close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

סיפורי ילדים

חיים ולדומירסקי  כג שבט, תשע  2/7/2010

טיפים חשובים שיעזרו לכם לבחור את הסיפור לפני השינה. (פורסם בעולם קטן)

בשני הטורים האחרונים עסקנו (אני ואתם. אני בכתיבה לתוך הלילה ואתם בקריאה באמצע התפילה) בחינוך ילדים. אולם השפעה לא פחותה מהחינוך הפורמאלי של ילדינו ישנה לעיסוקיהם בשעות הפנאי- בספרים שהם קוראים או שאנו קוראים להם ובתכניות הטלוויזיה שהם רואים (במחשב, במחשב...). הטורים הבאים יעסקו בנושא סיפורי הילדים – אילו מסרים עולים מהם ומס' תהיות מתבקשות.

הברווזון המכוער
לכאורה מה יש להתלונן, סיפור חינוכי למופת – סיפור המלמד שגם אם אתה ילד מכוער קטן אל תיקח ללב, יהיה בסדר. האומנם מודל חינוכי? שימו לב –הברווזון הג'יפה לא נגאל
ע"י כך שהוא מבין שהחיצוניות לא חשובה בעצם והוא מאוד מיוחד למרות שכולם שופטים אותו לפי מראהו החיצוני. הוא פשוט נהיה ברבור חתיך. ומכאן למוסר ההשכל – גם אם אתה ילד מכוער אל תיקח את זה קשה מדי, יש סיכוי שתגדל להיות יפה תואר, ואם לא - חמישים אלף שקל ומסדרים לך אף חדש...

קריוס ובקטוס
תקציר – 2 יצורים מאוד סימפטיים שוכנים בפיו של ילד אוהב ממתקים שאינו מקפיד לצחצח שיניים עד שהוא מתחיל למלא אחרי הוראות אימו ורופא השיניים.
מוסר השכל – אם לא תאכל ממתקים תרעיב למוות יצורים חביבים שכל פשעם הוא רצונם לחיות. אם תצחצח שיניים תהרוס להם את הבית לגמרי ובסופו של דבר תזרוק אותם לים. עכשיו, אתה בטוח שאתה רוצה לצחצח שיניים ?

מקס ומוריץ
הורים יקרים, אני מפיל את תחינתי לפניכם, אל תיקנו לילדיכם את הספר הנורא הזה. ויקיפדיה מגדירים את הסיפור כבעל הומור מעט מרושע. רבותי אחמדיניג'אד הוא "מעט מרושע", הסיפור הזה הוא מטורף, חולה נפש ופסיכופתי. להלן כמה סצינות נבחרות, שיפטו בעצמכם –
1. מקס ומוריץ ממלאים את מקטרתו של המורה בחומר נפץ. לא פחות. (לימים היו שותפים לחיסולו של יחיא עייש בשיטה דומה)
2. האופה זורק את מקס ומוריץ לתנור יחד עם הבצק כדי שיישרפו למוות. מלבב, לא כן?
3. לא לדאוג שני השובבים הסכיזופרנים נמלטים ממיתה משונה זו, רק כדי ליפול לידיו של איכר זועם שמחליט ללמד אותם לקח בצורה מעט חריפה – הוא פשוט טוחן אותם ומאכיל בהם את הברווזים. ממש משעשע.
לא נותר לי אלא לסיים במילותיה של עירית לינור – כשלוקחים בחשבון את העובדה שהילדים הגרמנים גדלו על "מקס ומוריץ" זה מסביר הרבה דברים.

עמי ותמי
ובקטגוריית ספרי הפסיכופטים יש למקס ומוריץ תחרות קשה – עמי ותמי, או בשפת המקור הנזל וגרטל. להן עיקרי סיפור הילדים החביב –
1. אביהם ואימם החורגת של עמי ותמי סובלים מרעב כבד בבית, אולם הם מוצאים פיתרון כלכלי הגיוני – בוא נזרוק את הילדים באמצע היער. אמרו ועשו.
2. ביער אנו מתוודעים לגברת שלעומתה דמיאן קרליק נראה כמו הרב דוד גרוסמן. אותה גברת חביבה מאכילה את עמי ותמי ממתקים, כדי שתוכל לאכול אותם לאחר מכן. אז יש לילדינו המתוקים גם אלמטים קניבליים בסיפור. הלאה –
3. עמי ותמי בעלי התושיה וחסרי העכבות דוחפים את גברת מכשפה לתוך התנור הבוער בעודה בחיים. אז אפילו רצח בשריפה יש לנו. הידד.
כל מי שגדל על הסיפור הזה, או שספר מרושע זה הסתובב לו בביתו, מוזמן לפנות אל הוריו ולומר להם "אבא, אמא, בגללכם!".

סינדרלה / שלגיה / עמי ותמי
ללא ספק יש רבדים על רבדים נסתרים בשלושת הסיפורים הללו, אולם ישנו מסר ברור העולה מהם בבהירות ובחדות – לא כדאי להתחתן פעם שניה.

ועוד קושיה על סינדרלה
בחצות הכרכרה הפכה חזרה לדלעת, הבגדים חזרו להיות סחבות, העגלונים חזרו להיות עכברים ורק נעל הזכוכית נשארה נעל זכוכית ? השגחה פרטית או מה ?!

הדייג ודג הזהב
את אגדת המופת הזו כתב סופר בשם אלכסנדר פושקין. אמנם ע"פ השם אפשר להבין שהסופר רוסי אך ללא ספק הוא היה נשוי לפולניה.

לפעמים אורי...
האם גם בביתכם יש ספרים של חיים ולדר בגודל שולחן פינג פונג ? בכל אחד מהדפים מופיע הילד אורי שנמשיו נראים כאילו מישהו חורר את פניו עם מחוגה, ריסיו באורך מחטי אורן והוא עוטה על פניו הבעה רגשית שונה מדף לדף. לכל דף כותרת גדולה המסבירה את הבעתו של אורי – "לפעמים אורי פוחד", "לפעמים אורי מתחרט". רק שמחמת גודלו של הספר, קשה מאוד לשומרו בחתיכה אחת כך שאצלנו נוסף לאורי עוד תיאור "לפעמים אורי נקרע"...

זהבה ושלושת הדובים
"אתה שומע בן. זהבה הלכה ביער, נכנסה לבית של שלושה דובים, אכלה מהדיסה (זה חם מדי, זה קר מדי , בלה בלה בלה), ישבה בכיסא הכי קטן וישנה במיטה הקטנה. הדובים חזרו והיא ברחה.", "ואז אבא?", "זהו בן. נגמר. לילה טוב", "זה לא סיפור! אתה הבטחת לי סיפור...".

המשך יבוא ...

המשך בא...

בגדי המלך החדשים
כולכם ודאי שמעתם את סיפור בגדי המלך החדשים מס' פעמים, אולם האם אתם בטוחים שהסיפור האמיתי הוא זה שסופר לכם ? ואולי זה מה שקרה שם באמת -
בממלכה מסוימת חי מלך ישר ועניו אשר לא היה החכם באדם, אולם תמיד אהב ללמוד דברים חדשים. לאותה ממלכה הגיעו שני חייטים מדענים שפיתחו חומר אשר עקב תהליכים נוירו- אופטיים (שאין כאן המקום לפרט) פולט קרינה באורכי גל שרק אנשים המשתמשים במוחם בצורה יוצאת מן הרגיל יכולים לזהות, או בקיצור – דבילים לא רואים אותו. המלך אשר כאמור היה חובב ידע גדול (גם אם לא מבריק) מיד הזמין בגד העשוי מן החומר הנדיר תמורת סכום גדול, המשקף בהחלט את ערך התגלית המרעישה.
הגיע היום והבגד כבר מוכן, המלך בא לראותו... ולא ראה דבר. המלך כמובן האדים במבוכה והשפיל את עיניו. החייטים הנבונים שראו את מצוקת המלך עודדו אותו–
"לא נורא, אדונינו המלך, יש דברים שלא רואים מיד... המשך ללמוד ולהחכים וגם אתה תראה את הבגד".
המלך מעודד מדברי החייטים יצא למצעד גדול ברחבי הממלכה כשהוא עטוי בבגד המתוחכם. ההמון מטבעו היה ברובו עממי ולא חכם במיוחד ורק מיעוטו חכם. החכמים המעטים שהיו בקהל עצרו את נשימתם, בגד מפואר שכזה הם לא ראו מימיהם. רוב הציבור שלא ראה כלל את הבגד, רק את המלך הערום מבעד לבגדים, החריש כמובן, שכן לא רצה להסגיר את סודו. האנשים הפשוטים רק הסתכלו בהערכה על החכמים שכן ראו, והרגישו כאילו הם רואים את בגדי המלך דרך עיניהם. הממלכה עמדה לפני שלב חדש, ההמון רצה ללמוד, להחכים, להשתפר... שעה גדולה הגיעה לממלכה! סופסוף החכמים יוכלו להנהיג את העם ולהצעיד אותו קדימה.
אולם לפתע נשמעה צעקה! אחד הילדים שלא רק שהיה טיפש גדול, אלא גם לא היה לו מספיק שכל להסתיר את זה, החל לצעוק בקול "המלך הוא עירום, המלך הוא עירום!". החכמים הביטו בילד בסלחנות, אולם מס' טיפשים בקהל החלו אף הם להצטרף אל הילד "זה נכון. המלך הוא עירום". אחד החכמים ניסה להסות את קהל הנבערים "אתם טועים! פשוט רק חכמים יכולים לראות אותו", "מה אתה מבלבל את המח?" צעק אליו אחד האיכרים "מתנשא שקרן שכמוך! עובדה שגם הילד לא ראה את הבגד". על הטענה המבוססת לוגית של אחד החכמים "אבל אולי הילד הוא אידיוט" ההמון הגיב במטח עגבניות כבד "אין כאן שום בגד, זה הכול אשליה. מתנשאים שקרנים!".
צעקות החלו לעלות מן ההמון "המלך הוא עירום. הכול שקר". החייטים החכמים שזיהו את ההתפתחות המדאיגה, ארזו את חפציהם והסתלקו מן הממלכה לפני שייסקלו ע"י ההמון הנבער. המלך, שהושפע אף הוא מן ההמון הנבער, התמלא זעם על אותם "שקרנים" והממלכה ... היא נשארה בבורותה, המשיכה לצפות באח הגדול והתדרדרה לה לעוד מאה שנות טמטום.
הלו אבא
הלו אבא הוא סיפור חביב וחינוכי, המלמד את הילד שהוא לא צריך להיות חמדן קטן ורק לרצות מתנות ואבא שחוזר מהעבודה זו מתנה מספיק גדולה. זה המקום להזכיר לכם את הכלל מהפר' שעבר – "יש דברים שטובים בתיאוריה". הוורסיה שלי ל'הלו אבא' נראית בערך כך -
- הלו, הלו, דוידי ?
- איפה אתה אבא ?
- אני בעבודה. תביא לי את אמא.
- אבא! מה תביא לי מתנה ?
- מה מתנה עכשיו?! תביא לי את אמא.
- אבל אני רוצה מתנה.
(אהה... נזכרתי... אני אעשה לו את התרגיל מ'הלו אבא')
- טוב טוב, בסדר. שים לב - אני אביב לך טרקטור עם ...
- יש!!! טרקטור.
- חכה, חכה, מה אתה קופץ? לא סיימתי. אני אביא לך ... טרקטור עם... כנפיים.
- ייישששש! רואי, אבא מביא לי טרקטור עם כנפיים ולך הוא לא מביא כלום.
- דוידי, דוידי, חכה שניה. לא נראה לך מוזר? תחשוב רגע - לטרקטור אין כנפיים לאוירון יש כנפיים.
- אבל אתה הבטחת!
- אבל אין לו כנפיים!!! מה אתה רוצה שאני אעשה? לאווירון יש כנפיים.
- אז אתה מביא לי אווירון ?
- כן בדיוק. אני אביא לך אוירון עם ... משוטים.
- מעייני... אבא מביא לי טרקטור עם כנפיים ואוירון עם משוטים.
- אבל דוידי, אתה אמור לשאול עכשיו - "אווירון עם משוטים ???" למה שלאווירון יהיו בכלל משוטים ? (חוץ מהמטוס ההוא בניו יורק שנפל להדסון)
- אבל אתה הבטחת לי!!! אתה מביא לי טרקטור עם כנפיים ואווירון עם משוטים.
- לא לא לא. אולי כלב עם שפם, כלומר תיש עם משקפיים... נו, עזוב, אני אביא מתנה אחרת.
- לא רוצה אחרת.
- כן, כן. אני אביא לך מתנה נהדרת - איש עם משקפיים.
- מה פליימוביל ?
- לא!!! לא פליימוביל!!! מה יש לך היום?! אני אביא לך את אבא.
- לא רוצה את אבא! רוצה מתנה!
- (וואי וואי הסתבכתי). בסדר. בסדר. נו מה אתה רוצה שאני אקנה לך ?
- ספר עם שלט רחוק.
- דוידי... די כבר... לספר אין שלט רחוק למכונית יש שלט רחוק.
- טוב, שיהיה.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה