לימוד גמרא בעזרת אמצעים
הרב יניב חניאיאסיווןתשפ03/06/2020
שאלה:
לימוד גמרא באמצעות עזרים כמו גמרא סדורה, לכתחילה או בדיעבד?
תשובה:
זו שאלה טובה, שאני חושב עליה הרבה.אחרי ההקדשמה שבה אומר שהדברים הללו נפלאים, מועילים מאוד וטובים מאוד כדי לקרב את עם ישראל לתורה.
אני חושב שצריך לחלק את התשובה לשניים-
למי שלא לומד גמרא כ"דרך חיים", שלמי שמאוד מתקשה בהבנת הגמרא, מי שהדברים שם נראים לו סתומים, או מי שהזמן בים שלו פשוט לא מספיק לשעות של לימוד- הדברים הללו באמת הם הבחירה הראשונה. זו דרך נפלאה ללמוד לבד, למרות שאין זמן, להתקדם, לראותאת דברי חכמים ולהבין אותם ולתת רקע למי שאין.
למי שהוא מבין בעצמו, ויכול ללמוד גמרא ובטח לאברכים או לרבנים, יש בלימוד כזה קצת בעיה. כי הקושי בלימוד המגרא הוא חלק מהדרך. הוא חלק מהעניין. הגמרא כתובה כמו שהיא כתובה (כל התורה שבעל פה, לא רק הגמרא), לא רק בגלל "תנאים הסטוריים", אלא גם בגלל שההתחבטות, היכולת להבין אחרת, לשאול, לענות, להתקשות, להתחבט, היא חלק מהעניין. תורה שבעל פה כשמה כן היא, מטרתה שאנשים ישננו אותה ויעבירו אותה בעל פה, עם המחשבות הפרטיות שלהם. וזה חלק מהסיבה שזה נכתב כך.
פעמים רבות, כשלומדים עם "עזרים", כפי שאתה מכנה אותם, יש בזה משום סידור של הדרך. סלילה מדוייקת מידי של ההבנה (וכך יוצא לי פעמים רבות כשאני רואה פירושים כאלה, נניח בקהתי, שאני חושב שבהחלט היה אפשר להסביר אחרת)... ופחות מקום להסברים ולהבנות אישיות.
יש בכך גם חיסכון גדול מידי של ה"עמל" וההתחבטות שכמו שכתבתי הם חלק מהעניין.
כך שאני חושב שבשביל "תלמוד תורה בהמון", זו דרך נפלאה ומועילה. אבל למי שרוצה באמת באמת להתקדם בלימוד גמרא, עדיף להתחבט, לא להבין כלום ולאט לאט לפלס דרך עצמאית בלימוד.
תשובות נוספות בנושא-
מי מגן יותר התורה או האישה
אני לא חושב שהפירוש של המאמר הוא שרק נשים מצילות מין החטא, יש להן זכות, גם כאשר הן לא מתאימות או שיש בעיה אחרת בזוגיות, שהן מצילות מן החטא, לפחות. זה מאמר מאוד מצמצם, שאומר- "גם אם כך וכך... הן עדיין מצילות", זהה לא מאמר שאומר שרק הן מצילות.
גם בתורה זה כך, יש לנו של מגנא ומצילא, אולם זה לא מוכרח, אדם יכול לפספס את הזכות, הזכות עלולה לא להספיק... וכדומה. זה לא אומר שאם למדת תורה אז אף פעם לא תחטא.
אני לא חושב שהפירוש של המאמר הוא שרק נשים מצילות מין החטא, יש להן זכות, גם כאשר הן לא מתאימות או שיש בעיה אחרת בזוגיות, שהן מצילות מן החטא, לפחות. זה מאמר מאוד מצמצם, שאומר- "גם אם כך וכך... הן עדיין מצילות", זהה לא מאמר שאומר שרק הן מצילות.
גם בתורה זה כך, יש לנו של מגנא ומצילא, אולם זה לא מוכרח, אדם יכול לפספס את הזכות, הזכות עלולה לא להספיק... וכדומה. זה לא אומר שאם למדת תורה אז אף פעם לא תחטא.
האם מותר לשמש המיטה בזמן קורונה
זו שאלה מעניינת. אין ספק שזה זמן שהעולם שרוי בצער. אניחושב שמהגמרא שאומרת שלא משמשים את המיטה בזמן צער, הכוונה היא לתשמיש שמביא ללידה, כלומר- לא ללדת ילדים בזמן שיש צער. אולם הפירוש הרגיל הוא גם הגיוני.
אני סבור שבימינו פחות מקפידים על הדברים הללו. מבינים את החשיבות של היחסים למשפחה ולחוסן הנפשי. ובכלל- פחות נהגו בעינויי הגוף כתגובה לסבל, יותר בתפילות ובתורה. ככה שנראה שתשמיש מותר, וגם כזה שיביא ללידה, כי לכאורה זה משהו שאמור להיגמר בעז"ה.
זו שאלה מעניינת. אין ספק שזה זמן שהעולם שרוי בצער. אניחושב שמהגמרא שאומרת שלא משמשים את המיטה בזמן צער, הכוונה היא לתשמיש שמביא ללידה, כלומר- לא ללדת ילדים בזמן שיש צער. אולם הפירוש הרגיל הוא גם הגיוני.
אני סבור שבימינו פחות מקפידים על הדברים הללו. מבינים את החשיבות של היחסים למשפחה ולחוסן הנפשי. ובכלל- פחות נהגו בעינויי הגוף כתגובה לסבל, יותר בתפילות ובתורה. ככה שנראה שתשמיש מותר, וגם כזה שיביא ללידה, כי לכאורה זה משהו שאמור להיגמר בעז"ה.
כמה מסכתות יש בש"ס?
בש"ס משניות יש 63 מסכתות.
על רובן יש גמרא (בבלי או ירושלמי), כאשר בבלי יש 43 מסכתות גמרא (זה מספר שניתן לחלוק עליו, כי בחלק קטן מהמסכתות זו לא בדיוק גמרא).
בכל מקרה- 63 מסכתות ו43 בש"ס בבלי.
אני מעתיק כאן את סיכום המסכתות שבש"ס שבמשנה, מתוך הספר הנפלא של הרב מ.ד. גרוס- "אבות הדורות":
סדר זרעים-
ברכות, פאה, דמאי, כלאיים, שביעית, תרומות (בלשון הרמב"ם- תרומה גדולה), מעשרות (בירושלמי- מעשר ראשון), מעשר שני, חלה, ערלה, ביכורים.
סדר מועד-
שבת, עירובין, פסחים, שקלים, יומא, סוכה, ביצה (יום טוב), ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה.
סדר נשים-
יבמות, כתובות, נדרים, נזיר, סוטה, גיטין, קידושין.
סדר נזיקין-
בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עדויות, עבודה זרה, אבות, הוריות.
סדר קדשים-
זבחים (שחיטת קדשים), מנחות, חולין, בכורות, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, תמיד, מידות, קינים.
סדר טהרות-
כלים, אהלות (אהילות), נגעים, פרה, טהרות, מקוואות, נידה, מכשירין, זבים, טבול יום, ידיים, עוקצין.
בש"ס משניות יש 63 מסכתות.
על רובן יש גמרא (בבלי או ירושלמי), כאשר בבלי יש 43 מסכתות גמרא (זה מספר שניתן לחלוק עליו, כי בחלק קטן מהמסכתות זו לא בדיוק גמרא).
בכל מקרה- 63 מסכתות ו43 בש"ס בבלי.
אני מעתיק כאן את סיכום המסכתות שבש"ס שבמשנה, מתוך הספר הנפלא של הרב מ.ד. גרוס- "אבות הדורות":
סדר זרעים-
ברכות, פאה, דמאי, כלאיים, שביעית, תרומות (בלשון הרמב"ם- תרומה גדולה), מעשרות (בירושלמי- מעשר ראשון), מעשר שני, חלה, ערלה, ביכורים.
סדר מועד-
שבת, עירובין, פסחים, שקלים, יומא, סוכה, ביצה (יום טוב), ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה.
סדר נשים-
יבמות, כתובות, נדרים, נזיר, סוטה, גיטין, קידושין.
סדר נזיקין-
בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עדויות, עבודה זרה, אבות, הוריות.
סדר קדשים-
זבחים (שחיטת קדשים), מנחות, חולין, בכורות, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, תמיד, מידות, קינים.
סדר טהרות-
כלים, אהלות (אהילות), נגעים, פרה, טהרות, מקוואות, נידה, מכשירין, זבים, טבול יום, ידיים, עוקצין.
לימודים
למרות שאני חושב שיש חשיבות גדולה מאוד לדתיות של בית הספר ושזה דבר שממש צריך להקפיד עליו, ולמצוא בית ספר שהוא דתי כמה שניתן. אי אפשר להתעלם ממקום שבו יש לך הרגשה רעה וגם את זה צריך לקחת בחשבון. יש משמעות רצינית ועמוקה למקום שבו אדם מרגיש טוב ונחמד.
מצד שני, חשוב שתבדקי האם במקום החדש באמת יהיה לך טוב יותר, זה הרי לא בטוח כלומר- בהחלט יתכן שתברחי ממקום אחד אבל לא תרוויחי באמת במקום האחר.
כמובן שבגילך ובמצב שאת מתארת יש גם חשיבות גדולה מאוד להורים, כדאי וחשוב ועקרוני ונכון להתייעץ איתם, הם הרבה פעמים ידעו טוב יותר מאיתנו מה טוב לנו.
למרות שאני חושב שיש חשיבות גדולה מאוד לדתיות של בית הספר ושזה דבר שממש צריך להקפיד עליו, ולמצוא בית ספר שהוא דתי כמה שניתן. אי אפשר להתעלם ממקום שבו יש לך הרגשה רעה וגם את זה צריך לקחת בחשבון. יש משמעות רצינית ועמוקה למקום שבו אדם מרגיש טוב ונחמד.
מצד שני, חשוב שתבדקי האם במקום החדש באמת יהיה לך טוב יותר, זה הרי לא בטוח כלומר- בהחלט יתכן שתברחי ממקום אחד אבל לא תרוויחי באמת במקום האחר.
כמובן שבגילך ובמצב שאת מתארת יש גם חשיבות גדולה מאוד להורים, כדאי וחשוב ועקרוני ונכון להתייעץ איתם, הם הרבה פעמים ידעו טוב יותר מאיתנו מה טוב לנו.
לימודים
לא בדיוק הבנתי את השאלה. כלומר- יש כאן תיאור רציני ועצוב של מצב לא פשוט בכלל. אבל מה בדיוק השאלה לרב כאן? מה את רוצה לדעת או ללמוד? יש מצב לא פשוט, אבל אני לא רואה איך הוא תלוי בך, כולם צריכים ללמוד בגיל הזה, וכך עושים ואין כל כך בריחה מזה. אז מה השאלה שאת שאולת?
לא בדיוק הבנתי את השאלה. כלומר- יש כאן תיאור רציני ועצוב של מצב לא פשוט בכלל. אבל מה בדיוק השאלה לרב כאן? מה את רוצה לדעת או ללמוד? יש מצב לא פשוט, אבל אני לא רואה איך הוא תלוי בך, כולם צריכים ללמוד בגיל הזה, וכך עושים ואין כל כך בריחה מזה. אז מה השאלה שאת שאולת?
לימוד גמרא בעזרת הכלים המודרניים
זו שאלה חשובה מאוד ואני די שמח עליה.
האמת היא שגם לי יצא לאחרונה לשמוע את האמירות הללו... וחשוב להתייחס אליהן. אני מניח שזה נובע מהשפע הגדול והעצום, ברוך השם, של ספרים חדשים בסגנונות כאלו ומכך שיש יותר ויותר ספרים שהם מאוד מפורשים ומפורטים.
אז בשלב ראשון נאמר- אם מישהו לא יודע ללמוד גמרא, אם זמנו דחוק או שאין לו מנוחת נפש, או אם הוא נתקל בקושי בהבנה והוא צריך להבין מה כתוב בצורה ברורה- הכלים הללו הם מצויינים. למי שרוצה להיכנס לעולמה של גמרא, להבין סוגיות היטב והוא מתקשה עם השלבים הראשונים או עם הארמית, זה מצויין, נפלא ופותח עולם שלם שהיה סגור לרבים.
מצד שני, תורה שבעל פה איננה רק "להבין את החומר", חשוב ועקרוני ככל שיהיה. אנחנו יודעים שבתקופות מסויימות היה איסור גדול מאוד לכתוב את התורה שבעל פה, ממש איסור חמור. למה? כי התורה שבעל פה היא דבר מתפתח, דבר שעובר מדור לדור בצורה מסויימת ומכיל הרבה מעבר ל"מילים" (כמובן שיש עוד יסודות בעניין של תורה שבעל פה שלא נכתבה, אולם אני מתייחס רק לפן הזה כרגע- הפן של העברת דברים בצורה לא ישירה...). התורה היא כמו שירה, ובשירה לא כותבים הכל, זה אחד ההבדלים המהותיים שבינה לבין פרוזה. בשירה יש רווח בין השורות שאותו צריך למלא... עוד בעניין הזה ניתן לשמוע בשיעור פרשת שבוע על פרשת בשלח.
והתורה היא כזאת, היא כתובה פעמים רבות בצורה שמחייבת דרישה, לפעמים אפילו בצורה כזו שנתקע, כדי שנהיה חייבים לדרוש. הרי כל מי שלומד משנה מבין שזה כך, שחכמים ב"כוונה" סדרו את הדברים בצורה לא פשוטה, כדי שנוכל ונצטרך להרחיב, ללמוד עוד, להתאמץ.
המאמץ הוא לא רק עניין של "דרוש וקבל שכר", כלומר- שכר על עצם המאמץ, המאמץ הוא חלק מהעניין, הוא הופך את התנאים והאמוראים לחלק ממך, כי אתה לא מבין אותם, אתה מתאמץ, אתה משתגע, אתה יוצא מדעתך ואתה חושף על ידי עולמות שלמים שלא "כתובים". הבעיה, לענ"ד, עם פירוש מפורט מידי, הוא שהוא מגביל לכתוב, הוא "מפרש אתהמילים" ולכן ממילא דוחה את המאמץ.
אולם לא רק זאת... פעמים רבות הקושי בהבנת הגמרא מפתח את הצורך להבין יותר וממילא לראות יותר דעות, יותר הסברים. באופן פרדוקסלי, אולי, פעמים רבות אנשים קטנים כמונו מוסיפים הרבה על הדחורות הקודמים, נלחמים על דעות, מקבלים דעת פרשן מסויים ודוחים אחרת... ויש כמעט לכל שורה בתורה שבעל פה הרבה הסברים, המון דעות, תיקונים, הגהות ומשמעויות... ופירוש "פשוט" מידי כובל אותך לדעה מסויימת. כובל אותך להבנה אחת ולא לאחרות. כבר "אין לחפש", כי הבנת והכל, לכאורה, מיושב. וזה פספוס גדול.
בקיצור- אם המטרה היא להבין, להבין את המילים, אז ניתן בהחלט ללמוד מכל התלמודים החדשים, אבל אם רוצים ל"למוד", לחפור, להעמיק ולהפוך לחלק מהתורה, צריך לשבור את הראש.
זו שאלה חשובה מאוד ואני די שמח עליה.
האמת היא שגם לי יצא לאחרונה לשמוע את האמירות הללו... וחשוב להתייחס אליהן. אני מניח שזה נובע מהשפע הגדול והעצום, ברוך השם, של ספרים חדשים בסגנונות כאלו ומכך שיש יותר ויותר ספרים שהם מאוד מפורשים ומפורטים.
אז בשלב ראשון נאמר- אם מישהו לא יודע ללמוד גמרא, אם זמנו דחוק או שאין לו מנוחת נפש, או אם הוא נתקל בקושי בהבנה והוא צריך להבין מה כתוב בצורה ברורה- הכלים הללו הם מצויינים. למי שרוצה להיכנס לעולמה של גמרא, להבין סוגיות היטב והוא מתקשה עם השלבים הראשונים או עם הארמית, זה מצויין, נפלא ופותח עולם שלם שהיה סגור לרבים.
מצד שני, תורה שבעל פה איננה רק "להבין את החומר", חשוב ועקרוני ככל שיהיה. אנחנו יודעים שבתקופות מסויימות היה איסור גדול מאוד לכתוב את התורה שבעל פה, ממש איסור חמור. למה? כי התורה שבעל פה היא דבר מתפתח, דבר שעובר מדור לדור בצורה מסויימת ומכיל הרבה מעבר ל"מילים" (כמובן שיש עוד יסודות בעניין של תורה שבעל פה שלא נכתבה, אולם אני מתייחס רק לפן הזה כרגע- הפן של העברת דברים בצורה לא ישירה...). התורה היא כמו שירה, ובשירה לא כותבים הכל, זה אחד ההבדלים המהותיים שבינה לבין פרוזה. בשירה יש רווח בין השורות שאותו צריך למלא... עוד בעניין הזה ניתן לשמוע בשיעור פרשת שבוע על פרשת בשלח.
והתורה היא כזאת, היא כתובה פעמים רבות בצורה שמחייבת דרישה, לפעמים אפילו בצורה כזו שנתקע, כדי שנהיה חייבים לדרוש. הרי כל מי שלומד משנה מבין שזה כך, שחכמים ב"כוונה" סדרו את הדברים בצורה לא פשוטה, כדי שנוכל ונצטרך להרחיב, ללמוד עוד, להתאמץ.
המאמץ הוא לא רק עניין של "דרוש וקבל שכר", כלומר- שכר על עצם המאמץ, המאמץ הוא חלק מהעניין, הוא הופך את התנאים והאמוראים לחלק ממך, כי אתה לא מבין אותם, אתה מתאמץ, אתה משתגע, אתה יוצא מדעתך ואתה חושף על ידי עולמות שלמים שלא "כתובים". הבעיה, לענ"ד, עם פירוש מפורט מידי, הוא שהוא מגביל לכתוב, הוא "מפרש אתהמילים" ולכן ממילא דוחה את המאמץ.
אולם לא רק זאת... פעמים רבות הקושי בהבנת הגמרא מפתח את הצורך להבין יותר וממילא לראות יותר דעות, יותר הסברים. באופן פרדוקסלי, אולי, פעמים רבות אנשים קטנים כמונו מוסיפים הרבה על הדחורות הקודמים, נלחמים על דעות, מקבלים דעת פרשן מסויים ודוחים אחרת... ויש כמעט לכל שורה בתורה שבעל פה הרבה הסברים, המון דעות, תיקונים, הגהות ומשמעויות... ופירוש "פשוט" מידי כובל אותך לדעה מסויימת. כובל אותך להבנה אחת ולא לאחרות. כבר "אין לחפש", כי הבנת והכל, לכאורה, מיושב. וזה פספוס גדול.
בקיצור- אם המטרה היא להבין, להבין את המילים, אז ניתן בהחלט ללמוד מכל התלמודים החדשים, אבל אם רוצים ל"למוד", לחפור, להעמיק ולהפוך לחלק מהתורה, צריך לשבור את הראש.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא תורה/ פרשת שבוע
מוצרים
