close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

סיפורי שידוכין/ המדריך השלם

אנונימי/ מהגולשיםל שבט, תשע14/02/2010

כמה סיפורי שידוכין, עם מבט משני הצדדים. בעיקר מהעולם החרדי, יש לומר.

הגרסה הנשית

הצפוי- את שואלת אותו

איך היתה הנסיעה (הללללווו? כאילו ברור שהוא זה שנוסע אליך?), והוא עונה:
"ברוך השם, בסדר". את מבקשת ממנו לספר לך על עצמו והוא מספר לך באיזה ישיבה הוא לומד, בן כמה הוא
וכמה אחים יש לו, את משחקת את עצמך מתעניינת ומתאמצת לא להשלים אותו אפילו שאת יודעת את כל החומר הזה בע"פ מהבירורים, כולל הישיבה שסבא שלו למד בה והשם של הגננת שלו (אמא שלך, שתהיה בריאה). את מנסה לשאול אותו איזה מוזיקה הוא שומע והוא עונה "חסידי, למה?". אחר כך הוא שואל אותך באיזו מגמה למדת בסמינר, איך זה להיות הבכורה בבית, ומזמין לך מיץ תפוזים (מה שכן, את הקשית את צריכה להזמין לבד).

הצדיק- עיניו מביטות אל הקרקע וראשו ניצב בשמיים. הוא מגיע לפגישה עם גמרא ביד, ולא בשביל לעשות רושם. הוא מדבר איתך על עניינים נשגבים ואת, שבתחילה נכבשת על ידי הרוחניות הגבוהה שלו, מגלה, בשלב מסוים, שאולי הוא קצת גבוה מדי בשבילך. כשאת אומרת הארי פוטר והוא מביט בך כאילו אמרת מילה גסה, את אומרת "נקסט" ומביטה בעצמך באכזבה. נו, טוב, בלאו הכי לא אהבת את העובדה שהוא לא נוגע בזקן.

המאכזב- השכנה בדלת ממול באמת לא מבינה מה הבעיה עם הבחור שהיא הציעה לך, הרי הוא כל כך מיוחד ומקסים: גבוה ( 1.70 ), בלונדיני (גם סטיבן הוקינג בלונדיני, אז מה?), בעל חוש הומור (מכיר 3 בדיחות שוויגער בע"פ. ספרת), שטייגעניסט (נשאר אחרי הסדר בבית מדרש לפטפט עם החבר'ה), מוזיקאי(יודע בגיטרה לעשות אקורד של AM), פתוח (שומע בריטני ספירס מתחת לכרית), אינטליגנט (קרא את כל הספרים מ. ארבל), בעל מעורבות פוליטית (תלה סרט כתום, בזמנו), ובכלל- תגידי את בטוחה שאת רוצה להתחתן מתישו?
 
השפיצר- אבא שלו ראש ישיבה, אמא שלו מנהלת סמינר, אחיו ראש כולל והחברותא שלו זה הבן של
המשגיח. הוא נראה טוב, מתלבש לא רע, יש לו רשיון, מידות טובות ואין בחור בישיבה שלא שומע את השם
שלו לפחות שלוש פעמים בשעה. את לעולם לא תפגשי איתו עד שלא תתחייבי לפחות לדירת שלושה חדרים
במרכז העיר עם חניה פרטית (הרי למה הוא עשה רשיון?). זה, בעצם, לא למה לא נפגשת איתו עדיין.
האדיש- הוא בא לפגישה כאילו עשה לך טובה שהסכים להגיע, אחרי שלוש דקות של שקט את מתחילה
לזרוק שאלות פתיחה להן הוא עונה לקונית בכן ולא. בין שתיקה לשתיקה את שומעת פתאום נעימה קלאסית-
הפלאפון שלו- הוא מביט בצג, אומר יפה "סליחה", סר הצידה לכמה דקות, אחר כך חוזר ואומר לך שהוא חייב
לעוף. אז את אומרת לו "עוּף".

המראיין- "אז את יעל אני מבין?.. . כן... איך הגעת לכאן?.. באוטובוס?... את גרה קרוב?... באיזו
שכונה תזכירי לי?... אה, כן. אז מה את עושה היום?... עובדת... מורה?... לא מורה? למה לא מורה?... את לא אוהבת את זה?... למה לא?... אני חושב שזה מקצוע נהדר לנשים... אבל את עובדת נכון?... כמה את מרוויחה לחודש?... זה לא הרבה...ואת מתכוונת להמשיך עם המשרה הזו?... במה אבא שלך עובד?... ואמא שלך?... עקרת בית... אני מבין... את נחשבת לבחורה מסודרת?... אוהבת לנקות את הבית?... זה לא יצירתי מספיק? למה את מתכוונת? <חיוך מעוקם של יעל> בת כמה את?.. כמה אחים יש לך?.. את הכי קטנה? זה נחמד לא?... באילו ישיבות האחים שלך למדו?...אה, אחד עזב באמצע?... למה עזב?...והשאר... לא, לא שמעתי על...
 
המיואש- מהרגע הראשון הוא ידע שזו את. וגם אם זו לא היית את, מעכשיו זו את. כי זה באמת לא משנה
לו מי תהיה אישתו, מספיק לו שתהיה אחת כזו. השדכנית אמרה שהוא בן עשרים ושבע והיא לא מבינה איך זה
ייתכן שהוא נשאר רווק עד הגיל הזה, לך זה לוקח דקה. אחרי כמה ניסיונות פתטיים שלו לגרום לך לצחוק, את
מתחילה להוריד דמעות. בשקט את מדמיינת איך את רוצחת את השדכנית בדם קר. כעבור רבע שעה הוא כבר
מתחיל להיראות כמו כלכלב מעורר רחמים שמתחנן לעצם, לטיפת עידוד. ואת מתחננת לעצם גם, במחשבה
שניה, לכל דבר שבעזרתו הפה שלו יחסם (לנצח). בטעות הוא קלט אותך מרימה יד כדי לפהק, ולנצל את
ההזדמנות להביט בשעון. את לא יודעת איפה לקבור את המבט. בסוף גם זה מסתיים. תודה לא-ל.

השוביניסט- הוא משחק אותה קשה להשגה, יענו את לא ממש מעניינת אותו, הוא לא יודע אפילו למה הוא נפגש, אבל מציעים ויש לו ערב פנוי, אז למה לא? יום אחד הוא בהחלט מתכנן להתחתן, אם הוא ימצא את "ההיא" (בנתיים הוא נפגש עם עשרים ושמונה בחורות ואף אחת לא "עשתה לו את זה", סתם מעפנות. לא, הוא לא חושב שהוא בררן).
הוא מספר בדיחות על נשים שנוהגות (אבל אל תעלבי, כן?), לא אוהב לקרוא הרבה (זה רק כי אין לו זמן) אבל מופעי סטנד-אפ עושים לו את זה בטירוף. יש לו תיאוריה בנויה לתלפיות על זוגיות, מעמד האישה ומעמד הגבר במשפחה. הבית היהודי הוא כמו ממלכה קטנה, ובמממלכה כמו בממלכה אמנם יש לאישה מעמד מאד חשוב, הלא היא מלכה נושאת כתר, אבל בתכל'ס השרביט הוא ביד של המלך, וגם המילה האחרונה. הכל, אגב, מעוגן במקורות הלכתיים (הוא יכול להראות לך את הרמב"ם בעניין, אם את מתעקשת), שיהיה לך ברור. כן? ושאם הבחורה חושבת שזה שהיא מביאה את הפרנסה הביתה הופך אותה למחליטת ההחלטות אז משהו כאן בהחלט השתבש. הדור של היום...
הוא מזמין לך את מה שהוא מזמין לעצמו (וזה גם מה שאת אמורה לאהוב), מספר לך על כל מיני פרוייקטים
שהוא מעורב בהם (הוא טיפוס נורא עסוק ומבוקש), יש לו דעה על כל דבר (את יכולה לחשוב אחרת, אבל זה
פשוט אומר שאת טועה), הוא לא מנסה להרשים אותך לרגע, הוא מעבר לזה. הוא כל כך מושלם שאת אמורה
לפול שבי לרגליו גם בלי שהוא ינסה לעשות משהו בנדון, רק מעצם קיומו.
וכמובן, איך שכחתי- העדה שלו הכי שווה, כן? כל השאר אפסים.

המודרני- מגיע באיחור אלגנטי של עשרים וחמש דקות (לקח לו רבע שעה למצוא חניה לרכב ועוד עשר דקות להגיע מהחניה רגלית למקום). עניבה של ורסצ'ה, נעליים של אלדו, חליפה של זארה, בושם של ז'אן פול גוטיה ופלאפון דור שלישי עם רינגטון של שיר לועזי שלא הספקת לזהות. הוא בן עשרים ושלש, לומד במיר או עטרת, מעודכן בכל מה שהוא חושב שצריך להיות מעודכנים בו וחושב שזה ילהיב אותך אם הוא יספר שהוא מכיר את עמירן דביר אישית ושהוא הבטיח לו שהוא יבוא לנגן בחתונה שלו חינם. זהו, שלא.
 
המושלם- הוא אינטלגנט, חכם, סמכותי, רגיש ונראה מספיק טוב. יש לו ידע בדברים שתמיד חלמת
לדעת. המשפחה שלו חמודה, יש לו מידות מקסימות, אהבת תורה וחיוך שובה לב. הוא מצליח להבין את
הבפנוכו הכי עמוק שלך, לאתגר אותך, לרתק אותך, לגרום לך להרגיש הבחורה הכי מיוחדת בעולם
ו…קקקקקאאאאאאאטטטט!!!! סרטי מדע בדיוני כבר ממזמן יצאו מהאופנה

הגרסה הגברית

הראשונה היא הנייסנית.
אוחזת את כל הנייעס, יודעת כל מה שקורה, מה שקרה, ומה שיקרה. ואם זה לא קורה, היא תדאג שזה יקרה. לפגישה היא דווקא מופיעה בזמן, לבושה באופן סביר פחות או יותר, וגם נראית סביר. שום דבר לא מכין אתכם למה שיקרה עוד 2 דקות.
"אז אתה גר בהר נוף? איפה, בשאולזון? אההה... אתה בטח מכיר את הבן של משפחת שעכשיו בדיוק ירד לחו"ל בגלל שהסתבך עם המשטרה". אתה משיב לה בנימוס שאתה לא כל כך מתמצא בשכונה, כיון שאתה יותר בקטע של לחזות בנועם ולבקר בהיכלו במגמה של ביקור תמידי.
"אז אתה יודע מה קרה בסוף עם המשגיח שלכם? אמרו שהוא עזב. אבל השמועות אומרות שהוא בעצם עדיין בישיבה מופיע כל יום לתפילות. אז זה אומר שהוא בעצם נשאר?" המשגיח? מי מכיר אותו בכלל?. מהשיעור שלי, X השיחה מתקדמת לפסים יותר מענינים כשהיא מתחילה לשאול אם אני מכיר את בחור את לא חושבת שזה קצת מוקדם להתחיל דסקוסים על אחרים לפני שיש בסיס רציני .Y שנפגש עם חברה שלה לשבת איתך אפי' עוד 5 דקות?
ממש לפני הפרידה, הגיע הקש ששבר את גב הגמל. משפט השפר שנאמר דקה לפני שליויתי אותה למונית "אומרים שהישיבה שלכם הבחורים שקטים קצת. קשה לנהל איתם שיחה זורמת, אבל הם שקועים בלימוד. אני לא כל כך מאמינה לשמועות, אבל במקרה שלך נראה שברוך ה' הישיבה משפיעה עליך." רגעע, בענין השקיעות בלימוד, או בענין הקושי לנהל שיחה זורמת? מאוחר מידי.. היא נסעה.

השניה היתה המודרנית.
מדוע נפגשתי איתה? כי אני סומך על אמי שתחיה לאורך ימים ושונים. אבלאפי' אני חושב שבמקרה דנן, הכסף
של אבי הכלה סנוור את אמא שלי. המקום המיועד נקבע בלובי של איזה מלון יוקרתי בתל אביב, מקומות אשר לא ידעום אבותינו. למה בשביל להתחתן בחור צריך להטריח את עצמו לעיר החולין והטומאה? נו שוין. אם יעקב אבינו הלך עד חרן בשביל לאה/רחל מעשה אבות סימן לבנים.
באיחור אלגנטי של 5 דקות מגיעה מרצדס ויורדת ממנו בחורה מטופטפת אני מחכה לה בכניסה ללובי, מכף רגל ועד ראש. משאירה לשוער להחנות את האוטו, ובאה לכיווני. אני מאבחן שהיא לובשת עליה חצאית מיני בלון, ומהלכת על נעלי עקבים כה דקים, שאם תדרוך בטעות על נמלה, דומני שתאבד את שיווי המשקל ותקרוס. אני מקווה שזה לא יקרה, כי אז אצטרך לתפוס אותה כמנהג ג'נטלמנאי יהודאי, הבעיה שיש לי משחר ילדותי אלרגיה קשה לריסטיאן דיור. לא שיש לי משהו נגד הריח, פשוט זה לא עושה לי טוב.
מתיישבים בפינה שהיא רגילה לשבת בו (מסתבר שזה המלון הקבוע שהיא מביאה לבחון את המועמדים. זה מסביר את פשר הקשרים עם השוער). מתחילים לדבר על הא ועל כאילו דאא...(היא נשמעת צפונית כזאת  כאילו.. בעצם היא באמת צפונית כשחושבים על זה.) כל מספר דקות היא מקבלת SMS בסוני אריקסון דור 3
שלה, ולוקח לה דקה ארוכה להקליד מענה, בגלל הציפורניים. כיון שהנני מנומס, לא התרעמתי על ההפרעות הסלולריות ואז היא הפתיעה אותי במחמאה לא ברורה. "הנימוס שלך מקרין לסביבה כמו בלוטוס. אתה יודע?". מה זה בלוטוס? קיצור לבלוטת התריס? זה לא אמור להיות משהו בגוף שמציק לפעמים? למה זה מחמאה?. כשנכנסים יותר לשיחה, היא מתגלה כבחורה רדודה ומשעממת, שברגעי החסד שהיא מטה אוזן לשיחה, היא
טורחת ללהג על אוצרות בית אביה, החופשה האחרונה בשוויץ, ועל BMW סדרה 7 שאבא הבטיח לה כשתתחתן. (המרצדס של אבא שלה כנראה. אני רוצה לשאול אותה מזה סדרה 7? אין לדגמים שלהם שמות?
אבל התביישתי אז שתקתי)
אבל אני כבן תורה שחונך על ברכי התורה ויראה יודע ש"ששקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל".
לא שאיני מחפש בת זוג יפה, אלא שאני הבנתי את הפסוק שללא יראת השמים, גם היופי איננו אמיתי, ואני
רוצה יופי אמיתי.

השלישית היתה הפרומערית.
בבירורים סיפרו שהנערה למדה במכללה בפינה נידחת בארץ, שם התעלתה במעלות התורה והיראה, עד שהפכה לאילנא רברבא. היא מקורבת ביותר לרבנית שם, מספרים שפעם אפי' זכתה להכין לה כוס תה... הגעתי באיחור של דקות אחדות כמנהג ישיעבשערס מלומדה, וראיתי אותה ממתינה לי, קוראת בספר מסילת ישרים. לשאלתי מה כל כך דחוף ללמוד מסילת ישרים דווקא בלובי של מלון ענבל, השיבה לי כי היא צריכה לגמור את הספר עד ר"ח, שכן ככה קיבלה על עצמה עם החברותא שלה.
במבט שני, אני מסתכל מסביב לראות אם יש בסביבה ערפדים מוצצי דם, שכן אם לא, אין דרך הגיונית להסביר את ישיבתה הכפופה משהו, כאילו היא ארעית בעולם הזה, עולם הבל ותעתועים. יושבים השיחה מתחילה להתפתח. התשובות מתחלקות ל 2. יש חלק כמו "כן ברוך ה'." לא ברוך ה'".
המלצר מגיש לנו קולה ותה. (למה היא שותה תה? כנראה מסורת מהרבנית...) רגע התה הזה הזה כשר? מתעוררת לפתע בחלחלה ומגלה שזה לא הכשר מהודר. היות שהיא נערה תכליתית ומעשית , היא מוצאת מוצא לסבך. " שניה אני יוציא את הפלאפון כשר (הוא של אמא, לא שלי) ואתקשר לרב זריצקי לשאול אותו". מתברר שהוא מספר 1 בחיוג מקוצר, מה שמעלה ספיקות על הקביעה שהטלפון של אמא שלה. או שאולי אמא שלה גם למדה שם? אבל לא היו בזמנו פלאפונים כשרים? וצריך עיון.
כהשיחה מתחילה להתפתח יותר לעומק, האגו התורני שלי נפגע קצת, כשאני מגלה שהיא בקיאה בכמה סוגיות
בש"ס יותר טוב ממני. לדוג' מה היא מבינה יותר טוב ממני את הפשט של ר' אלחנן איך מיגו עובד. וגם ידיה רב
לה בסוגיות רוב וקרוב, ובשר שנתעלם מהעין, ושולטת טוב בחמורות שבהלכות שבת. מתברר שכשאחים שלה
מדברים בלימוד, היא יושבת בצד ומקשיבה. מה שיצא לנו בשיחה, שהמקום האידיאלי עבורנו לגור הוא תפרח, שם אני יוכל לגדול ולפרוח להיות ר' חיים קנייבסקי הבא, והיא תוכל לשבת בגינה תחת עץ מוריק ולומר תהילים לגאולת עמ"י.
לגור בדרום? לא בא לי טוב... בסוף אני עוד יושפע מהשכנים שם ויהיה גנב רכב (אני מתכוין לבדואים), או
במקרה הטוב אפתח בסטה לפלאפל ב 5- ₪ בתחנה המרכזית בבאר 7. אז ההצעה ההיא ירדה.

האחרונה שברה את ליבי.
הגיעה אחת לבושה כראוי, היא לא חננה, אבל גם לא מודרנית מידי. למדה בסמינר עממי כלשהו, ואחר כך
המשיכה לאחד המקומות שלומדים תואר ראשון (כמדומני זה היה לוסטיג)ן, שזה דבר נצרך בימינו. שהרי אם
אין קמח אין תורה, ואם אין תואר ראשון, יש רק תעודת הוראה שלא טובה אפי' לעטוף דגים, שהרי מוכרים
בימינו דגים עטופים בתוך ניילון, נמצינו למידים שהתעודת הוראה בימינו אינה שווה אפי' לצור על פי צלוחיתו.
היא מרתקת, ומדברת דברי חכמה וטעם, אולם ליתר שינוי בשם עצמה. מגלה בקיאות עצומה בישיבישקייט,
ושואלת האם בליל שישי אני מאלה שאוכלים צ'ונט בזכרון מוישה, או שווארמה במרציאנו. שאלה הרת גורל
לדידה, שכן היא מואסת בצ'ונט, ואם אני מאלה שבענין של הצ'ונט, זו בעיה רצינית של חוסר התאמה. למזלי
אני גם לא מחבב גדול של צ'ונט, אז את המהמורה הזאת צלחתי.
אני הנני מתענין גדול בנושאי תלונות צרכנים, ולמעשה אני חושב שאני הקורא הנאמן ביותר של מדור "הקו החם" ביתד נאמן. בשלב מסוים מתברר שהיא עורכת את מדור הצרכנות באחד השבועונים הנפוצים בא"י, בגולת בבל, אירופע, ואמריקע. השיחה מתפתחת בנושאי תקלות והחזרות קניה, ואז בסוף הפגישה היא אומרת לי "חבל... חשבתי שאתה יותר מתענין בלימוד...". לו היתה יודעת שבמדורי צרכנות גלום קיום הפסוק "והשיב את הגזילה אשר גזל". ניסיתי להבהיר לה את הענין, אבל היא כבר יצאה מהחביבות, ונהייתה קרה ומסוייגת מעט. יום לאחר מכן, השדכנית השיבה תשובה שלילית.
הקיצר, מאז אני קורא קבוע של המדור שלה, בנוסף על הקביעות ב"קו האדום" של יתד. אתם יודעים מה? טוב שלא התחתנתי איתה. אני חושב שהיא יותר מידי קשוחה עם הספקים. האמת, תמיד אני יוכל ליצור איתה פגישה באמתלא של צרכן שעלה על תקלה סדרתית בדגמים של אמקור. לא?
לא יודע.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה