close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

נועם בלי שיער/ אחות של נועם

מהגולשיםיט תמוז, תשסד08/07/2004

בעקבות פרסום הסידרה "צעירים מספרים על עצמם" כמה גולשים שלחו לנו סיפורים אישיים מהחיים שלהם. את הסיפור הראשון שלחה לנו מישהו בעילום שם והוא מספר על התמודדות עם מחלה קשה ומאמץ אדיר להיות בשמחה למרות כל הקשיים

"זה קרה ביום שלישי בבוקר כאבי הבטן התחזקו ולא הייתי מסוגלת לזוז כאב לי כל הגוף. ראיתי את אבא ואמא מהצד מדברים ולא יודעים מה לעשות ואז הם באו אלי ואמרו "נועם בואי נוסעים לבית חולים".

נכנסתי לאוטו, לקחתי כדורי הרגעה ונרדמתי. כשהתעוררתי ראיתי את עצמי בכניסה לבית החולים כשכל הגוף כואב לי. אבא נכנס ראשון ואמר לאמא להושיב אותי בצד

על הכסא .הוא דבר אם האחות והיא הפנתה אותנו לרופא המחלקה הוא בדק אותי מכל כיון אפשרי ואחרי יומיים של בדיקות הכניס את אבא ואמא לחדר שלו ודבר איתם אני לא יודעת על מה. אחרי כחצי שעה הם יצאו אמא עם דמעות על העניים ואבא חיוור. הסתכלתי עליהם עם עיניים מלאות דמעות ושאלתי "מה קרה?" הרופא ביקש שאכנס לחדר ואמר לי "נועם את ילדה בת 16 מספיק גדולה כדי שאני יגיד לך את זה. יש לך סרטן. אבל יש עוד משהו שאני צריך להגיד לך גילינו את זה מאוחר ..". אמא חיבקה אותי ובכינו ביחד.

מה לא עבר לי בראש באותה השנייה ... נועם בלי שיער (אותו השער שלא גזרתי מהבת מצווה ), הקרנות, כאבים, מה לא? כשקמתי בבוקר אמא ראיתי את אמא עם עיניים נפוחות ידעתי שהיא לא ישנה ושהיא בכתה כל הלילה היא אמרה לי "נועם שלי תקשיבי. עומדת לעבור עלינו תקופה לא קלה עליך על אבא עלי ועל ליאור טלי ושחר ...ואז נכנס הרופא וקרא לאמא החוצה. עכשיו היה לי זמן לחשוב על כל התקופה בהגיון. נזכרתי ב"מכתב של אודי" ובעוד כל מיני מכתבים ואמרתי לעצמי: אני לא טובה במצות ואמונות, אבל דבר אחד כולם אומרים שהוא גדול מאוד אצלי וזה החיוך. אני כל הזמן מחייכת. ואז החלטתי אני לא מפסיקה לחייך :) אבל לא ידעתי מה הולך לעבור עלי. אמא נכנסה לחדר בוכה ואמרה לי נועם היום בשבע הולכים לעשות לך את הניתוח הראשון לנסות להוציא את החידקים של הסרטן. השעה היתה שלוש האחות באה ושמה לי אינפוזיה חדשה ואז אמא אמרה לי לנסות לישון כי הניתוח היה מאמץ גדול מאד ניסית להירדם אבל לא הצלחתי חשבתי על חברות שלי בסניף בסיומו של חודש אירגון ואז נזכרתי בהבטחה על החיוך ... אני לא זוכרת מה קרה. אחרי זה התעוררתי וראיתי שאחותי הגדולה טלי לידי חייכתי אליה חיוך מלא דמעות אבל חייכתי ... בתקופה של 10 חודשים עברו עלי 5 ניתוחים, נועם הקרחת, שחברות שלה לא זיהו אותה, אבל החיוך שהיה על פני שימח את כל המחלקה !!! אני כותבת לפני הניתוח האחרון והקובע ... אם אני יחיה או ימות אבל הכל הכל עם חיוך ענק החיוך הזה היתה המתנה הכי גדולה שיכלו לתת לי השמחה !!! אני הולכת בעוד 4 שעות להיכנס לניתוח אז דבר אחד אני רוצה להוסיף תמיד תמיד תהיו שמחים זה הדבר הכי חשוב תחייכו גם עם קשה והיה קשה ...."

_________________________________________

אני כותבת את השורות האלה בשבעה של נועם. כן נועם לא שרדה את הניתוח. נועם שלנו הלכה לעולם שכולו שמחה. ההלוויה עברה על כולנו בצורה הכי קשה שאפשר אבל דבר אחד זכרנו כולנו. זכרנו החברות והחברים של נועם המשפחה, כ-ו-ל-ם. נועם ציותה לנו את השמחה עכשיו חודש לפני שאני מתחתנת איבדתי את האחות הכי מקסימה ושמחה שיש לי. אז רק דבר אחד אתי מעבירה לכם אל תפסיקו לשמוח!!! וכשאלד ב"ה אקרא לבתי נועם וכך אמשיך את נועם שלנו שמח. הכותבת: sgrosman@012.net.il
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה