close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

אני מרגיש שאני מתחרפן מהפורנו

הרב יניב חניא

הרב יניב חניא
בכסליותשפא18/11/2020

שאלה:

שלום כבוד הרב, במשך שנים אני נאבק, לסירוגין ועם הפסקות, עם צפיה בפורנוגרפיה. בא והולך כל כמה חודשים, עם נפילות קשות וקלות יותר. לאחרונה, ככל שאני מתבגר, אני שואל את עצמי האם אני לא מכור לגמרי? האם לא הגעתי לשלב של טיפול בהתמכרות? האם, למרות שאני מסוגל להפסיק לחודשיים, אני לא צריך להגיע למכון לגמילה?

תשובה:

שלום וברכה,

השאלה כואבת, ואני מרגיש את הכאב העצום בשאלה שלך. האמת היא שזו שאלה שעולה בזמן האחרון שוב ושוב. כי ככל השחולף הזמן, הפורנוגרפיה באינטרנט הופכת להיות חלק מחיינו ולא ממש קורה כלום בתחום של הסינון או של החוק בענין, אנשים מרגישים שהם נופלים שוב ושוב ואין להם מוצא.

אז, קודם כל הייתי ממליץ לך לחפש באתר תשובות בנושא הזה, הוא חוזר פעמים רבות ויש לו מעט תשובות בעניין.

ב, אולי כדאי לך לצפות בקורס און ליין שלי בנושא, הוא עכשיו חינם לגמרי לכל המשתמשים-
https://pay.shoresh.org.il/coursepay.aspx?productid=24

ג. בנוגע לעצם השאלה האם אתה מכור, בספר החדש שכתבתי ופרסמתי לא מזמן, לחיות. עם הנייד, אני מקדיש שני פרקים לנושא. אחד לנושא האם אני מכור או לא, והשני עוסק בתחום של עצם הפורנוגרפיה באינטרנט. הייתי מאוד ממליץ לך לקנות את הספר ולקרוא את הפרקים, כי כמה שלא אפרט כאן, זה לא כמו בספר שבו השקעתי שעות רבות. אני חושב שהפרקים הללו יתנו לך כיוון.

ובכל זאת, תנסה להתגבר, להתמודד, כי בדור הזה כנראה אין לנו ברירה...
תשובות נוספות בנושא-
הצילו... ראיתי סרט לא צנוע
לצערנו, מגפת הפורנוגרפיה האינטרנטית מצאה את דרכה כמעט לכל בית. אלפי אנשים סובלים מהבעיה הזאת בסתר ורוצים בכל לבם להשתחרר, אבל אין להם את הכלים ולכן הם הרבה פעמים מתייאשים. ניתן לחלק את הקבוצות לכמה תתי קבוצות, אולם בקבוצה הדתית יש בהחלט משמעות לכך שמדובר באיסור חמור וגורף מבחינת ההלכה, מה שגורם להגדלת ייסורי המצפון ותחושת האבדון של הגולשים. הסיפורים שמגיעים הם נוראים- התמכרויות, בתים שנהרסים, צער בלתי פוסק על נפילות אין סופיות ועוד. דומה שכיום כבר אין מקום ואין חלקה שהבעיה לא הגיעה אליה.

בחלק מהמקרים ה"נפילות" הופכות להתמכרות של ממש... אנשים המוותרים על חייהם האישיים, על זוגיות נורמלית ועל קיום חיים דתיים ונופלים ללא סוף וללא יכולת להתמודד עם הבעיה.

אחת הבעיות הקשות בדבר הזה היא העובדה ש"זה רודף" את הנפש, הרבה אחרי הצפיה. בדרך כלל אני נוהג לומר בהרצאות שלי שאם פעם אחת נחשפת, זה מזיק פעמיים- פעם אחת זה מעורר תאווה לעוד ועוד ופעם שניה זה הורס משהו בנפש שלא ניתן לתקן בכלל. כנראה אף פעם. כמובן שזה תלוי במידת החשיפה ובכמות, אבל זה כלל חשוב.

צריך לבדוק ולראות למה זה כל כך רודף אותך, ואחר כך לעשות על זה עבודה. חלק מהעבודה היא לתקן, אבל חלק ממנה היא ללמוד איך להימנע מנפילה חוזרת ומחשבות חוזרות... בין אם דרך סינון, דרך פיקוח, ודרך עיסוק בנושא.

בספר החדש שלי- "לחיות. עם הנייד", אני מקדיש לזה פרק שלם, כי זה נושא חשוב. אולם כמו בכל התשובות שיש בענין, ברשת ובהרצאות, זה מאוד "מסונן" כי יש רבים מאוד שנרתעים מלעסוק בזה בגלוי ובמפורש... אני מציע לחפש תשובות רבות שיש בענין הזה כאן באתר, לקרוא וללמוד על הענין, אולי לנסות ולשתף מישהו בקושי, ולעבוד רבות על עולמות הפנטזיה שיש בזה... לשים סינון, ולהפנים שיש כאן בעיה אמיתית. תנסי לקרוא תשובות בענין באתר, רבות מהן יעזרו לך.

אני בהחלט חושב שההתמודדות עם הנושא של פורנגרפיה באינטרנט זו אחת ההתמודדיות הכי קשות והכי חשובות של כל אדם דתי בדורנו, ויש לזה משמעות עצומה ומרחיקת לכת על החיים של כולנו. למרות שיש רבים שמנסים להמעיט בענין...
בדיקה האם אני מכור לטלפון שלי
שלום וברכה,
אני שמח על השאלה, כי הבדיקה הזו מאוד חשובה לנו בשורש. יש לנו אכן בדיקה האם אתה או את או אתם מכורים לטלפון, בדיקה עצמית. מבוססת על שאלות שניסחתי במשך זמן רב (שנים רבות) וכל מיני זוויות של התמכרות.

ניתן למצוא את הבדיקה העצמית כאן-
בדוק את עצמך, האם אני מכור לטלפון החכם
חנוכה של נפילות באינטרנט
כפי שאתה בטח יודע (ולכן שאלת כאן), אני עוסק בנושא הזה המון, המון פעמים וזמן. למעשה אפשר לומר שכל חיי הרוחנים מוקדשים למאבק הזה.
ובכל זאת ולמרות הכל, אין לי תשובה חד משמעית לשאלה שלך. רק שזה מאבק קשה, ארוך ומתיש.

בראש ובראשונה, צריך לחשוב על פתרונות טכניים, החל מסינון (אני מבין שזה לא אפשרי לכל אחד), פיקוח וכדומה... וכלה בקריאה של המון תשובות בנושא. יש לי גם קורס ברשת שיש בו חמישה או ששה שיעורים בעניין הזה. אז הוא לא בדיוק נועד למכורים (בלי אמירה כרגע שאתה מכור או לא, אני לא יודע מספיק, אם כי זה נשמע לי קרוב לזה), אלא יותר לאנשי חינוך.פעם הוא היה בתשלום, אבל בגלל אנשים כמוך ושאלות כאלה הורדתי את הדרישה לתשלום.

כמו כן צריך לאמץ כמה דרכי התנהגות שעליהם אכתוב עוד מעט... אבל חייבים להבין שזו בעיה קשה ואני אפילו מתחיל לחשוב שאצל חלק מהאנשים היא בלתי פתירה. לפחות לא באופן גורף ומוחלט. חלק מאיתנו פשוט חייבים לעבוד מול מחשב, לא יכולים משום מה לשים סינון (או יודעים איך לעקוף אותו), וכבר ראו מספיק מהחומר הממכר כדי שהם יפלו שוב ושוב ושוב. אז אפשר להגדיל את ההפסקות, אפשר לעבור חודשים בלי ליפול, אבל זה מאבק שבו, אם אלה התנאים, אי אפשר לנצח.

אני אישית גם התייאשתי מליצור פתרון טכני שאותו ניתן לשווק, העלויות גדולות מידי והשוק אכזרי מידי.

כך שמה שנותר זה ללמוד לעבור את זה, מדרגה אחרי מדרגה, שלב אחרי שלב... להשתפר לאט לאט וכך לנצח. אני יודע שזה לא מעודד ואני עצמי תוהה אם זה נכון לומר את זה למישהו. ואני גם יודע שיש רבים מחברי שחושבים ש"אני מגזים" או סתם מייאש. אבל כך אני חש ואני חושב שצריך לומר את זה. בתשובות השונות שלי בעניין באתר וכן בקורס שאליו הפניתי, בטח ניתן לראות את העוצמות של המלחמה, את הכספים שמושקעים ואת עוצמת הזבל שיש בתחום הזה, ככה שאנשים רגילים מתקשים מאוד מאוד לעמוד בזה.

ובכל זאת כמה רעיונות-
1) להפוך את זה לכמה שיותר קשה- לקרוא, ללמוד, לעסוק בזה... לדעת שאם נופלים זו נפילה ושחייבים לקום מהר. לא לתת לזה לבוא בקלות. מבחינת העבודה שלך אפשר חצי סינון? שים חצי. אפשר פיקוח? שים פיקוח... להפוך את זה לקשה.

2) לעשות איזו שהיא מניה מסודרת של הקשיים והנפילות. הרבה פעמים הבעיה היא שיש תחושה ש"אני לא שווה", אני כל הזמן נופל, אני מגעיל (או מגעילה) וכדומה... מניה של הנפילות וההצלחות היא כלי לברר מה המצב. פשוט לוקחים יומן, או אפילו דף בכיס וכותבים כמה תאריכים שבהם קשה במיוחד ובהם נפלתם. זה לא יעיל למי שנופל כל יום, אבל למי שמצליח, פתאום הוא רואה ששבועיים הוא החזיק ויומיים לא, וזה נותן פרופוקציה.

3) לא לבוא לאינטרנט/ מחשב/ טלפון בלי לדעת מה רוצים לעשות עכשיו. זה מתכון ברור לנפילה. זה שיעמום לבלות במקום אחר- ספורט, קריאה וכדומה. אנימבין, היום, שלא כולם תלמידי חכמים ויכולים לשבת ללמוד בכל מצב... אז צריך שהזמן יהיה עמוס ולא יהיה בו מקום לנפילות. ככל שהזמן מהנפילה האחרונה מתרחק (על פי הטבלה שעשינו), ניתן להקל מעט בלחץ הזמן.

4) לשתף מישהו- זה אחד הכלים הכי חזקים שאני מכיר. כלי הכרחי, ולא ניתן לערעור. אחד מהסיבות הכי חזקות לנפילות הוא ההכרח לשמור על שקט, בגלל הבושה. ולכן ה"שד" הולך וגדל, הולך וטופח, הולך והופך למשהו שלא ניתן להכיל. שיתוף של מישהו, הורדת העניין למילים, סיפור ותגובות, עוזרות מאוד. מפחיתות את הפחד ואת ההרגשה של חוסר אונים. שזה שלב חשוב בנפילה.

5) טיפ שלמדתי מכמה מעשנים- להפוך אפילו את השימוש הרגיל לקצת יותר קשה. זה נשמע מוזר, אולם זה עובד. מעשנים למדו שאם הם שמים את קופסת הסיגריות על המקרר- הם מעשנים פחות מאשר אם היא בכיס. יש איזו עצלות טבעית כזו שמונעת אחת או שתיים ביום. נכנסת הביתה? שים את הטלפון בחדר הרחוק. אתה במשרד? שים אותו במגירה. או מאחרי ארון נעול. זה מדהים ומשונה כמה זה עוזר... צדיקים ממני יגידו לך לשים את הטלפון ליד ספר קודש. המראה של ספר קודש או תפילין מרתיע מנפילה מיידית. אולם משנים של ייעוץ אני למדתי שברגע שזה נכנס, זהנכנס ולא שמים לב לספרים. אבל אולי. בכל מקרה- להפוך את זה לקשה יותר. פחות זמין, קצת יותר עצלני.

6) לקבוע "עונש" מידתי במקרה של נפילה. לא משהו מפלצתי, אבל נניח תרומה של 100 ש"ח לצדקה בכל פעם שזה קורה. זה יוצר עוד הרתעה פנימית.

אלו העצות המרכזיות שבהן אני יכול להיזכר עכשיו. אני מבין ויודע כמה זה יכול להיות קשה ומעיק, כמה זה שובר אנשים לשניים. ואני יודע, ככל הנראה ולצערי, שיש כאלה שיתמודדו עם זה הרבה זמן. אולי שנים אולי יותר. אולם זה מאבק שבגדול אפשר להתמודד איתו. ולהבין שבמצב כזה נפילה היא חלק מההתרוממות שבאה אחריה.


לגבי העניים של אלוקים צוחק עלי, או נפילות בזמנים רוחניים. זו לא הפעם הראשונה שאני שומע על זה. יש כמה שאמרו לי... אני לא יודע מה לומר על זה, כיאני מאלה שחושבים שלא כל אחד הוא כל כך רוחני עד שהקב"ה שעצמו יטרח ל"הפיל" אותו. כלומר- אתה צריך להיות מאוד רוחני כדי שהחנוכה שלך יהיה כזה שדווקא אז יחליטו משמיים להתעסק איתך. אולי. יכול להיות. אבל מה שחשוב הוא שזה קורה וצריך להתמודד עם זה.

בכלל, אני חושב שהבעיה הוא לא קשורה כבר רק לאלוקים, או לדת. זה נזק כללי לאדם שלא קשור רק לרוח ולדת ולכן זה לא ממש משנה אם מפילים אותך משמיים או שאתה נופל. צריך להתמודד עם זה בכל מקרה. 
כואב לי הלב
זו שאלה מעניינת, והאמת היא שיצא לי לאחרונה לשמוע את זה שוב ושוב.

כמה דברים-
לא חייבים כל הזמן לשמוע ולדעת. המצב כיום שבו כל הזמן זורמים אלינו חדשות וידיעות, דרך מדיה השונות והאינטרנט, הוא מצב לא נורמלי ולא טוב. צריך לצמצם... להפחית ולא חייבים כל הזמן לדעת מה קורה ולבדוק ולבלוש.

דבר שני, באופן טבעי הרצון של כלי התקשורת הוא לשדר את הדברים הבעייתים, הרעים והקשים. כך הם רואים את תפקידם, צריך לזכור ולדעת שהמצב לא כל כך גרוע. באמת שלו.

דבר שלישי, יש בהחלט אנשים מאוד רגישים שאצלם רצוי אפילו לא לשמוע קצת, לא לתת ללב להתמלא. יש אפילו מושג כזה בפסיכולוגיה (אני לא יודע בפסיכולוגיה הרשמית, אולי שם לא), של "תופעת האנשים הרגישים מידי", אם אתה שייך לאלה, אולי צריך ממש להפסיק לשמוע ולברר מה קורה ומה הולך.

ולסיום- הידעשל כל מה שהולך וקורה הוא לא תמיד ברכה, צריך להיות מאוד חכמים בנוגע לזה.
כ"כ קשה לי שמירת בשר וחלב
זו שאלה מעניינת מבחינתי. בדרך כלל רוב האנשים שקשה להם עם דברים זה יותר בתחומים של חוסר צניעות, או נפילות באינטרנט, וכאן את מתארת קושי אמיתי בתחום שבדרך כלל לא שומעים עליו. כלומר- לכולם קשה עם השש שעות, אולם לא מגדירים את זה כנפילה.

כמה דברים-
א) האיסור של לחכות שעות בין בשר לחלב הוא מדרבנן, ואם מדובר בעוף, זה דרבנן על דרבנן.

ב) חשוב שכל עדה תשמור את המנהגים שלה בהפרדה, אי אפשר "סתם" לעבור ממנהג למנהג. בגמרא מתואר שהיו כאלה (אז) ששמרו 24 שעות. ובכל זאת, לעצם השעות, כלומר 6 או 3, אין ממש מקור ישיר בגמרא, זה פשוט עניין של להמתין בין ארוחות, ורוב האנשים ממתינים שש שעות בין ארוחה לארוחה.

ג) לא ברור מדבריך אם את נשואה או לא, אולם אם לא, הרי שאם תתחתני עם אשכנזי או עם הולנדי, הזמן שלך יתקצר מאוד.

כך ש-
בכל הפעמים שבהם "נפלת", לא היה בזה משהו מדאורייתא, אלא במנהג דרבנן. זה חמור ולא צריך ליפול בזה, אולם זה עדיין לא דאורייתא.

את יכולה לכתחילה לשמור חמש וקצת, כלומר- לא לחכות לסוף השעה השישית, אלא לתחילתה. זה מוריד כמעט שעה שלימה מהעניין.

כמובן שלפחות שלוש חייבים לשמור.

אני לא יודע כמה נס את שותה ביום, אולם ללא קשר עם הבשר והחלב, צריך לבדוק למה זה כל כך קשה לך ולמה את לא מצליחה עד כדי כך לעמוד בזה. למרות שאני מודה ששמעתי על נשים רבות שלא אוכלות בשר במשך השבוע בכלל, בגלל הנס. אולי את צריכה לאכול בשר רק בלילה, לפני השינה, כך שתקומי אחרי שעבר הזמן.

בכל מקרה, לא נראה לי שניתן להתיר לשנות את המנהג לעבור לשלוש שעות, עד שתתחתני עם אשכנזי. אולם ניתן לשמור חמש וקצת ולעבוד ככה שזה יהיה פחות קשה. 
בעלי מאוד רוצה שנראה סרטים לא צנועים
השאלה שלך קשה לקריאה כי יש בה טעות מהותית.

נתצחיל מכלל פשוט מבחינה הלכתית- צפיה בסרטים לא צנועים זה איסור, זה לא יעלה על הדעת. זה איסור חמור ופגיעה חמורה בצניעות ובקדושה ואין שום מקום שתסכימי ואם קשה לו לקיים בלי שאת תראי סרטים יחסים- זו בעיה שלו והוא צריך טיפול.

לגבי הצד העקרוני- המחשבה של רבים ששואלים היא ש"אם רק נתיר את כל הפנטזיות" שיש לאנשים בראש אז הכל יסתדר. זו מחשבה מוטעית ולא נכונה. הדברים האלה, שאני מכיר מעשרות אלפי שאלות, תמיד תמיד לא מפסקים. אולי בפעם בראשונה זה מביא מעין סיפוק, אולם תמיד תהיה פעם נוספת שבה ה"שיא" של הפעם הקודמת כבר לא יספיק יותר. אנשים שצופים בסרטים כאלו תמיד מתארים את זה כך- כמה תמיד, אבל תמיד, צריך ריגוש נוסף וכמה זה תמיד משאיר אותך לא מסופק. (כמובן- גם אם זה היה כך, כלומר- אם תיאורטית היתה אפשרות להסתפק, מכיוון שזה אסור זה אסור ואין שום מקום ל"בוא על סיפוקי" במחיר של איסור חמור).

לדעתי הבעיה מתחילה בראש במקום שבו חושבים שרק סיפוק היצר יביא רוגע, חכמים לימדו אותנו, וניתן לראות את זה בפועל ממש בעולם שסביבנו ש"מרעיבו שבע, משביעו רעב", אחת הכוונות היא לומר שביצר אין גבול ושום דבר שתעשה כדי להביא אותו ל"רוגע", מטורף והזוי ככל שיהיה, לא יצליח להרגיע אותו. אז נכון יש רוגע זמני, של פריקה מסויימת במח, אולם מיד אחר כך זה מתעורר שוב. ולהיפך, הרבה פעמים (לא תמיד) דווקא החסימה של היצר, היכולת לשלוט ולמקד, היא זו שמביאה הנאה אמיתית. בדיוק כמו במזון- אדם שיטרוף במשך היום שוקולד או ממתקים בלי גבול ובלי שום שליטה, ובטח אם יעשה זאת על חשבון אחרים (כי את הרי לא רוצה את הסרטים) ובאלימות מסויימת, הרי לא יהנה מזה. אולי הוא ירגיע איזה טירוף למשך כמה שעות... אבל לאורך זמן עצם ההנאה שלו מזה תיפגע. ותמיד הוא יצטרך משהו חמור יותר, חזק יותר, שיביא את אותו סיפוק מהעבר... וכך הענין ילך ויחמיר. לאלימות, לאונס, לעינויים וכדומה.

בעניין הזה שאנחנו עוסקים הפנטזיה היא חלק מהותי וחשוב של העניין, והעולם סביבנו מזין את הפנטזיה הזו. כל היום עוסקים בזה, מדברים על חוסר צניעות כמין מרפא לנפש ולצורך האדם... ולכן אנשים רבים חושבים שזה באמת כך- שאם רק ינהגו בחוסר רסן מוחלט, הכל יהיה טוב, כל החיים ישתנו ויהיה להם טוב בכל התחומים. ורק מי שמגשים את זה באמת מגלה כמה זה שקר, כמה חוסר השביעות הרצון נשאר כשהיה.

אז מלבד העניין שלבעלך אין זכות להכריח אותך לראות דברים לא צנועים שאת לא רוצה, ובודאי שאין לו זכות לאיים בהרס הנישואין בגלל זה, יש בזה גם חסד מסויים כלפיו- האמירה שהוא ימצא את הרוגע ואת השקט לנפשו הבוערת בצורה אחרת ושהיכנעות ליצרים לא תביא לו רוגע כלל ועיקר. רק לחץ נוסף וכאב לב וחוסר סיפוק.

זו יותר מ"תשובה הלכתית" רבנית... אני יודע. עניתי ודיברתי עם מאות ואלפי אנשים שניסו... הרוגע לא בא ולא יבוא מהכיוון הזה. אי אפשר לספק את היצר (וזה עוד לפני שהוא הופך להתמכרות, ברגע שהוא הופך להתמכרות זה נהיה חמור פי כמה), ותמיד התחושה אחר כך היא של חוסר סיפוק. אז בכך שאת לא נענית לטירוף של בעלך בעניין הסרטים את לא רק שמזיקה לו, אלא עוזרת לו למצוא חיים טובים יותר. כמובן תוך לקיחה שחשבון שאולי הוא מכור ויש צורך במשהו עמוק יותר כדי לעזור.