נתן הנפקד מתנה למפקיד כנגד הפקדון
הרב יניב חניאטואלולתשעב02/09/2012
שאלה:
בענין חושן משפט שאלה: ראובן שנתן לשמעון פקדון מאה דולר, אח"כ שלח שמעון לראובן מתנות לרגל אירועים שונים ובשעת מעשה לא אמר לו בפירוש שזה מתנה רק שכך היה מוכח מן הענין, ויצא שסך המתנות הצטברו למאה דולר, אח"כ הגיע ראובן לתבוע פקדונו, אמר לו שמעון כבר החזרתי לך ע"י מה שנתתי, שכוונתי היה להחזרת הפקדון. האם טענתו טענה? נא לציין מקור לתשובה. תודה
תשובה:
לכאורה הטענה אינה טענה, כל דבר מעין זה בממונות מצריך סגירות דעת גמורה וידיעה ברורה של שני הצדדים.ף מצד שני אתה כותב- רק שכך היה מוכח מן העניין ולא ברור לי מה היה "מוכח", ומה בדיוק היה אמור להעיד... חז"ל בהחלט מתייחסים לסימנים מעין אלו בממונות.
תשובות נוספות בנושא-
סגירת חוב לפני ראש השנה
מכיוון שהחוב הוא שלה אליך, הרי שאת יכולה למחול אותו אם תרצי, זכותו של אדם למחול על חוב, או לקבל שהוא ישולםמאוחר יותר. ללא ספק תשלום בצ'קים דחויים נחשב תשלום בתנאי שאת מקבלת את זה.
כלומר- את יכולה למחול את החוב או לפחות להגיד שאת מוכנה לקבל אותו חזרה רק אחרי ראש השנה ואז לא תהיה הקפדה כליפה, את גם יכולה לקבל המחאות דחויות.
החזר הלוואה קטנה
אני חושב שהדרך הנכונה ביותר היא להזכיר לו להחזיר, מלבד העניין העקרוני, התורה מתייחסת בחומרה לכל גזל, גם קטן ביותר ומתוך אהבת החבר חבל להטיל עליו חטא כזה מחוסר ידיעה. אם הדבר ממש קשה, אתה יכול למחול לו בלב שלם ומוחלט וזה ייחשב כמחילה.
אני חושב שהדרך הנכונה ביותר היא להזכיר לו להחזיר, מלבד העניין העקרוני, התורה מתייחסת בחומרה לכל גזל, גם קטן ביותר ומתוך אהבת החבר חבל להטיל עליו חטא כזה מחוסר ידיעה. אם הדבר ממש קשה, אתה יכול למחול לו בלב שלם ומוחלט וזה ייחשב כמחילה.
שימוש בפקס/טלפון בעבודה
זה מאוד תלוי במקום העבודה שלך, באופים של המנהלים וכדומה וכדומה... הכי טוב לשאול ולברר, כי יש בזה כל מיני גישות של מנהלים.
זה מאוד תלוי במקום העבודה שלך, באופים של המנהלים וכדומה וכדומה... הכי טוב לשאול ולברר, כי יש בזה כל מיני גישות של מנהלים.
אונן
למרות שיש היום חברה קדישה, עדיין המשפחה צריכה להתעסק בהרבה דברים במהלך הקבורה, להביא את החברה קדישא, תעודת פטירה וכדומה... באמת, ישנן דעות בפוסקים שעם מסירת המת לחברה קדישא כבר אין את דין האונן למשפחה. בכל מקרה, יש סיבות נוספות לאוננות ולפטור ממצות והן העובדה שהאונן נמצא במצב נורא של צער ולכן הוא לא יכול להתפלל, להניח תפילין וכדומה. ההלכה היא על כל קרובי המשפחה מדרגה ראשונה, בנים, בנות ועל כל מת. בגדול זה רק על מצוות עשה.
למרות שיש היום חברה קדישה, עדיין המשפחה צריכה להתעסק בהרבה דברים במהלך הקבורה, להביא את החברה קדישא, תעודת פטירה וכדומה... באמת, ישנן דעות בפוסקים שעם מסירת המת לחברה קדישא כבר אין את דין האונן למשפחה. בכל מקרה, יש סיבות נוספות לאוננות ולפטור ממצות והן העובדה שהאונן נמצא במצב נורא של צער ולכן הוא לא יכול להתפלל, להניח תפילין וכדומה. ההלכה היא על כל קרובי המשפחה מדרגה ראשונה, בנים, בנות ועל כל מת. בגדול זה רק על מצוות עשה.
יציאה לטיולים בסוכות
רשאי אדם לצאת לטיולים בסוכות ולאכול מחוץ לסוכה אם הדבר נצרך להתרעננות או לצורך שלום ביתו.
הנה נאמר בגמרא (סוכה כו,א) שהולכי דרכים פטורים מן הסוכה, והטעם הוא שנאמר בתורה ’בסוכות תשבו שבעת ימים’, ולמדה מזה הגמרא: ’תשבו כעין תדורו’, פירוש, שמצוות סוכה היא כעין ישיבתו של האדם בביתו, וכשם שאין אדם נמנע מלצאת מביתו כל ימות השנה לסחורה וכדומה, כך בכל ימות החג לא הצריכו הכתוב להימנע מלצאת לדרך (רש״י). ולכן היה נראה שאין מניעה לצאת לטיול, ואכן כך סברו הגרי״ש אלישיב והגר״נ קרליץ (חוט שני סוכה עמוד רסז) וכן הגר״מ שטרנבוך (שו״ת תשובות והנהגות ח״ו סימן קמו).
אלא שלדעת כמה מהפוסקים הדבר אסור, וכך סברו הגאון רב משה פינשטיין (או״ח ח״ג סימן צג), והגרש״ז אורבעך (הובא בספר הסוכה ח״ב עמוד תרה), והגר״ע יוסף (יחוה דעת ח״ג סימן מז), ולמדו שההיתר נאמר רק למי שיוצא לצורך דבר הנצרך אבל לא לטיולים ותענוגות.
ובכל אופן גם המתירים סברו שלא כדאי לבטל מצווה חשובה זו רק בשביל טיול, ולכן יש לנסות לברר לפני היציאה היכן נמצא בדרך סוכה שאפשר לאכול בה.
והנה יש לדון בזמנינו שהמון בית ישראל יוצא בחול המועד, ואין זה נחשב רק כטיול של תענוג, אלא שיש בזה גם צורך גדול להתרענן ולהתחדש וכן לבלות זמן חשוב עם האשה ובני הבית.
ונראה שבאמת הזמנים השתנו, שבדור הקודם המשפחה היתה נהנית להשאר בבית או לבקר חברים, אולם היום יש צורך לצאת לטיולים, שאם לא כן פעמים רבות השלום בית יופר על ידי שהילדים משועממים והאשה משתוקקת לצאת, וכן מה שכתבנו שהאדם צריך לצאת להתרענן מהלחץ של היום יום.
ובאמת מדויק מלשון הפוסקים שאסרו שכתבו לאסור מכיון שאין צורך לצאת לטיול שהוא של תענוג, ואם כן טיול שיש בו צורך יש לומר שיתירו, וכדהביאו בקובץ נועם (חלק כד עמוד רמד) שלכמה אנשים טיול מוגדר כצורך למען מנוחתם הגופנית או נפשית, וכן יש בזה משום קיום מצות ושמחת בחגך, ולפעמים גם מצות שלום בית. והגאון ר״מ שטרנבוך כתב: ״לענ״ד נראה דלמה שכתב היראים (תכ״ז) שמקיימים מצוות החג בכל דבר שהיא שמחה וקורת רוח אצלו, אם כן כיון שנהנה מטיול מקיים בזה מצות שמחת יו״ט. ולכן מותר לטייל בחג ולהיפטר מהסוכה, שאין יכול לדחות הטיול לפני החג או לאחריו, אלא זהו צורך לו לטייל בחג דווקא כדי לקיים מצוותו לשמוח ברגל. וכל שכן במה שמצוי שאשתו ובני ביתו הקטנים משתוקקים לטייל עמו, שמצווה שיצא לטייל עמם שזוכה גם לקיים מצוותו לשמח אשתו ובני ביתו, שזהו מעיקר חובת שמחת יום טוב...ועוד י״ל שראיתי מובא שהיה אחד שנהג שלא לצאת כלל מהסוכה, ורבינו החזון אי״ש פקפק על זה דאין זה כעין תדורו, שהרי זה כמו בית הסוהר...ועל דרך זה י״ל שרשאי לצאת מהסוכה כדין הולכי דרכים וכו’״.
אולם יש ליתן את הדעת שלא יבלה את מרבית זמנו מחוץ לסוכה, שאז מאבד את משמעות החג ועושה ימים חשובים אלו כימי חול.
רשאי אדם לצאת לטיולים בסוכות ולאכול מחוץ לסוכה אם הדבר נצרך להתרעננות או לצורך שלום ביתו.
הנה נאמר בגמרא (סוכה כו,א) שהולכי דרכים פטורים מן הסוכה, והטעם הוא שנאמר בתורה ’בסוכות תשבו שבעת ימים’, ולמדה מזה הגמרא: ’תשבו כעין תדורו’, פירוש, שמצוות סוכה היא כעין ישיבתו של האדם בביתו, וכשם שאין אדם נמנע מלצאת מביתו כל ימות השנה לסחורה וכדומה, כך בכל ימות החג לא הצריכו הכתוב להימנע מלצאת לדרך (רש״י). ולכן היה נראה שאין מניעה לצאת לטיול, ואכן כך סברו הגרי״ש אלישיב והגר״נ קרליץ (חוט שני סוכה עמוד רסז) וכן הגר״מ שטרנבוך (שו״ת תשובות והנהגות ח״ו סימן קמו).
אלא שלדעת כמה מהפוסקים הדבר אסור, וכך סברו הגאון רב משה פינשטיין (או״ח ח״ג סימן צג), והגרש״ז אורבעך (הובא בספר הסוכה ח״ב עמוד תרה), והגר״ע יוסף (יחוה דעת ח״ג סימן מז), ולמדו שההיתר נאמר רק למי שיוצא לצורך דבר הנצרך אבל לא לטיולים ותענוגות.
ובכל אופן גם המתירים סברו שלא כדאי לבטל מצווה חשובה זו רק בשביל טיול, ולכן יש לנסות לברר לפני היציאה היכן נמצא בדרך סוכה שאפשר לאכול בה.
והנה יש לדון בזמנינו שהמון בית ישראל יוצא בחול המועד, ואין זה נחשב רק כטיול של תענוג, אלא שיש בזה גם צורך גדול להתרענן ולהתחדש וכן לבלות זמן חשוב עם האשה ובני הבית.
ונראה שבאמת הזמנים השתנו, שבדור הקודם המשפחה היתה נהנית להשאר בבית או לבקר חברים, אולם היום יש צורך לצאת לטיולים, שאם לא כן פעמים רבות השלום בית יופר על ידי שהילדים משועממים והאשה משתוקקת לצאת, וכן מה שכתבנו שהאדם צריך לצאת להתרענן מהלחץ של היום יום.
ובאמת מדויק מלשון הפוסקים שאסרו שכתבו לאסור מכיון שאין צורך לצאת לטיול שהוא של תענוג, ואם כן טיול שיש בו צורך יש לומר שיתירו, וכדהביאו בקובץ נועם (חלק כד עמוד רמד) שלכמה אנשים טיול מוגדר כצורך למען מנוחתם הגופנית או נפשית, וכן יש בזה משום קיום מצות ושמחת בחגך, ולפעמים גם מצות שלום בית. והגאון ר״מ שטרנבוך כתב: ״לענ״ד נראה דלמה שכתב היראים (תכ״ז) שמקיימים מצוות החג בכל דבר שהיא שמחה וקורת רוח אצלו, אם כן כיון שנהנה מטיול מקיים בזה מצות שמחת יו״ט. ולכן מותר לטייל בחג ולהיפטר מהסוכה, שאין יכול לדחות הטיול לפני החג או לאחריו, אלא זהו צורך לו לטייל בחג דווקא כדי לקיים מצוותו לשמוח ברגל. וכל שכן במה שמצוי שאשתו ובני ביתו הקטנים משתוקקים לטייל עמו, שמצווה שיצא לטייל עמם שזוכה גם לקיים מצוותו לשמח אשתו ובני ביתו, שזהו מעיקר חובת שמחת יום טוב...ועוד י״ל שראיתי מובא שהיה אחד שנהג שלא לצאת כלל מהסוכה, ורבינו החזון אי״ש פקפק על זה דאין זה כעין תדורו, שהרי זה כמו בית הסוהר...ועל דרך זה י״ל שרשאי לצאת מהסוכה כדין הולכי דרכים וכו’״.
אולם יש ליתן את הדעת שלא יבלה את מרבית זמנו מחוץ לסוכה, שאז מאבד את משמעות החג ועושה ימים חשובים אלו כימי חול.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
