close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

עשר נקודות לציבור הדתי לאומי

רובי וינטרויבכה תמוז, תשעא27/07/2011

עשר נקודות לציבור הציוני דתי

הציבור הדתי לאומי שלנו, עבר בשנים האחרונות מספר טלטלות ומשברים לא פשוטים בכלל.
חלקם היותר גדול – חורבן גוש קטיף (החלום ושברו), פטירת הרב מרדכי אליהו זצ"ל, סיפור חטיפתו המוזר של הרב ניר בן ארצי, מחלתו של הרב חנן פורת, הרצח המזעזע של מש' פוגל הי"ד, האשמות נגד הרב מוטי אלון וכו'...

הציבור שלנו ב"ה, למרות הכאב, הבלבול והמבוכה, יש לו גב חזק ואידיאליסט, ואנחנו ממשיכים הלאה ביתר שאת וביתר עוז.
"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" - הפך למטבע לשון שהוטבע באומתנו.

הרב הראי"ה קוק כבר חזה את כל הדברים כידוע וכתב:
"... מכל ירידה אשר סבלנו,

נצמח אחר כך עלייה והתפתחות יותר גדולה, וצעד של דליגה לטובה יצא מכל משבר... בטוחים אנו שממכתנו הגדולה הזאת, תצמח רפואה" ("מאמרי הראי"ה" עמ' 360-361 חלק ב).

לפני זמן מה פורסם ב"עולם קטן" מאמר שלי - על 10 נקודות זכות לעיר שאני גר בה "בני-ברק". וכדתי לאומי, אני רוצה לציין כעת 10 נקודות זכות על הציבור הדתי לאומי.

1. צבא ושירות לאומי.
שותפות בנטל עם הציבור הישראלי ומדינת ישראל.
בגיוס לצה"ל יש 2 מצוות שהם: שותפות בהצלת נפשות, ומצוות כיבוש הארץ. כמעט כל תלמידי ההסדר המסוגלים בריאותית לכך, מתגייסים כנחשונים אל השירות הצבאי הקרבי והסדיר, והם לוחמים למופת.
אנו רואים בגיוס לצה"ל חלק מעבודת ד', וזה גורם להזין את הצבא בעוצמות רוחניות ואידיאליסטיות. כאזרחים במדים אנו מייצגים גם גשר ודו שיח בחבר'ה הישראלית, ומונעים בכך חילול ד'.
הבנות נוטלות בנטל השירות הלאומי בעזרה בבתי חולים, חינוך, קליטת עלייה, וכו'..
שירות לאומי ודאי מצווה גדולה של חסד (בתנאי שזה ע"פ חוקי הצניעות).

2. קשר מהותי וחזק לארץ ישראל.
(גוש קטיף, הפגנות למען א"י, הקמת יישובים ומאחזים, נוער הגבעות [המאוזנים] וכו'...).
מצוות יישוב א"י "והתנחלתם את הארץ" (במדבר לג,נג). – "ארץ ישראל נקנית בייסורים" (ברכות ה).
יש שטוענים שהציבור שלנו מתמקד בעיקר בנושא ארץ ישראל וכל השאר פחות חשוב.
הרב חרל"פ עונה על זה "בעקבתא דמשיחא, הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם" (מי מרום מעיני הישועה חלק ו עמ' קצו).

3. תנועות נוער – עזרא, בני עקיבא, אריאל.
בתנועות הנוער יש הקניית ערכים שנשארים לכל החיים, ובירור הזהות היהודית. התנועות משמשות "עוגן" וביסוס עמוק של הזהות היהודית והציונית, לבני הנוער.
"בני עקיבא" העולמית היא היהלום שבכתר, ומתרכזת בהצלת נוער מחו"ל ובהעלותם לארץ ישראל.
"פלא בני עקיבא, על פלאי הדור יחשב" (הרב נריה, עלון זרעים פרשת תולדות עמ' 7).

4. תפילת קרליבך בערב שבת.
זכה הרב שלמה קרליבך זצ"ל להלחין ולחדש את פני התפילה בבחינת "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
וזכינו אנו, שהרב קרליבך זצ"ל היה מקורב בהשקפותיו לציבור הדתי לאומי, וניגוניו התפשטו ברוב בתי הכנסת הדתיים לאומיים, ולא רק שם.
תפילה זו גורמת להתפעלות נפשית ולהתרוממות רוחנית.

5. לימוד תורת הרב קוק.
תורת הרב קוק היא תורת ארץ ישראל, שהיא תורת הגאולה, לימוד תורה ברוח ארץ – ישראלית. "אהבתנו נתונה לרב הראי"ה קוק, לולא תורתו שעשועינו אז אבדנו בעוניינו" (הרב יצחק חי זאגא, "מעייני הישועה" מס' 136 עמ' 6).
הרב קוק כתב שתורת ארץ ישראל דואגת תמיד לכלל, ולא רק בתיקון הנפש הפרטית.
מקצועות שונים שנשכחו כמו לימוד מחשבה (כוזרי, מהר"ל, ספרי הרב קוק ושל הרב חרל"פ), תנ"ך, תלמוד ירושלמי, קמו לתחייה.
כמו כן, רק מתוך הסתכלות על מהלכי התקופה של "אתחלתא דגאולה" אפשר לבוא לתשובה שלימה. תשובה מתוך שמחה ואהבה, חופש המחשבה, חיבור לכלל ישראל, והסתכלות חיובית על תחיית האומה והמהלכים של התקופה. "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של - תורת אמת" (הרב הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה איגרת שעח).

6. בריאות הגוף – התעמלות (ספורט).
הרמב"ם כתב "וטוב יותר מהתעמלות – המשחק בכדור. משום שבמשחק יאפשר לך להניע האיברים כולם" (פרקי משה ברפואה מאמר יח פרק י).
בעולם הדתי לאומי בבתי הספר ובישיבות התיכוניות, יש דגש גם על גבורת הגוף הישראלי, מגרשי ספורט, שיעורי התעמלות. ובפרט במכינות קדם צבאיות ששם עוברים מסלול של הכנה לצבא, גם מבחינה ספורטיבית וגם רוחנית.
"יש לנו בשר קודש לא פחות מרוח הקודש... ובגבורת הבשר המקודש, תאיר הנשמה שנחלשה" (הרב הראי"ה קוק, אורות התחייה לג, עמ' פ).

7. שילוב תורה ועבודה.
החינוך הדתי לאומי מכיר בחיוניותה של ההשכלה הכללית לתלמידיו. לכן הם לומדים גם מקצועות חול כאמצעי עתידי לפרנסה (תעודת בגרות, אוניברסיטה או מכללה), ולהשתלב בעתיד בעבודות כלליות בתחומים מגוונים, שהרי נאמר "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" (מס' אבות).
"אם לא היו הלומדים מתפרנסים מהם (מהציבור), הייתה התורה מתעלה, מעלה מעלה... המלאכה נותנת לאדם כבוד" (המהר"ל, דרך חיים א,י).

8. הכרת טובה למדינה.
ביום העצמאות אנו אומרים הלל, וכן ביום ירושלים. בשבתות ובחגים בבתי הכנסת הדתיים לאומים בעיקר – אומרים תפילה לשלום המדינה.
אמנם מדובר בדברים סמליים כמו גם דגל ישראל שיש בו צד של קדושה ומסמל את אחדות העם - ספר חמש דרשות לרב ידה"ל סולוביציק עמ' 89-90 ועמידה בצפירה לתת כבוד לנופלים ביום הזיכרון וביום השואה – "עמידה לשון שתיקה" רי"י מלובלין דברי אמת עמ' צה וכן "השתיקה אחת ממשפטי האבלות שנאמר וידום אהרון" רבנו בחיי, פר' שמיני, וזה חלק מהכרת טובה למדינה ולנופלים.
אנו רואים ביום העצמאות חג שמהווה מרכז לידה וצמיחה מחודשת לעם ישראל אחרי 2000 שנות גלות, מתוך עוז והכרת תודה לבורא עולם (שבא לידי ביטוי באמירת הלל), שעם ישראל חוזר ונגאל בגאולת עולם.
ההלל שאנו אומרים איננו על טיב המדינה, אלא על שיש חירות לעם בארצו. אף שהמדינה גרמה גם לעיתים לפריקת עול מהתורה בעיקר בשנותיה הראשונות, הרי "קידוש ה' גדול מחילול ה'" (תלמוד ירושלמי, קידושין ד,א).

9. פתיחות מחשבתית.
באולפנות ישיבות תיכוניות, ובעיקר בבתי המדרש בציבור הדתי לאומי ובכלל, יש פתיחות מחשבתית.
לפי הידוע לי רק בציבור הדתי לאומי לומדים גם את ספרי חב"ד וברסלב וחסידות בכלל, גם את ספרי המוסר מהעולם החרדי, גם את תורת הרב קוק, וספרי אמונה ומחשבה - דבר שגורם לגדול כתלמידי חכמים, עם ידע בכל מקצועות התורה בצורה מקיפה וכוללנית.
פתיחות מחשבתית יוצרת בסופו של דבר אדם וחבר'ה יותר איכותית ורציונאלית. ומתוך זה נבנה עולם של יראת שמיים במובן העמוק, ויחד עם זאת קשור ונוגע להוויה הישראלית.
כיבוש החיים וקידוש החול, ולא פרישה מהחיים. "הקודש שבחול, שירד עד לידי החולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה" (הרב הראי"ה קוק, אורות עמ’ פה,מו).
אנו לא מתביישים בציבור הדתי לאומי לכתוב ביקורת על דברים שצריכים תיקון. לא מפחדים להתמודד עם שאלות של רוח החופש והמחשבה, מה שיוצר נוער בעל עומק מחשבתי.
10. אהבת ישראל.
העולם הדתי לאומי (ברובו), מחוברים לעם ישראל.
בגוש קטיף היה אפשר לראות את האצילות של הציבור הזה, שעם כל הכאב הנורא והגדול בגירוש אלפי משפחות מביתם, הציבור התנהג באיפוק, שמע להוראות הרבנים, ולא נכנס למלחמת אחים.
"גבורתנו, עדינה היא... דומייתנו, היא מחאתנו וזעקתנו... מוטב שניכשל באהבת חינם משנכשל חלילה בשנאת חינם" (הרב הראי"ה קוק, אורות עמ' כד, וספר מלאכים כבני אדם עמ' 151).
אהבת ישראל באה גם בפרטים הקטנים (ולאו דווקא רק בציבור שלנו) כמו לדון לכף זכות, לעצור לטרמפיסטים, להתנדב, לתת עוגה לפני שבת לשומר ביישוב ולחיילים, להכיר בצד השני כבן שיח, להשתתף בעול המדינה, דרך ארץ, אהבת המולדת, תפילה למען אסירי ציון כיהונתן פולארד וגלעד שליט, בקירוב לבבות (תנועת "מעיני הישועה" ו"ראש יהודי" – והכל באהבה ובאמונה) וכו'.. 

"אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו".
"דור הכיפות סרוגות מתקרב לשלמות, ובהקרבתו הוא גם מגיע אליה"
(דוב שילנסקי, הציונות הדתית, קורות ומקורות עמ' 434).
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה