close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מתיסיהו חוזר בשאלה?

אלחנן יוסף כהןכד כסליו, תשעב20/12/2011

מתיסיהו הכריז על שינוי. מדוע הבינו כולם שהוא חוזר בשאלה? בכלל, מה השתנה בזמן הזה, לפני יומיים הוא עוד היה דתי כיון שהיה לו זקן ופאות ועכשיו כבר לא?

תגיות:

הוכיתי בתדהמה. על צג האייפון הוצגה תמונה של איש צעיר מגולח ולידה כיתוב: מתיסיהו הראפר החרדי מברוקלין גילח את הזקן והפיאות, כנראה מדובר בחזרה בשאלה. לתמונה הוסיף מתיסיהו הסבר אישי באתר שלו: "הבוקר פרסמתי תמונה שלי בטוויטר. לא עוד כוכב רגאיי חסידי. מצטער, חברים, כל מה שאתם מקבלים זה אותי..."

מתיסיהו הכריז על שינוי. מדוע הבינו כולם שהוא חוזר בשאלה? בכלל, מה השתנה בזמן הזה, לפני יומיים הוא עוד היה דתי כיון שהיה לו זקן ופאות ועכשיו כבר לא? מה התרחש בפנים, עמוק עמוק בבטן? חוץ מזה, למה בכלל אנחנו נותנים לדברים החיצוניים האלו, זקן, פאות וסגנון


לבוש להשפיע עלינו כל- כך? עד כמה הם מבטאים באמת את האופי של האדם?

***

אנחנו נותנים משקל גדול מאוד ללבוש של האדם: האם הוא לובש חליפה או לא, על ראשו יש כיפה או כיפת שמים, האם החולצה שלו מכופתרת, נעליו מצוחצחות, לבושו מוקפד. רבות אפשר ללמוד מהאופן בו אדם החליט להתלבש. נער שמחליט לשים עגיל כנראה הוא רוצה לשייך את עצמו לקבוצה מסוימת. אדם שהולך עם חולצה תחובה במכנסים וחליפה מגוהצת, גם הוא כנראה רוצה שיחשבו עליו באופן מסוים.

כלל הדבר, אדם שרוצה להיתפס בציבור בצורה מסוימת או להשתייך לחברה מסוימת הוא יתלבש לפי כללי הלבוש הנהוגים בה. הלבוש עוזר לנו בעצם להבין לאיפה האדם רוצה להשתייך, מה הוא רוצה להיות.

מצד שני, עם כל החשיבות של הלבוש, צריך לדעת ש'מתחת לכל זוג עינים יש נשמה', אדם הוא הרבה יותר מערימת בגדים. לכל אדם יש הרצונות שלו, האמונות שלו, הקשיים, האכזבות, כל מה שהוא עבר בחיים. באמת הוא לא מה שאתה רואה בעינים. פעמים רבות נגלה שבאדם שעוטה על עצמו מעטה קשיח מסתתר לב רך, מסתתר אדם שזקוק לחיבוק, להבנה, למישהו שמקשיב ללבו.

הדבר נכון פי כמה כשאנו מדברים על לבוש דתי. לבוש דתי, יותר מכל לבוש אחר, הוא סמל של שיוך חברתי. כיפה, למשל, או פאות, יגרמו לאנשים להבין באופן אוטומטי ששם שמים נישא בפיך.

גם פה, כמו בסגנון הלבוש בכלל, הדברים לא מוחלטים ותמיד צריך לדעת שיש לב פועם בפנים. לא כל אדם ששם כיפה הוא אכן מקיים קלה כבחמורה ולא כל מי שאין כיפה על ראשו הוא אינו מקיים מצוות. רק השבוע עליתי טרמפ עם יהודי נחמד. דיברנו. בשלב מסוים השיחה נסבה על דת, דתיות ובתי- כנסת. שתדע לך, הוא אמר לי, עד לפני חמש שנים הלכתי עם כיפה. ומה קרה, שאלתי. כלום, הוא ענה. גם עכשיו אני שומר שבת, גם עכשיו אני הולך לבית כנסת ומניח תפילין. פשוט המחויבות הזו היתה קשה לי. עכשיו אני מקיים הכל בכיף, מעצמי.

אני לא אומר לכולם להוריד עכשיו את הכיפה ולקיים מצוות מעצמם, ללא הרגשת מחויבות. אני חושב שזה לא נכון, שהרבה פעמים זה נובע מרצון לא לעשות בכלל את הדברים. אבל בכל זאת, לפני שאנו מחליטים לשפוט אדם לפי המראה החיצוני שלו, בואו ננסה להבין אותו, בואו ונרגיש אחים.

יום וחצי אחרי פרסום התמונה בטוויטר הוסיף מתיסיהו ציוץ חדש: לכל התוהים, כמו בכל יום גם הבוקר הלכתי לבית-כנסת ולמקווה.

מסופר שפעם הרב אריה לוין הלך ברחוב וראה בצד השני של המדרכה מכר שלא נפגש עימו זמן רב. בעודו עובר את הכביש הוא שם לב שהלה מנסה להשתמט ממנו. מה קרה? שאל אותו. אני מתבייש מהרב, שתשים לב שהורדתי את הכיפה, ענה לו. חייך הרב אריה חיוך מאיר ואמר לו: רואה אתה שאני נמוך, יש בזה יתרון גדול. איני רואה את הכיפה. אני רואה רק עד הלב...

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה