"שהשמחה המעונו"
הרב יניב חניא כה אב, תשסז 09/08/2007.......................
שאלה:
שאלה:
הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ה' הלכה ה' כותב:
"הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצורכי סעודת נישואין ולהכינה, ועד שלושים יום אחר הנישואין מברך 'נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו', והן עונין 'ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו', והוא חוזר ואומר 'ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'. ואם היו עשרה מברך 'נברך לאלוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו', והם עונין 'ברוך אלוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו', והוא חוזר ואומר 'ברוך אלוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'. וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד שנים עשר חודש, מברך שהשמחה במעונו.
לפי הבנתי אני מבין שעד חודש אחר הנישואין עדיין מוסיפים "שהשמחה במעונו" ו-7 ברכות (על פי פירוש הכסף משנה שם) ועד שנה כשיש פנים חדשות והסעודה היא מחמת הנישואין.
האם גם כיום נוהגים כך, או ראוי לנהוג כך? (לתימנים/שאר העדות)
אשמח אם יוכל הרב להסביר את הנושא.
תשובה:
כיום לא שמעתי על אף עדה שנוהגת כך, גם לא תימנים. נראה שבזמן חז"ל (שהמקורלדברי הרמב"ם הוא הגמרא בכתובות) האירוע אכן היה ארוך יותר, היה הבדל בין אירוסין לנישואים שנמשך שנה וכל האירועים במשך השנה היו קשורים לזה. כיום נוהגים לברך רק בשבע ברכות את הברכות הללוולא שמעתי על אף מנהג אחר, גם לא אצל התימנים.
