חול המועד\צבא
הרב יניב חניאיחאבתשעב06/08/2012
שאלה:
לכבוד הרב שלום! רציתי לשאול: 1. האם מותר לחייל להשתתף באזכרה צבאית הנערכת בחול המועד? 2. האם מותר לחזן הצבאי לומר 'א-ל מלא רחמים' באזכרה צבאית שנערכת בכל מקרה, והוא לא יכול למנוע אותה? ראיתי שער הציון תקמז, אות קטן ז שאומר שאין לומר א-ל מלא רחמים בבית הקברות, אך אולי יש בזה משום איבה אם הוא לא יאמר, כי החילונים לא יבינו ויכעסו בתודה מראש דניאל קינד
תשובה:
1. לדעתי כן, הוא לא יכול להספיד וכדומה, אבל להשתתף נראה לי שאין מניעה.2. נראה לי שאכן יש בזה בעיה של איבה אם הוא לא יאמר, מה גם שלענ"ד רבים רבים נוהגים בכך היתר כיום ולכן אני חושב שאם לא ניתן למנוע את האזכרה אפשר וצריך לומר אל מלא רחמים.
תשובות נוספות בנושא-
אמונה
1) זו שאלה עצומה שאלפי אנשים בארץ, מחנכים, הורים, רבנים וכדומה, מתלבטים בה. אני מניח שההדרך הכיטובה היא ללמד ולהשפיע שהצניעות היא לטובת האדם, שהיא מועילה לבת ושזה רצון פנימי של כל אחד ואחד מאיתנו.
2) לא, בית כנסת ובית מדרש ואם לא אז בכל מקום.
3) הרבנות הראשית ובעקבותיה כל הפוסקים ללא יוצר מן הכלל פסקו וסוברים שאסור לבנות להתגייס, זה גם מסיבה הלכתית פשוטה וגם מסיבות מעשיות מאוד של בעיות צניעות וכדומה. ממילא זה וןדאי וודאי שלא מומלץ.
4) לדעתי כן, למרות שיש הרבה שסוברים אחרת.
5) כן, למה לא? זה טוב לתכנן.
1) זו שאלה עצומה שאלפי אנשים בארץ, מחנכים, הורים, רבנים וכדומה, מתלבטים בה. אני מניח שההדרך הכיטובה היא ללמד ולהשפיע שהצניעות היא לטובת האדם, שהיא מועילה לבת ושזה רצון פנימי של כל אחד ואחד מאיתנו.
2) לא, בית כנסת ובית מדרש ואם לא אז בכל מקום.
3) הרבנות הראשית ובעקבותיה כל הפוסקים ללא יוצר מן הכלל פסקו וסוברים שאסור לבנות להתגייס, זה גם מסיבה הלכתית פשוטה וגם מסיבות מעשיות מאוד של בעיות צניעות וכדומה. ממילא זה וןדאי וודאי שלא מומלץ.
4) לדעתי כן, למרות שיש הרבה שסוברים אחרת.
5) כן, למה לא? זה טוב לתכנן.
קידוש ליל שבת בפסח
על שתי מצות, המצות מחליפות את הלחם בכל דבר.
הקידוש הוא קידוש של שבת בלבד (בחול המועד, אם החג עצמו חל בשבת, יש קידווש "משותף" לשבת וחג), ולא מתייחסים בקידוש לחול המועד.
ככה שעושים קידוש רגיל ואז את ברכת המוציא על מצות.
הוספתי לכם כאן את נוסח הקידוש ליל פסח (או כל חג, פשוט מחליפים את שם החג), שחל בשבת-
אם החג חל בשבת מתחילים כאן-
מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל־מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי־צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית־ה' לְאֹרֶךְ יָמִים׃
יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:
כאן מתחיל הקידוש כשהחג ביום חול-
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
סַבְרֵי מָרָנָן, עונים "לְחַיִים"
בָּרוּךְ אַתָּה ייָ. אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן
בָּרוּךְ אַתָּה ייָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָּיו. וַתִּתְֶּן לָנוּ ייָ אֱלוֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת- שָׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ) מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה. חָגִּים וּזְמַנִים לְשָׂשוֹן, אֶת יוֹם (בשבת- הַשָּבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמָצוֹת הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶש הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ. בְּאַהֲבָה מִקְרָא קוֹדֶש. זֵכֶר לִיצִיאָת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְתָּ מִכָּל הַעַמִּים (בשבת- וְשַבָּתוֹת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶׁך, (בשבת- בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׁמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ייָ מְקַדֵּש (בשבת- הַשַּבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.
אם החג חל במוצאי שבת, מוסיפים-
בָּרוּךְ אַתָּה ייָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל וּבֵין אור לְחשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה.
בֵּין קְדוּשָּת שַבָּת לִקְדוּשָּת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּבִיעִי מִשֵּשֶּת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַשְתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְתָּ אֶת עַמְּך יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּתָךְ.
בָּרוּךְ אַתָּה ייָ, הַמַּבְדִּיל בֵּין קדֶשׁ לְקדֶשׁ
על שתי מצות, המצות מחליפות את הלחם בכל דבר.
הקידוש הוא קידוש של שבת בלבד (בחול המועד, אם החג עצמו חל בשבת, יש קידווש "משותף" לשבת וחג), ולא מתייחסים בקידוש לחול המועד.
ככה שעושים קידוש רגיל ואז את ברכת המוציא על מצות.
הוספתי לכם כאן את נוסח הקידוש ליל פסח (או כל חג, פשוט מחליפים את שם החג), שחל בשבת-
אם החג חל בשבת מתחילים כאן-
מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל־מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי־צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית־ה' לְאֹרֶךְ יָמִים׃
יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:
כאן מתחיל הקידוש כשהחג ביום חול-
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
סַבְרֵי מָרָנָן, עונים "לְחַיִים"
בָּרוּךְ אַתָּה ייָ. אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן
בָּרוּךְ אַתָּה ייָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָּיו. וַתִּתְֶּן לָנוּ ייָ אֱלוֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת- שָׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ) מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה. חָגִּים וּזְמַנִים לְשָׂשוֹן, אֶת יוֹם (בשבת- הַשָּבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמָצוֹת הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶש הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ. בְּאַהֲבָה מִקְרָא קוֹדֶש. זֵכֶר לִיצִיאָת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְתָּ מִכָּל הַעַמִּים (בשבת- וְשַבָּתוֹת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶׁך, (בשבת- בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׁמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ייָ מְקַדֵּש (בשבת- הַשַּבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.
אם החג חל במוצאי שבת, מוסיפים-
בָּרוּךְ אַתָּה ייָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל וּבֵין אור לְחשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה.
בֵּין קְדוּשָּת שַבָּת לִקְדוּשָּת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּבִיעִי מִשֵּשֶּת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַשְתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְתָּ אֶת עַמְּך יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּתָךְ.
בָּרוּךְ אַתָּה ייָ, הַמַּבְדִּיל בֵּין קדֶשׁ לְקדֶשׁ
צניעות
הבנתי, אני באמת מאלה שסןברים שיש בעיה בפאה, אבל לאלמנה זה בסדר. קראתי בעיון את המה שכתבת וזה מאוד חשוב, כמובן.
הבנתי, אני באמת מאלה שסןברים שיש בעיה בפאה, אבל לאלמנה זה בסדר. קראתי בעיון את המה שכתבת וזה מאוד חשוב, כמובן.
גרושה שחזרה לבעלה
לכאורה לפי התיאור שלך היא אסורה לבעלה לנצח. הסיבה היא שבכך שהם חזרו לחיות יחד אחרי החתונה, הגט בוטל למעשה והיא היתה צריכה גט אחר כדי להיות עם מישהו אחר. מכיוון שהיא לא קיבלה גט, הרי שחייה עם השני היו למעשה בגידה בבעלה ברצון, מה שאוסר אותה על בעלה לנצח.
לכאורה לפי התיאור שלך היא אסורה לבעלה לנצח. הסיבה היא שבכך שהם חזרו לחיות יחד אחרי החתונה, הגט בוטל למעשה והיא היתה צריכה גט אחר כדי להיות עם מישהו אחר. מכיוון שהיא לא קיבלה גט, הרי שחייה עם השני היו למעשה בגידה בבעלה ברצון, מה שאוסר אותה על בעלה לנצח.
האם יש צורך להחזיק מגילה כשרה?
שלום לשואל הנכבד.
הנה אם באמת שומעים בקשב כל מילה מהשליח ציבור הקורא אין צורך במגילת אסתר כשרה, שהרי הלכה פשוטה היא ששומע כעונה. הבעיה מתעוררת כשהשומע לא שמע היטב כל פסוק או אפילו איבד שמיעת תיבה אחת מן הקורא כמו שמצוי כן בגלל רעש או ישיבה רחוקה מהבעל קורא, או משום כל סיבה אחרת. (אגב, ישיבה מרחוק רלוונטית במיוחד לנשים, אף שגם הן חייבות במצוות שמיעת המגילה כמו האנשים).
וזאת שכיון שאם אדם לא שמע ולו אפילו מילה אחת מקריאת הקורא ממגילה כשרה לא יוצאים ידי חובת מצוות קריאת המגילה (רשב״א סימן תסז ור״ן מגילה יח, א), ולכן הפתרון לזה הוא לעקוב אחר קריאת הקורא מתוך חומש שלפניו, ואז אם חוששים שמא לא שמעו תיבה מסוימת יש לקרותה מתוך החומש ולהמשיך לקרוא עד שמגיעים לאותו מקום שהבעל קורא נמצא, בכך נחשב לו שקרא את המגילה. אכן קריאה כזו שחלקה היתה מן החומש או כל ספר שאינו נחשב כמגילה כשרה מקיימים את המצווה רק בדיעבד. וחשוב לדעת שאין לדלג שום תיבה בקריאה או לקרוא שלא כסדר שהדברים כתובים, דהיינו שלא ישלים תיבה שחיסר אלא אם כן ימשיך לקרוא את כל הכתוב אחריה כסדר.
והנה כיון שרבים אינם יכולים להגיע בקריאתם עד הבעל קורא כיון שלעיתים הבעל קורא זריז יותר בקריאתו לכן נמצא שאינם יכולים לצאת ידי חובתם כלל כיון שאין לקרוא מתוך החומש שלפניו את רוב המגילה. הרוצה להימנע מבעיה זו יחזיק בידיו מגילה כשרה ובאופן זה ישתדל השומע לקרוא את מה שלא שמע ולהגיע בקריאתו אל הקורא, ואם אינו מגיע יקרא את כל המגילה מתוך הקלף הכשר שלפניו ובכך יצא ידי חובה לכתחילה.
וכך כתבו המשנה ברורה (סימן תרפט ס״ק יט) והגר״ע יוסף (בחזו״ע פורים עמוד עט) שראוי לכל אחד שיהיה לו מגילה כשרה ולקרוא בלחש מילה במילה, מכיון שאי אפשר לשמוע משליח הציבור מחמת הרעש והבילבול שמכים בעצים ומשמיעים קול, וראוי לכל ישראל לנהוג כן.
בעיה נוספת שקיימת לאלו שקוראים מתוך החומש היא שאנשים נוטים "לחלום" במהלך הקריאה מחמת אריכותה, וכתבו כמה פוסקים (ראה דברי הגרי״ש אלישיב באשרי האיש פרק מג ה״ז) שיתכן שאין יוצאים כך ידי חובה.
מלבד מה שכתבנו לעיל ישנו יתרון נוסף לאלו שיש להם מגילה כשרה והוא שרשאים הם לברך את ברכות המגילה בעצמם במקום לשמוע את הברכה מהקורא (בן איש חי תצוה הלכה יא חיד״א בברכי יוסף סימן רצה סק״ה).
בנוסף הבית יוסף (סימן תרצ מהרשב"א ח"א סימן תסז ותשכז) מסביר שאין לקרוא בפיו מן החומש אלא רק לעקוב בקריאה בלי לומר דבר בשפתיו, וזאת מכיוון שהקורא בפיו נותן דעתו על קריאתו וכיון שאינו קורא ממגילה כשרה אין הוא יוצא כך ידי חובתו, אולם אם יש לפניו מגילה כשרה רשאי הוא לקרוא ממנו בשפתיו שהרי אם יתן דעתו על קריאה זו עדיין יצא ידי חובה לכתחילה.
עוד נקודה שיש לברר היא מה יעשו יוצאי עדות אשכנזי הנמצאים במקום בו יש רק קריאה בנוסח ספרדי או להיפך? הנה אף שהפוסקים מתירים לצאת ידי חובה בנוסח שונה משל השומע, וזאת מכיוון שהמגילה נקראת בכל לשון (הגרי"ש אלישיב ספר יבקשו תורה עמוד קל). אולם יש לדעת שקריאה זו נחשבת רק לדיעבד (חזו"ע עמוד פ ותשובות והנהגות ח"א סימן תא). לכן הרוצה לצאת ידי חובתו באופן הראוי ביותר לכתחילה יקרא ממגילה כשרה עם הבעל קורא בפיו. אולם כיון שאין להפריע לשומעים האחרים הנמצאים בקרבתו לכן יקרא בלחש.
שלום לשואל הנכבד.
הנה אם באמת שומעים בקשב כל מילה מהשליח ציבור הקורא אין צורך במגילת אסתר כשרה, שהרי הלכה פשוטה היא ששומע כעונה. הבעיה מתעוררת כשהשומע לא שמע היטב כל פסוק או אפילו איבד שמיעת תיבה אחת מן הקורא כמו שמצוי כן בגלל רעש או ישיבה רחוקה מהבעל קורא, או משום כל סיבה אחרת. (אגב, ישיבה מרחוק רלוונטית במיוחד לנשים, אף שגם הן חייבות במצוות שמיעת המגילה כמו האנשים).
וזאת שכיון שאם אדם לא שמע ולו אפילו מילה אחת מקריאת הקורא ממגילה כשרה לא יוצאים ידי חובת מצוות קריאת המגילה (רשב״א סימן תסז ור״ן מגילה יח, א), ולכן הפתרון לזה הוא לעקוב אחר קריאת הקורא מתוך חומש שלפניו, ואז אם חוששים שמא לא שמעו תיבה מסוימת יש לקרותה מתוך החומש ולהמשיך לקרוא עד שמגיעים לאותו מקום שהבעל קורא נמצא, בכך נחשב לו שקרא את המגילה. אכן קריאה כזו שחלקה היתה מן החומש או כל ספר שאינו נחשב כמגילה כשרה מקיימים את המצווה רק בדיעבד. וחשוב לדעת שאין לדלג שום תיבה בקריאה או לקרוא שלא כסדר שהדברים כתובים, דהיינו שלא ישלים תיבה שחיסר אלא אם כן ימשיך לקרוא את כל הכתוב אחריה כסדר.
והנה כיון שרבים אינם יכולים להגיע בקריאתם עד הבעל קורא כיון שלעיתים הבעל קורא זריז יותר בקריאתו לכן נמצא שאינם יכולים לצאת ידי חובתם כלל כיון שאין לקרוא מתוך החומש שלפניו את רוב המגילה. הרוצה להימנע מבעיה זו יחזיק בידיו מגילה כשרה ובאופן זה ישתדל השומע לקרוא את מה שלא שמע ולהגיע בקריאתו אל הקורא, ואם אינו מגיע יקרא את כל המגילה מתוך הקלף הכשר שלפניו ובכך יצא ידי חובה לכתחילה.
וכך כתבו המשנה ברורה (סימן תרפט ס״ק יט) והגר״ע יוסף (בחזו״ע פורים עמוד עט) שראוי לכל אחד שיהיה לו מגילה כשרה ולקרוא בלחש מילה במילה, מכיון שאי אפשר לשמוע משליח הציבור מחמת הרעש והבילבול שמכים בעצים ומשמיעים קול, וראוי לכל ישראל לנהוג כן.
בעיה נוספת שקיימת לאלו שקוראים מתוך החומש היא שאנשים נוטים "לחלום" במהלך הקריאה מחמת אריכותה, וכתבו כמה פוסקים (ראה דברי הגרי״ש אלישיב באשרי האיש פרק מג ה״ז) שיתכן שאין יוצאים כך ידי חובה.
מלבד מה שכתבנו לעיל ישנו יתרון נוסף לאלו שיש להם מגילה כשרה והוא שרשאים הם לברך את ברכות המגילה בעצמם במקום לשמוע את הברכה מהקורא (בן איש חי תצוה הלכה יא חיד״א בברכי יוסף סימן רצה סק״ה).
בנוסף הבית יוסף (סימן תרצ מהרשב"א ח"א סימן תסז ותשכז) מסביר שאין לקרוא בפיו מן החומש אלא רק לעקוב בקריאה בלי לומר דבר בשפתיו, וזאת מכיוון שהקורא בפיו נותן דעתו על קריאתו וכיון שאינו קורא ממגילה כשרה אין הוא יוצא כך ידי חובתו, אולם אם יש לפניו מגילה כשרה רשאי הוא לקרוא ממנו בשפתיו שהרי אם יתן דעתו על קריאה זו עדיין יצא ידי חובה לכתחילה.
עוד נקודה שיש לברר היא מה יעשו יוצאי עדות אשכנזי הנמצאים במקום בו יש רק קריאה בנוסח ספרדי או להיפך? הנה אף שהפוסקים מתירים לצאת ידי חובה בנוסח שונה משל השומע, וזאת מכיוון שהמגילה נקראת בכל לשון (הגרי"ש אלישיב ספר יבקשו תורה עמוד קל). אולם יש לדעת שקריאה זו נחשבת רק לדיעבד (חזו"ע עמוד פ ותשובות והנהגות ח"א סימן תא). לכן הרוצה לצאת ידי חובתו באופן הראוי ביותר לכתחילה יקרא ממגילה כשרה עם הבעל קורא בפיו. אולם כיון שאין להפריע לשומעים האחרים הנמצאים בקרבתו לכן יקרא בלחש.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
