקומות הללו הם נגד רצון ורוח התורה. לא רק יצירת הקשר הראשוני בתשלום, אלא תשלום על שירותי מין זה דבר מאוד מאוד לא רוחני. ולבנות בית על בסיס כזה זה כמובן דבר נורא ואיום.
ברכת כהנים ומשפט פיתגורס
שלום וברכה,
שמעתי על זה. אני שמעתי משמו של הרב מאיר מזוז שליט"א. ואני לא יודע אם הרב מזוז הוא המקור או שמא הוא הביא משמו של אחר.
בכל מקרה-
משפט פיתגורס, כידוע, קובע שבמשולש שווה זווית, אורך היתר בריבוע פלוס היתר השני בריבוע (שני הקווים שהם סביב הזווית הישרה), שווה לאורך המיתר בריבוע. כלומר- הצלע השלישית בריבוע.
או כמו שכותבים את זה-
a^2+b^2= c^2
a בחזקת 2, פלוס b בחזקת 2, שווה לc בחזקת 2.
בברכת כהנים יש שלושה פסוקים. וחכמים אומרים עליה- "נתתי ברכה משולשת לעם משלוש על ידי שלישי". ברכה עם שלושה פסוקים, לעם שמחולק לכהנים לווים וישראלים, על ידי לוי שהוא שלישי לבטן.
אם נמנה את האותיות בפסוק הראשון, יש שם 15 אותיות.
בפסוק השני יש 20 אותיות.
בפסוק השלישי יש 25 אותיות.
ואז-
15 בחזקת 2, פלוס 20 בחזקת 2, שווה בדיוק ל25 בחזקת 2- 625.
תבדקו...
ככה שמשפט פיתגורס על המשולש, עובד ב/שלושת הפסוקים של הברכה שחכמים אומרים עליה שהיא "משולשת".
די מדהים...
שלום וברכה,
שמעתי על זה. אני שמעתי משמו של הרב מאיר מזוז שליט"א. ואני לא יודע אם הרב מזוז הוא המקור או שמא הוא הביא משמו של אחר.
בכל מקרה-
משפט פיתגורס, כידוע, קובע שבמשולש שווה זווית, אורך היתר בריבוע פלוס היתר השני בריבוע (שני הקווים שהם סביב הזווית הישרה), שווה לאורך המיתר בריבוע. כלומר- הצלע השלישית בריבוע.
או כמו שכותבים את זה-
a^2+b^2= c^2
a בחזקת 2, פלוס b בחזקת 2, שווה לc בחזקת 2.
בברכת כהנים יש שלושה פסוקים. וחכמים אומרים עליה- "נתתי ברכה משולשת לעם משלוש על ידי שלישי". ברכה עם שלושה פסוקים, לעם שמחולק לכהנים לווים וישראלים, על ידי לוי שהוא שלישי לבטן.
אם נמנה את האותיות בפסוק הראשון, יש שם 15 אותיות.
בפסוק השני יש 20 אותיות.
בפסוק השלישי יש 25 אותיות.
ואז-
15 בחזקת 2, פלוס 20 בחזקת 2, שווה בדיוק ל25 בחזקת 2- 625.
תבדקו...
ככה שמשפט פיתגורס על המשולש, עובד ב/שלושת הפסוקים של הברכה שחכמים אומרים עליה שהיא "משולשת".
די מדהים...
ההבדלים בין הירושלמי לבבלי
טוב. זה פחות או יותר כל התורה כולה על רגל אחת.
ההבדלים בין הירושלמי והבבלי מפרנסים ספרים ונשתברו עליהם קולמוסים.
אבל, בבסיס של הבסיס אתה צודק... הירושלמי מפרש ישירות, פחות מתחבט, ניגש ישר לעניין. ואילו הבבלי ניגש לדברים בבירור טרחני יותר, דקדקני יותר.
בישיבה הרבכ וויצמן שליט"א היה מתאר את זה כמו עיוור ואדם שרואה שנכנסים לחדר. הפיקח רואה מיד הכל... מבין כל דבר היכן הוא נמצא, לא נכנס בשולחנות, בכיסאות וכדומה. ואילו העיוור מתחבט ברהיטים, נכנס בפינות של השולחן ולאט לאט, תוך כדי נדודים עיוורים בחדר, הוא לומד איפה כל דבר נמצא.
לכאורה, הפיקח הרבה יותר טוב... הוא רואה מיד, לא מתחבט ולא נחבט בפינות... וזה יתרון גדול. לראות מיד אור. אבל מצד האמת יש יתרון גם לעיוור, דווקא ההתחבטות שלו בכל רהיט, המכות שהוא חוטף, גורמים לזה שהוא מכיר את החדר יותר טוב. אחרי שהוא נכנס בפינה של הכיסא, הוא לעולם לא ישכח איפה הכיסא נמצא. הוא מכיר יותר את הפרטים...
ככה שלכל אחד יש יתרון וחיסרון...
טוב. זה פחות או יותר כל התורה כולה על רגל אחת.
ההבדלים בין הירושלמי והבבלי מפרנסים ספרים ונשתברו עליהם קולמוסים.
אבל, בבסיס של הבסיס אתה צודק... הירושלמי מפרש ישירות, פחות מתחבט, ניגש ישר לעניין. ואילו הבבלי ניגש לדברים בבירור טרחני יותר, דקדקני יותר.
בישיבה הרבכ וויצמן שליט"א היה מתאר את זה כמו עיוור ואדם שרואה שנכנסים לחדר. הפיקח רואה מיד הכל... מבין כל דבר היכן הוא נמצא, לא נכנס בשולחנות, בכיסאות וכדומה. ואילו העיוור מתחבט ברהיטים, נכנס בפינות של השולחן ולאט לאט, תוך כדי נדודים עיוורים בחדר, הוא לומד איפה כל דבר נמצא.
לכאורה, הפיקח הרבה יותר טוב... הוא רואה מיד, לא מתחבט ולא נחבט בפינות... וזה יתרון גדול. לראות מיד אור. אבל מצד האמת יש יתרון גם לעיוור, דווקא ההתחבטות שלו בכל רהיט, המכות שהוא חוטף, גורמים לזה שהוא מכיר את החדר יותר טוב. אחרי שהוא נכנס בפינה של הכיסא, הוא לעולם לא ישכח איפה הכיסא נמצא. הוא מכיר יותר את הפרטים...
ככה שלכל אחד יש יתרון וחיסרון...
כמה מסכתות יש בש"ס?
בש"ס משניות יש 63 מסכתות.
על רובן יש גמרא (בבלי או ירושלמי), כאשר בבלי יש 43 מסכתות גמרא (זה מספר שניתן לחלוק עליו, כי בחלק קטן מהמסכתות זו לא בדיוק גמרא).
בכל מקרה- 63 מסכתות ו43 בש"ס בבלי.
אני מעתיק כאן את סיכום המסכתות שבש"ס שבמשנה, מתוך הספר הנפלא של הרב מ.ד. גרוס- "אבות הדורות":
סדר זרעים-
ברכות, פאה, דמאי, כלאיים, שביעית, תרומות (בלשון הרמב"ם- תרומה גדולה), מעשרות (בירושלמי- מעשר ראשון), מעשר שני, חלה, ערלה, ביכורים.
סדר מועד-
שבת, עירובין, פסחים, שקלים, יומא, סוכה, ביצה (יום טוב), ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה.
סדר נשים-
יבמות, כתובות, נדרים, נזיר, סוטה, גיטין, קידושין.
סדר נזיקין-
בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עדויות, עבודה זרה, אבות, הוריות.
סדר קדשים-
זבחים (שחיטת קדשים), מנחות, חולין, בכורות, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, תמיד, מידות, קינים.
סדר טהרות-
כלים, אהלות (אהילות), נגעים, פרה, טהרות, מקוואות, נידה, מכשירין, זבים, טבול יום, ידיים, עוקצין.
בש"ס משניות יש 63 מסכתות.
על רובן יש גמרא (בבלי או ירושלמי), כאשר בבלי יש 43 מסכתות גמרא (זה מספר שניתן לחלוק עליו, כי בחלק קטן מהמסכתות זו לא בדיוק גמרא).
בכל מקרה- 63 מסכתות ו43 בש"ס בבלי.
אני מעתיק כאן את סיכום המסכתות שבש"ס שבמשנה, מתוך הספר הנפלא של הרב מ.ד. גרוס- "אבות הדורות":
סדר זרעים-
ברכות, פאה, דמאי, כלאיים, שביעית, תרומות (בלשון הרמב"ם- תרומה גדולה), מעשרות (בירושלמי- מעשר ראשון), מעשר שני, חלה, ערלה, ביכורים.
סדר מועד-
שבת, עירובין, פסחים, שקלים, יומא, סוכה, ביצה (יום טוב), ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה.
סדר נשים-
יבמות, כתובות, נדרים, נזיר, סוטה, גיטין, קידושין.
סדר נזיקין-
בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עדויות, עבודה זרה, אבות, הוריות.
סדר קדשים-
זבחים (שחיטת קדשים), מנחות, חולין, בכורות, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, תמיד, מידות, קינים.
סדר טהרות-
כלים, אהלות (אהילות), נגעים, פרה, טהרות, מקוואות, נידה, מכשירין, זבים, טבול יום, ידיים, עוקצין.
לימוד גמרא בעזרת הכלים המודרניים
זו שאלה חשובה מאוד ואני די שמח עליה.
האמת היא שגם לי יצא לאחרונה לשמוע את האמירות הללו... וחשוב להתייחס אליהן. אני מניח שזה נובע מהשפע הגדול והעצום, ברוך השם, של ספרים חדשים בסגנונות כאלו ומכך שיש יותר ויותר ספרים שהם מאוד מפורשים ומפורטים.
אז בשלב ראשון נאמר- אם מישהו לא יודע ללמוד גמרא, אם זמנו דחוק או שאין לו מנוחת נפש, או אם הוא נתקל בקושי בהבנה והוא צריך להבין מה כתוב בצורה ברורה- הכלים הללו הם מצויינים. למי שרוצה להיכנס לעולמה של גמרא, להבין סוגיות היטב והוא מתקשה עם השלבים הראשונים או עם הארמית, זה מצויין, נפלא ופותח עולם שלם שהיה סגור לרבים.
מצד שני, תורה שבעל פה איננה רק "להבין את החומר", חשוב ועקרוני ככל שיהיה. אנחנו יודעים שבתקופות מסויימות היה איסור גדול מאוד לכתוב את התורה שבעל פה, ממש איסור חמור. למה? כי התורה שבעל פה היא דבר מתפתח, דבר שעובר מדור לדור בצורה מסויימת ומכיל הרבה מעבר ל"מילים" (כמובן שיש עוד יסודות בעניין של תורה שבעל פה שלא נכתבה, אולם אני מתייחס רק לפן הזה כרגע- הפן של העברת דברים בצורה לא ישירה...). התורה היא כמו שירה, ובשירה לא כותבים הכל, זה אחד ההבדלים המהותיים שבינה לבין פרוזה. בשירה יש רווח בין השורות שאותו צריך למלא... עוד בעניין הזה ניתן לשמוע בשיעור פרשת שבוע על פרשת בשלח.
והתורה היא כזאת, היא כתובה פעמים רבות בצורה שמחייבת דרישה, לפעמים אפילו בצורה כזו שנתקע, כדי שנהיה חייבים לדרוש. הרי כל מי שלומד משנה מבין שזה כך, שחכמים ב"כוונה" סדרו את הדברים בצורה לא פשוטה, כדי שנוכל ונצטרך להרחיב, ללמוד עוד, להתאמץ.
המאמץ הוא לא רק עניין של "דרוש וקבל שכר", כלומר- שכר על עצם המאמץ, המאמץ הוא חלק מהעניין, הוא הופך את התנאים והאמוראים לחלק ממך, כי אתה לא מבין אותם, אתה מתאמץ, אתה משתגע, אתה יוצא מדעתך ואתה חושף על ידי עולמות שלמים שלא "כתובים". הבעיה, לענ"ד, עם פירוש מפורט מידי, הוא שהוא מגביל לכתוב, הוא "מפרש אתהמילים" ולכן ממילא דוחה את המאמץ.
אולם לא רק זאת... פעמים רבות הקושי בהבנת הגמרא מפתח את הצורך להבין יותר וממילא לראות יותר דעות, יותר הסברים. באופן פרדוקסלי, אולי, פעמים רבות אנשים קטנים כמונו מוסיפים הרבה על הדחורות הקודמים, נלחמים על דעות, מקבלים דעת פרשן מסויים ודוחים אחרת... ויש כמעט לכל שורה בתורה שבעל פה הרבה הסברים, המון דעות, תיקונים, הגהות ומשמעויות... ופירוש "פשוט" מידי כובל אותך לדעה מסויימת. כובל אותך להבנה אחת ולא לאחרות. כבר "אין לחפש", כי הבנת והכל, לכאורה, מיושב. וזה פספוס גדול.
בקיצור- אם המטרה היא להבין, להבין את המילים, אז ניתן בהחלט ללמוד מכל התלמודים החדשים, אבל אם רוצים ל"למוד", לחפור, להעמיק ולהפוך לחלק מהתורה, צריך לשבור את הראש.
זו שאלה חשובה מאוד ואני די שמח עליה.
האמת היא שגם לי יצא לאחרונה לשמוע את האמירות הללו... וחשוב להתייחס אליהן. אני מניח שזה נובע מהשפע הגדול והעצום, ברוך השם, של ספרים חדשים בסגנונות כאלו ומכך שיש יותר ויותר ספרים שהם מאוד מפורשים ומפורטים.
אז בשלב ראשון נאמר- אם מישהו לא יודע ללמוד גמרא, אם זמנו דחוק או שאין לו מנוחת נפש, או אם הוא נתקל בקושי בהבנה והוא צריך להבין מה כתוב בצורה ברורה- הכלים הללו הם מצויינים. למי שרוצה להיכנס לעולמה של גמרא, להבין סוגיות היטב והוא מתקשה עם השלבים הראשונים או עם הארמית, זה מצויין, נפלא ופותח עולם שלם שהיה סגור לרבים.
מצד שני, תורה שבעל פה איננה רק "להבין את החומר", חשוב ועקרוני ככל שיהיה. אנחנו יודעים שבתקופות מסויימות היה איסור גדול מאוד לכתוב את התורה שבעל פה, ממש איסור חמור. למה? כי התורה שבעל פה היא דבר מתפתח, דבר שעובר מדור לדור בצורה מסויימת ומכיל הרבה מעבר ל"מילים" (כמובן שיש עוד יסודות בעניין של תורה שבעל פה שלא נכתבה, אולם אני מתייחס רק לפן הזה כרגע- הפן של העברת דברים בצורה לא ישירה...). התורה היא כמו שירה, ובשירה לא כותבים הכל, זה אחד ההבדלים המהותיים שבינה לבין פרוזה. בשירה יש רווח בין השורות שאותו צריך למלא... עוד בעניין הזה ניתן לשמוע בשיעור פרשת שבוע על פרשת בשלח.
והתורה היא כזאת, היא כתובה פעמים רבות בצורה שמחייבת דרישה, לפעמים אפילו בצורה כזו שנתקע, כדי שנהיה חייבים לדרוש. הרי כל מי שלומד משנה מבין שזה כך, שחכמים ב"כוונה" סדרו את הדברים בצורה לא פשוטה, כדי שנוכל ונצטרך להרחיב, ללמוד עוד, להתאמץ.
המאמץ הוא לא רק עניין של "דרוש וקבל שכר", כלומר- שכר על עצם המאמץ, המאמץ הוא חלק מהעניין, הוא הופך את התנאים והאמוראים לחלק ממך, כי אתה לא מבין אותם, אתה מתאמץ, אתה משתגע, אתה יוצא מדעתך ואתה חושף על ידי עולמות שלמים שלא "כתובים". הבעיה, לענ"ד, עם פירוש מפורט מידי, הוא שהוא מגביל לכתוב, הוא "מפרש אתהמילים" ולכן ממילא דוחה את המאמץ.
אולם לא רק זאת... פעמים רבות הקושי בהבנת הגמרא מפתח את הצורך להבין יותר וממילא לראות יותר דעות, יותר הסברים. באופן פרדוקסלי, אולי, פעמים רבות אנשים קטנים כמונו מוסיפים הרבה על הדחורות הקודמים, נלחמים על דעות, מקבלים דעת פרשן מסויים ודוחים אחרת... ויש כמעט לכל שורה בתורה שבעל פה הרבה הסברים, המון דעות, תיקונים, הגהות ומשמעויות... ופירוש "פשוט" מידי כובל אותך לדעה מסויימת. כובל אותך להבנה אחת ולא לאחרות. כבר "אין לחפש", כי הבנת והכל, לכאורה, מיושב. וזה פספוס גדול.
בקיצור- אם המטרה היא להבין, להבין את המילים, אז ניתן בהחלט ללמוד מכל התלמודים החדשים, אבל אם רוצים ל"למוד", לחפור, להעמיק ולהפוך לחלק מהתורה, צריך לשבור את הראש.
תעסוקה ועבודה
בודאי שיש קשר בין מצב רוח לביטחון עצמי, ככל שמצב הרוח טוב יותר, כך יש יותר כח לחיות, להתקדם, לעשות ובטחון עצמי.
לא הבנתי משאלתך מדוע אתה מאוכזב מהמעבר לעבודה, האם זה מבחינה דתית? מבחינה אחרת?
בכל מקרה אני מברך אותך שתצליח ותתקדם ותסתדר בכל מה שתרצה, אתה וחברך.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב שי טחן
עוד בנושא הלכה
מוצרים








